אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טינטין יוצא מהארון?

הרז'ה, יוצרו של טינטין, כבר הואשם בגזענות, בפאשיזם, בתמיכה בנאצים, בקולוניאליזם ובאנטישמיות. כעת, לאחר שנטען ב"טיימס" הלונדוני שגיבור הקומיקס הוא גם חובב גברים, המעריצים יוצאים סוף סוף להגנתו

תגובות

"לפעמים משהו יכול להיות כל כך ברור, שקשה לנו לראות איך בכלל יכול להתקיים ויכוח בעניינו", כתב מתיו פאריס בסוף השבוע האחרון ב"טיימס" הלונדוני. "ואיזה ויכוח יכול בכלל להתקיים כשישנן ראיות שהן חד צדדיות באופן כל כך מוחץ? עלם צעיר, בעל מראה אנדרוגני, במכנסיים מצחיקים וצעיף, שעובר להתגורר באחוזתו של חברו הטוב ביותר, מלח בגיל העמידה? בחור בעל הבעה מתוקה המסור לכלב טרייר לבן וקטן, ששני חבריו הקרובים האחרים הם זוג בלשים במגבעות עגולות וקשיחות שלא ניתן להפריד ביניהם, ושחברתו הנשית היחידה היא דיוות אופרה... ואתם אומרים לי שטינטין אינו הומו?"

טינטין, גיבור הקומיקס האירופי הפופולרי ביותר בעולם, חגג בסוף השבוע 80 שנה להולדתו ובשנה הבאה עשוי לכבוש סוף סוף גם את אמריקה. אין ספק שהוא אחד מגיבורי התרבות המצוירים של המאה האחרונה שהצליחו למשוך הכי הרבה אש ולהצית הכי הרבה ויכוחים. במה לא האשימו במשך השנים אותו ואת יוצרו, ז'ורז' רמי, המוכר בשם העט שלו הרז'ה. היוצר והאלטר-אגו הספרותי שלו הואשמו בין היתר בגזענות, בפאשיזם, בשיתוף פעולה עם הנאצים, בקולוניאליזם, בשנאת זרים ובאנטישמיות.

עכשיו, לאחר שבעיתון הבריטי ניסו להצמיד לטינטין גם את תווית ההומו, יצאו רבים מאוהדיו, בני מדינות שונות, להגן על גיבורם האהוב מפני ניסיון נוסף להדביק לו תווית שאינה נאה בעיניהם. מאמרי מחאה הופיעו בעיתונים ובבלוגים שונים ברשת, וגיבור התרבות המצויר חזר לכבוש כותרות ולהזכיר לעולם שלמרות גילו המתקדם ואף שהרפתקה חדשה בכיכובו לא ראתה אור כבר יותר מ-20 שנה, הוא עדיין עמנו - מסקרן, מעורר מחלוקת, מזמין קריאות שונות של הרפתקאותיו, ובעיקר אהוד ואהוב.

כותרות נוספות עשה באחרונה העיתונאי הצעיר-הקשיש הזה דווקא בארצות הברית, שעד כה העדיפה על פניו דווקא את גיבורי העל למיניהם שנוצרו בתחומה. שני טייקונים הוליוודיים - סטיוון ספילברג ופיטר ג'קסון - מתכננים ליצור טרילוגיה של סרטים עתירי תקציב בתלת ממד, שבמרכזם תעמוד דמותו של הגיבור האירופי הצנום.

ספילברג, שביים בין היתר את סדרת סרטי אינדיאנה ג'ונס, יביים את הפרק הראשון בסדרה, ג'קסון (טרילוגיית "שר הטבעות") את השני, שניהם יחד יופקדו על ההפקה, וייתכן שאף ישתפו פעולה בבימוי הפרק השלישי. דרך שני הכוחות היצירתיים הללו נראה שלאחר 80 שנות התעלמות, ייאלצו גם האמריקאים להתוודע לטינטין ולחבריו ולאמץ לחיקם את הכוכב האירופי בעל הבלורית המשונה.

