שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בליינד דייט עם שרון מולדאבי

מי שהיה בתחילת שנות ה-90 סולן "גן חיות" ואליל הבנות, הוא היום פועל חרוץ בשדה המוסיקה הישראלית. בדרכים עם שרון מולדאבי

נויה כוכבי | תצלומים: דניאל צ'צ'יק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נויה כוכבי | תצלומים: דניאל צ'צ'יק

9:40 בבוקר, יום שמשי בדצמבר. המונית לשדרות כבר מחכה. שרון מולדאבי נוסע להופעה במכללת ספיר. במכונית, מלבד הנהג שנוטה לסיפורים מופרכים על כוכבי הרוק האלטרנטיווי וחיות המחמד שלהם, גם אסף לוי, שמנגן עם מולדאבי בגיטרה. הכביש פתוח.

הסטודנטים מתקבצים על הדשא ומקבלים הנחיות לאן להימלט במקרה של אזעקה. בבדיקת הסאונד מולדאבי שר שני שירים של אלוויס: "It's Now or Never" ו"Fever". את הסאונד עושים הסטודנטים, והתקלות בשפע. הם מתרוצצים הלוך ושוב בין הקונסולה שלהם ובין הבמה, מנתקים ומחברים כבלים. מולדאבי סבלני.

בדרך חזרה, אחרי שעולים על הכביש המהיר, הוא אומר שזה "שקט של אחרי הופעה מבאסת". החום הציק, השמש סינוורה, הקהל אכל סנדוויצ'ים והתעדכן בינו לבין עצמו. שרון מולדאבי - לפרטים נוספים ומועדי מופע

"חיבור בינינו לבין הקהל זה משהו שלא תמיד אפשר להסביר במלים", אומר מולדאבי כעבור חודש, בשיחה לפני התוכנית הלילית שלו ברדיו תל אביב. "זה כמו בליינד-דייט. ישנה התקשורת המילולית וישנם המסרים הנסתרים, שפת הגוף. הם מדברים אלי גם כשהם לא אומרים כלום. לפעמים זה מתחבר לא טוב, לפעמים נפלא ולפעמים סתם סבבה.

"כשהשערות על הידיים שלי מסתמררות כשאני שר, אני מרוגש ואני חווה את זה באופן בלתי אמצעי, אף על פי שיש לי אחריות ועבודה. באותו רגע האנשים נעלמים. כל מי שעומד על במה מחפש את הרגע הזה, שלקח לי הרבה זמן להרגיש. אתה לא יודע איפה אתה נמצא. לא פיסית, לא איפה בתוך השיר. המוסיקה לוקחת אותך לחלל שאתה צף בו ומרפה ממנגנוני ההגנה. זה הכי טוב לחוות את זה וגם טוב לקהל, יותר מטקסטים או לחנים מסוימים. כשאני והקהל ננעלים על אותו תדר, יש חשמל".

השנים הפרועות

שרון מולדאבי, בן 43, פעם סולן של להקה מצליחה, הוא היום זמר של הופעות קטנות, הזוכות לקהל של כמה עשרות, במקרה הטוב. "גן חיות", הלהקה שהקים עם שחר בן ברק, משכה קהל רב בתחילת שנות ה-90 ומולדאבי היה לאליל הבנות. הוא היה הסולן הכריזמטי, ששר את "ירח כחול" ואת "חם ומתוק", להיטי פופ שמשולבים בהופעה שלו עד היום, גם אם בווליום מרוכך בהרבה.

מולדאבי ואסף לוי בהופעות בשדרות ובירושלים בחודש האחרון.

את בן ברק, שהיה אז גיטריסט להקת "פופלקס", הכיר מולדאבי בעת שירותו הצבאי כעורך מוסיקלי בגלי צה"ל. בין השאר ערך מולדאבי את "הפסקת עשר", תוכנית הרדיו בהגשת מיכל ניב, וגם עבד כדי-ג'יי ב"קולנוע דן". באתר שלו הוא כותב שהיו אלה השנים הפרועות בחייו.

