אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דני דותן נפרד מז'אן ג'אק גולדברג

"הכי אנרכיסט, הכי מצחיק, הכי אנושי שיש. ענק, 120 קילו, שיער פרוע, משתין בכיור של "קולנוע דן". דני דותן נפרד ממתופף להקת הקליק - ז'אק גולדברג

תגובות

"הקליק" קמה בשנת 1980 כדי להציג את המציאות הישראלית באור הכי אפל ואלים שיש. שרנו "יש פה יותר מדי מהכל, יותר מדי שקר, יותר מדי שכול, יותר מדי דם נוזל בכבישים, יותר מדי כוח לכמה טיפשים". מהקהל זרקו עלינו בקבוקים שבורים. מין פאנק, גל חדש בעברית דחוסה, לא מקבלת את המציאות. לא היו לנו מודלים ולא רצינו להיות כמו אף אחד. רצינו שאנשים בקהל ירגישו מנוכרים. חנוקים. שונאים את המצב שלתוכו נקלעו.

זה הרקע פחות או יותר והנה תמונה ראשונה של ז'אק המתופף שלנו, הכי אנרכיסט, הכי מצחיק, הכי אנושי שיש. ענק, 120 קילו, שיער פרוע, משתין בכיור של "קולנוע דן". » ערב לזכרו של ז'אן ג'אק גולדברג: כל הפרטים על ההופעה

ז'אק בא מבלגיה, מקיבוץ לוחמי הגטאות. ממשפחה שהשואה הטילה עליה צל כבד. במכות התופים שלו ובגלגול העיניים המוזר שכולם העריצו היה גם ילד מפוחד. ילד שרצה לקחת מהעולם הכל לפני שהמוות ייקח אותו. ב'קליק' נולד ז'אק מחדש בתור מכונת תופים אנושית. דופק קצב כמו מכונת ירייה אינסופית. כך נשמעו השירים שלנו.

כשאני חושב על איזה שיר מתאים לז'אק מכל השירים שניגנו יחד אני חושב על "גולם", על מכת התופים הנוראית שלו שהתחילה את השיר שפתח כל הופעה. אני רואה אותו, גוש של עוצמה, טראח בום, "בן לתוכנית שתוכננה מזמן בחדר המראות המעוותות, בן לאהבה כושלת, בן שתי נשמות מתות, נולדת בטעות וכך אתה חי וכך אתה תמות. נולדת בטעות של אבחנה בין איכות ובין כמות".

היינו אמורים להיכשל ולהיעלם כמו כל הלהקות ששרצו במועדונים ואז באופן מפתיע בא חוזה עם סי-בי-אס והקלטנו שני תקליטים וז'אק נהיה המתופף שכולם רצו לנגן כמוהו. אחרי חמש שנים נפרדנו. וז'אק ניגן עם כולם אבל לא הרוויח מספיק כדי לגדל את שני הילדים שנולדו לו ממישל והם נסעו לצרפת.

ז'אק נעלם אל תוך עולם ליטוש היהלומים של מארסיי, עברו 15 שנה עד שהוא חזר לעשות אתנו את הקליק האחרון. באתי עם אלי אברמוב לקחת אותו משדה התעופה והיו לנו גם כמה שירים חדשים שכתבנו, כי הדבר האחרון שבא לנו זה לעשות סיבוב נוסטלגי לזקנים של שנות ה-80. נכנסנו לחדר חזרות והתחלנו לעבוד על "המסיבה של ישראל" במלרע. אחד מחמישה שירי בוז לחברה, שאנחנו חלק ממנה ולא מסוגלים לשנות בה כלום. ז'אק חזר להחריב את התופים בעוצמה של מתופף ולא של מלטש יהלומים.

הוא בא חזרה לישראל אחר 15 שנה והוא עדיין היה שמן, צוחק, מעשן, צועק ומתופף גדול. התחלנו להופיע והוא התחיל לרזות. לקח כמה חודשים עד שהבנו ש"המסיבה של ישראל" הולך להיות השיר האחרון שלנו ביחד והמסיבה האחרונה שלנו עם ז'אק. אז אני מקדיש את השיר הזה באהבה לז'אק גולדברג, שהיה בתוך "הקליק" חייל במלחמה שכל כלי הנשק שלה עשויים מלים ומוסיקה.

המסיבה של ישראל

ברוכים הבאים למסיבה של ישראל

באתם להיות כמו בובות על חוטים

אזרחים אהובים של השכול והתופת

רוקדים כל הלילה עם כל המתים

אם לא תפסיקו ללכת עיוורים

הדרך תהיה רק רפש וקור

על כל פינוק תשלמו בקורבן

גם אם לא תסתכלו לאחור

ברוכים הבאים למסיבה של ישראל

הדמעה הרעה תשרוף את העור

ברוכים הבאים למסיבה של ישראל

כחול על לבן הוא דגל שחור

ברוכים הבאים למסיבה של ישראל

ריקוד אחרון לפני שנגמור.

*#