חינוך קתולי

ב-10 בינואר 1929 הופיעה דמותו של טינטין לראשונה בעיתון נוצרי שמרני בבלגיה, "Le Vingtieme Siecle". הרז'ה, שזכה לחינוך קתולי אדוק, היה אז בן 22 ועבד כמאייר בעיתון. כאשר פנה אליו עורך העיתון והציע לו לפרסם סיפור קומיקס לילדים, הוא נענה בשמחה לאתגר. כל שבוע, במסגרת מוסף מיוחד לילדים, הופיעה כפולת קומיקס בשחור-לבן, שפרשה את הרפתקאותיו של עיתונאי צעיר, בן בלי גיל, שנקלע להרפתקאות שונות ומשונות במקומות שונים בעולם, מלווה תמיד בכלבלבו הנאמן. מעל מצחו הסתלסל דרך קבע תלתל זהוב ומשעשע. כל כפולה הותירה את הקוראים הצעירים במתח ונחתמה בהבטחה "המשך יבוא".

"כשהחל להתפרסם, הקומיקס הזה היה כל כך פופולרי, שילדים היו מחכים בקיוסקים כל שבוע שיגיע העיתון", מספר המאייר והקומיקסאי מישל קישקה, יליד בלגיה. "כשהושלם פרסומו של הסיפור הראשון, לאחר כשנה, החליטו בעיתון לקרוא לילדים להגיע לתחנת הרכבת בבריסל, כדי לקבל את פניו של טינטין שחוזר מן ההרפתקה. הם איפרו שחקן כך שייראה כמו טינטין, הצמידו לו כלב קטן ולבן, ואלפי ילדים באו לראות את הגיבור שלהם יורד מהרכבת. בשביל הרז'ה, שעמד בתחנה והשקיף על המתרחש מהצד, זה היה רגע מכונן: לימים סיפר בזיכרונותיו כי באותו רגע הבין שלגיבור שהמציא יש עוצמה בלתי רגילה, ושהוא מחזיק משהו נדיר ביד. לאחר מכן הוא המשיך לפתח את הסדרה, וקהל האוהדים של טינטין הלך וגדל".

טינטין ביקר ברוסיה הסובייטית ונלחם שם בעוולות הקומוניזם; קפץ לקונגו הבלגית (האופן שבו צוירו ילידי המדינה, על פי סטריאוטיפים מוקצנים, גרם לרבים להאשים את הרז'ה בגזענות ובקולוניאליזם); הוא הגיע לארצות הברית, לדרום אמריקה ולבריטניה, לטיבט ולמדינות ערב, ואף יצא עם ידידיו למסע אל הירח. הרז'ה הקפיד על תחקירים מעמיקים על הארצות שאליהן שלח את גיבורו, שאף לדייק בפרטים וביסס את ציוריו על תצלומים מרחבי העולם. בסיפוריו שילב הרז'ה לא פעם מסרים פוליטיים (מה שכמובן קומם עליו רבים), וכדי להשמיע ביקורת המציא לעתים מדינות בדיוניות. כך, למשל, בתקופה שקדמה לפלישה הנאצית לפולין הוא שלח את העיתונאי הסקרן שלו למדינה הבדיונית סילדביה, שהיתה נתונה לאיומי פלישה מצד מדינה שכנה, שהונהגה על ידי רודן עריץ בשם מוסטלר (שילוב של מוסוליני והיטלר).