אחרי השחרור מהצבא היה למבקר המוסיקה של העיתון "חדשות". הפרק הבא היה "גן חיות", שבין חבריה היו גם דובי קיזלשטיין, דני צוקרמן ויובל ליבליך. זמן מה אחרי מות אביו, לפני כ-16 שנה, עזב מולדאבי את הלהקה והחליט לצאת לדרך אמנותית אחרת. ורק אז, לראשונה, למד לנגן בגיטרה.

בשמונה השנים הבאות הוא לא הופיע. הוא המשיך לעבוד, הוציא שני אלבומי סולו, "שרון מולדאבי" ו"האור שבפנים", שלא זכו להצלחה מסחרית, תיקלט וכתב על מוסיקה בעיתונים. ב-2002 שב להופיע ומאז הוא עושה זאת ברציפות, במקומות קטנים. בהתחלה הופיע עם שיף ערד מ"איפה הילד", אחריו בא אסף לוי. הוא הגיטריסט המוביל, מולדאבי שר ומנגן בגיטרה שנייה. לאחרונה היתוספה גיטרה חשמלית של לוי בחלק מהשירים, והורדו מהבמה כיסאות הבר שעליהם ישבו. למרות המסגרת האינטימית של ההופעה, יש בה גם שירים קצביים ולהיטים.

אי אפשר לזייף

מולדאבי נקי מגינוני כוכבות. גם בהופעה, גם בחיי היום-יום. איפה הצעיר ארוך השיער וחשוף החזה שכבש את הבמה?

"יכול להיות שמבחינה שיווקית זאת בעיה שאין לי פרסונה בימתית", הוא אומר, "אבל אני חושב על עצמי כעל חוטב שירים. אני כותב על פסנתר וגיטרה מעץ. כמו בעל מלאכה. אני לא כוכב ולא סלב. אני עומד ומשתין עם הקהל שלי באותם שירותים לפני ההופעה".

על תקופת "גן חיות" הוא אומר: "למדתי מזה הרבה דברים על עצמי, מה אני רוצה ומה אני לא רוצה להיות. הייתי נער פוסטרים לכמה חודשים וזה היה מאוד משעשע. אני מרגיש רחוק מאוד מזה. העבר הרבה פחות מעניין מהעתיד. הוא אמנם משתנה לא פחות, אבל אני לא כל כך מסתכל עליו. ביני לביני זה משהו שנפרדתי ממנו מזמן".

מולדאבי (מימין) וחבריו ללהקת "גן חיות", 1992 (תצלום: ארכיון "העיר")

אחרי התקופה ההיא, הוא מוסיף, הפסיק להופיע כי "לא ידעתי מי אני ואיך אני רוצה לתקשר עם האנשים. לא רציתי להמשיך לעשות אותו דבר שלא עשה לי טוב. המטרה שלי היא שהנפש תמיד תהיה חופשייה. להיות כמה שפחות כבול וכמה שיותר חי.

"אני הולך להגיד משהו שיישמע נורא נפוח. אני רוצה לממש את עצמי", מצהיר מולדאבי. "אני רוצה לדעת שאני עושה הכל כדי למקסם את האפשרויות שלי. אין לי סימן שאלה בעניין הזה. הוא מחוץ למשוואה".

הסיבה לפורמט הזוגי של ההופעה כיום היא אמנם כלכלית, ומולדאבי מודה שהוא מתגעגע להופעות עם להקה, אבל נראה שהחיבור בינו ובין לוי (שמנגן גם בלהקה "גברת גראדיס" שמופיעה עם שירים של צ'רלס בוקובסקי) הוא כן. "העבודה נעשית בתנאים הטכניים הכי קשים, בלוגיסטיקה בלתי אפשרית. זה מלמד צניעות. זה לא קל", אומר מולדאבי. "בדיעבד הבנתי איזה מפונקים היינו. ו'גן חיות' לא היתה להקה מפונקת, אבל היו מנהל הצגה, חדר הלבשה, סאונד מפנק. זה עוזר להשתפר במה שאתה עושה. מצד שני, אני לא יכול לזייף. אין לי מאחורי מה להסתתר. אני ואסף שווים, אין מי שייקח את האחריות ממני. אני לא יכול להיות פחות מאלף אחוז בהופעות האלה.

