אדואד זוויק: היהודי הנוקם - תרבות - הארץ

אדואד זוויק: היהודי הנוקם

הסרט "התנגדות" שיעלה בסוף השבוע מציג את סיפורם האמיתי של ארבעה אחים יהודים שלחמו בנאצים. הבמאי אדוארד זוויק, שביקר בשבוע שעבר בישראל, אינו נבהל מחיבור בין זיכרון השואה לבידור קולנועי מסורתי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עלייתו לאקרנים של "התנגדות" מסמנת בשביל במאי הסרט, אדוארד זוויק, את סופה של אודיסאה בת 12 שנים. זוויק, שביים סרטים כמו "גלורי", "רוחות של תשוקה", "אומץ תחת אש", "הסמוראי האחרון", "לגעת ביהלום", בא לישראל בשבוע שעבר לקראת עליית "התנגדות" למסכים ביום חמישי. אבל השיחה עמו לא היתה פשוטה. » למידע נוסף על "התנגדות"

זוויק, בן 56, הוא יהודי שנולד בשיקגו וכבר כילד התלבט בשאלה כיצד קרה שהיהודים הלכו למשרפות "כצאן לטבח". סרטו החדש, המציג את סיפורם האמיתי של ארבעת האחים ביילסקי - טוביה, זוסיה, עשהאל ואהרן - מבקש להציג מענה לשאלה המטרידה הזאת ולהוכיח שהיו גם יהודים שהתנגדו לשואה; האחים, בהנהגתו של טוביה, שמגלם השחקן הבריטי דניאל קרייג, המוכר כיום כג'יימס בונד מספר 6, נמלטו ליערות בלארוס והקימו בהם מעין מושבה שבה נקלטו פליטים יהודים. הם נלחמו בנאצים וטוביה גם הציל כ-1,200 יהודים. הסיפור ראוי להנצחה, אבל במשך השיחה עם זוויק התברר שרגישותו של במאי אמריקאי יהודי לנושא של זיכרון השואה שונה מזו של ישראלי שצופה בסרט.

בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה נאמר שאי אפשר לעשות סרטים על השואה מאחר שהתודעה האנושית אינה יכולה להבין את האירוע, שכמו התרחש מחוץ להיסטוריה. לעומת זאת כיום שוטף את בתי הקולנוע גל של סרטים שעוסקים במלחמת העולם השנייה בכלל ובשואה בפרט. אבל זוויק אינו סבור שיש בעיה בחיבור בין סרט שעוסק בזיכרון השואה לרצון לספק לקהל בידור קולנועי מסורתי, שיגרום לו לתחושת קתרזיס עזה.

אדוארד זוויק בתל אביב: "יש הבדל עצום בין להיות פאסיווי ולהיות חסר אונים". (תצלום: דודו בכר)

"הרצון ליצור קתרזיס הניע את היצירה הדרמטית מאז ימי הטרגדיה היוונית", הוא אומר. "מובן שידעתי שעלי להיות מאוד זהיר בנוגע לאופן שבו אני מציג את סיפורם של האחים ביילסקי ואת ההקשר ההיסטורי שעל הרקע שלו מתרחש הסיפור. זו הסיבה שעברו 12 שנים מאז ששמעתי את סיפורם של האחים ביילסקי וקראתי את ספרה של נחמה טק, שעוסק בפרשה, ועד שהצלחתי להפיק את הסרט. היה לי חשוב לכבד את הסיפור וגם ליצור סרט שקהל גדול ככל האפשר ירצה לצפות בו. לא קל למצוא מימון לסרטים מהסוג הזה. האולפנים אינם רוצים להפיק דרמות רציניות; כל מה שמעניין אותם זה קומדיות וסרטי פעולה".

מה שהעסיק אותי במשך השנים שהובילו לעשיית הסרט, הוא מוסיף, "זה מה יש לי להוסיף לסרטים שנעשו כבר על השואה. רציתי להראות שלא כל היהודים היו קורבנות; שהיו כאלה שלחמו חזרה. אני זוכר את תחושת הבלבול שהרגשתי כילד בנוגע לאופן שבו היהודים הושמדו על ידי הגרמנים. אני זוכר אפילו את תחושת הבוז כלפיהם שחשתי כילד, וכאשר גיליתי את סיפורם של האחים ביילסקי זו היתה דרך בשבילי להתמודד עם הזיכרונות והתחושות האלה.