"הדבר הגדול בלנגן עם אנשים הוא המקומות שאנחנו מפתיעים זה את זה", הוא מוסיף, "כשאסף עושה משהו שאף פעם לא שמעתי אותו עושה. זאת משענת, בייחוד בפורמט כזה קטן. אם אני צריך חיזוקים או תמיכה או מישהו שיגבה אותי וייתן לי אנרגיה - זה הוא".

רק פעם אחת הופיע לבדו, בבאר שבע, הוא מספר. "זה היה מעניין אבל לא חוויה טובה ונכונה בשבילי. אני מרגיש מספיק טוב בתור זמר ומבצע, אבל כגיטריסט - אני גיטריסט ליווי בסדר, וזה הכל".

טיפה בים

שלושה ימים אחרי שדרות, מזג האוויר כבר קריר. הפעם נוסעים מתל אביב לירושלים, להופעה בפאב "הקצה". הנהג המאולתר, סולן של מופעי קאוורים ל"קווין" ול"פינק פלויד", עומד בקהל הזעיר ושר את כל המלים יחד עם מולדאבי.

המקום ריק למחצה. הוריו של בעל המקום אוכלים המבורגר בשולחן הקרוב לבמה. בחורה בודדה יושבת על הבר. משני צדי הבמה מראות שיוצרות השתקפות אינסופית של מולדאבי ולוי, שיחד תופסים את הבמה הקטנה במלואה. הם מנגנים קאוור ל"Like a Virgin" של מדונה ואת "הזמן שלנו" - שיר של מולדאבי שהוא מתאר כשלאגר מבחינתו, גם אם אינו להיט ברדיו. אחרי ההופעה אדם מבוגר קונה את "אל תפחד", האלבום האחרון של מולדאבי, היישר מהאמן לצרכן. נראה שמולדאבי מקבל כפי שהוא את המצב נטול הזוהר. הוא פשוט נוסע ומופיע.

להופעה בקפה ביאליק בתל אביב, שבועיים אחר כך, הוא נותן ציון 8, וזה גבוה מבחינתו. כמו בהופעות הקודמות, מולדאבי שר את "העיניים של אמא" ואת "אבא", שני שירים שעוסקים בהוריו. בשיר "אבא" הוא שר, בין השאר: "שנינו אף פעם לא היינו חברים, היינו סגורים. זהירים ומרים". לפני כן הוא אומר לקהל: "אם אני עוצם את העיניים זה לא כדי להתרחק מכם אלא כדי להתקרב לעצמי".

כשהוא נשאל אם השירים האלה הם סוג של טיפול מבחינתו, הוא לא עונה ישירות אבל אומר: "הרבה מהדברים שהשירים שלי מדברים עליהם הם פונקציה של תהליכים נפשיים שלוקחים שנים. אני יודע איזו עבודה אני עושה כדי להגיע למקום שאני יכול לעשות את הטיפול הזה בעצמי, ומרגיש סיפוק גדול כשאנשים מזדהים ואומרים שהשירים חשובים להם. אבל אני לא יכול לתת לזה כותרת. לא תראו את האור ב-12 שלבים. אני לא שרי אריסון. אני רואה דברים אחרת ממה שראיתי בגיל 33 או 23, אבל זה לא בא באינסטנט".

בהופעה שיקיים הערב בבר "מיה" בירושלים הוא מתכוון לשיר גם ארבעה שירים של "גן חיות". מולדאבי, שחי בתל אביב עם בת זוג, אומר שהוא אוהב פופ והיה שמח לכתוב עוד להיטים כמו "חם ומתוק", שאותו הגדיר לא פעם כדבילי. "זה אושר להיות טיפה בים", הוא אומר על מעמדו המוסיקלי. "אני כבר לא אהיה אוקיינוס, אני לא אהיה באך ולא הביטלס או סשה ארגוב. אבל ההבדל בין להיות טיפה באוקיינוס ובין להישאר יבש, אי אפשר לתאר את זה בכלל".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