"יש הבדל עצום בין להיות פאסיווי ולהיות חסר אונים. 'התנגדות' מתאר כיצד חבורה של יהודים התמודדה עם מה שנראה תחילה כמצב של חוסר אונים, וזה מה שמשך אותי לסיפור. רציתי לשרטט דיוקן של גבורה שאינה קלה או פשוטה. זו הסיבה שטוביה אינו מוצג בסרט כגיבור מושלם אלא כדמות מורכבת שגם עושה מעשים שעלולים ליצור רתיעה אצל הצופים. אבל אלה היו מעשים שנבעו מהתנאים שבהם טוביה ואחיו פעלו. מה שריתק אותי בסיפור הוא שהם אנשים רגילים שנקלעו למצבים לא רגילים, מצאו בעצמם כוחות שהם לא ידעו על קיומם ואז, אחרי שהכל נגמר, חזרו לחיות חיים רגילים לחלוטין (בתום המלחמה היגר טוביה ביילסקי לישראל, עזב אותה לניו יורק ושם עבד כנהג מונית עד למותו, א"ק). עניין אותי לדעת כיצד זה קורה. רציתי להאיר פינה של ההיסטוריה של השואה שלא נראתה עד כה על מסך הקולנוע".

הסרט מפתח את המיתוס הנצחי של היהודי כגיבור וכקורבן, שילוב בעייתי בלשון המעטה, שמניע גם את ההוויה הישראלית והמלחמה האחרונה היתה עוד ביטוי שלה. אבל זוויק אינו רוצה להיכנס לטריטוריה האידיאולוגית המסובכת הזאת. "כל הסיפורים של העם היהודי", הוא אומר בתגובה, "פסח, חנוכה, פורים, הם סיפורים של גבורה והישרדות כנגד כל הסיכויים. בסרט רציתי להוסיף להיסטוריה הזאת את הסיפור שלי שעוסק בדמויות, שלולא שמעתי עליהן במקרה וקראתי את הספר של נחמה טק היו נבלעות בתהומות השכחה". צפו בטריילר:

רבים מסרטיו הקודמים של זוויק עסקו אף הם במלחמות: "גלורי", סרטו הטוב ביותר, התרחש בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית, והציג את סיפורה של הפלוגה הראשונה שהיתה מורכבת מחיילים שחורים בלבד; "רוחות של תשוקה" התרחש על רקע מלחמות האינדיאנים, "אומץ תחת אש" הציג תעלומה מימי מלחמת המפרץ הראשונה, "הסמוראי האחרון" התרחש בזמן מלחמות האזרחים ביפאן באמצע המאה ה-19 ו"לגעת ביהלום" על רקע מלחמת האזרחים בסיירה ליאון שבאפריקה.

סרטיו עתירי הפעולה של זוויק שונים מאוד מסדרות הטלוויזיה כגון "שלושים ומשהו" ו"להתחיל מחדש", שהוא היה שותף ליצירתן ולהפקתן. הן עסקו בעדינות בעיקר ביחסים בין גברים לנשים ובין הורים לילדיהם במשפחה האמריאית העכשווית. כאשר הוא נשאל למקור השוני הזה, הוא ענה שזה משום שבקולנוע הוא רוצה לעשות דברים שונים לחלוטין מאלה שעסק בהם בטלוויזיה. כאשר נאמר לו שגם הסדרות שלו עסקו בסוג של מלחמה, הפעם בין המינים, הוא צחק והודה שאולי יש בזה משהו.

זוויק אינו יודע מדוע מופקים כיום פתאום כל כך הרבה סרטים שעוסקים במלחמת העולם השנייה ובשואה. "זה אולי משום שהאיקונוגרפיה של המלחמה והשואה חדרה לתודעה ונוצרו מוסכמות בנוגע לאופן שבו מתעדים את התקופה ההיא ואת מה שאירע בה. עד עכשיו היה סט אחד של אימאג'ים בנוגע למה היה בשואה ומה קרה ליהודים בה. נוצר איזהו אימאג' מונוליטי בתודעה ובזיכרון; כעת הגיע הזמן להוסיף לסט הזה דימויים נוספים, דימויים חדשים, שלא ראינו עוד, וזו היתה אחת המטרות שלי ב'התנגדות'.

"אני לא רוצה לדבר על הסרטים האחרים שהופקו באחרונה על הנושא כגון 'הנער בפיג'מת הפסים', 'מבצע ואלקירי' או 'נער קריאה', כי עדיין לא ראיתי אותם, אבל אני מבין שכל אחד מהם מאיר את הנושא הזה מזווית חדשה, וזה חשוב".

האם היה חשוב לו מוצאם של השחקנים בסרט? ליב שרייבר הוא יהודי, דניאל קרייג לא. "לא ולא. בחרתי בשחקנים על פי האיכויות שהם יוכלו להביא למסך. הרי לא ייתכן שרק שחקנים יהודים יוכלו לגלם דמויות של יהודים. טוביה ביילסקי היה בלונדיני עם עיניים כחולות, ודניאל, שמלבד להיותו ג'יימס בונד, הופיע גם בתפקידי אופי רבים, נראה לי כשחקן האידיאלי לגלם את דמותו. הוא מימש את הציפיות שתליתי בו".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