מעלילותיו של טינטין בקונגו. "צריך לזכור שבלגיה היתה אז מדינה שמרנית, נוצרית ובורגנית", אומר מישל קישקה

העיתונאי עמנואל הלפרין, ששימש בין היתר עורך חדשות החוץ בערוץ 1 ואשר בילה את ילדותו בצרפת, מעיד כי למד לקרוא באמצעות הקומיקס הזה. "לא היה ילד בפאריס שלא היה קונה את מגזין טינטין בכל שבוע", הוא מספר. "זה היה מקור המידע והתרבות העיקרי שלנו, החל בשנות ה-50, ואנחנו הכרנו את העולם דרך הסיפורים הללו. בשלב מסוים התפרסם בעיתון הסיפור 'בארץ הזהב השחור', על הרפתקה של טינטין במדינות ערב, ופתאום הופיעו בו חיפה ופלשתינה, ואפילו פיגוע של האצ"ל, וזה היה נהדר לראות שמדברים על דברים שאנחנו מכירים, על דברים אקטואליים, בתוך סיפורים לילדים צרפתיים. גדולתו של הרז'ה, שידע לדבר על נושאי מדיניות חוץ וסכסוכים בינלאומיים באופן נגיש, וכך אני וחברי למדנו על העולם. זה היה מעשיר מאוד".

הרפתקאות טינטין אוגדו בסופו של דבר ל-24 ספרים, ואלה תורגמו במשך השנים ליותר מ-100 שפות ודיאלקטים ונמכרו ביותר מ-200 מיליון עותקים (עשרה מהספרים הופיעו גם במהדורה עברית). הספר האחרון בסדרה הציג סיפור שלא הושלם מעולם, בגלל מותו של הרז'ה במארס 1983; יורשיו כיבדו את בקשתו, שאיש לא ימלא את מקומו לאחר מותו. לבסוף פורסם הספר ב-1986 וכלל סקיצות, רישומי עבודה והערות בכתב ידו של המחבר, ששורבטו תוך כדי העבודה על הספר.

מאז לא נכתבו סיפורי טינטין נוספים, אך דמויותיהם של העיתונאי האמיץ וחבריו - קפטן האדוק, פרופסור קאלקולוס והבלשים המפוזרים תומסון ותומפסון - כיכבו בשלל סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה, הצגות תיאטרון ומחזות זמר, והוטבעו כמובן על גבי שלל מוצרי צריכה שנמכרים בהצלחה עד היום ברחבי העולם. אמנים שונים, ובהם אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין, הכריזו כי הרז'ה היה מקור השראה חשוב בשבילם, להקת הפופ הבריטית המצליחה משנות ה-80 "תאומי תומפסון" נקראה על שמם של צמד ידידיו הבלשים, שלל תערוכות ברחבי העולם הוקדשו לדמותו של גיבור הקומיקס האירופי, ובבריסל אמור להיפתח השנה מוזיאון הרז'ה.

נעים, אמיץ, מנומס, חכם

אז מה סוד קסמו של העלם האמיץ ושוחר ההרפתקאות, שפתר תעלומות, נחלץ ממלכודות, והציל לא פעם את חייו ואת חיי אחרים במקומות שונים בעולם?

"הרז'ה פיתח את אמנות הסיפור בקומיקס, את אמנות הנרציה, כיצד מספרים סיפור בתמונות", אומר קישקה. "זה היה הבידור הקל שהיה זמין לילדים באירופה באותם ימים. טינטין היה גיבור נעים, אמיץ, מנומס וחכם, והקוראים הזדהו עמו כי סימל ערכים שהתאימו לחברה הבלגית-צרפתית השמרנית של אותם ימים. לא היו אז הרבה גיבורים בשטח, לא היתה טלוויזיה, בקושי היו רדיו וקולנוע, והחומרים הוויזואליים שהיו נגישים לילדים היו מועטים. זה היה ספילברג מצויר לילדים של אותה תקופה, מעין אינדיאנה ג'ונס בקומיקס, זה היה שובר הקופות של אותם הימים".

את מרבית ההאשמות שהופנו נגד הרז'ה לאורך השנים, עקב תוכנם של חלק מהסיפורים וייצוגים סטריאוטיפיים של דמויות שונות, תולה קישקה בחינוך ובתרבות הבלגיים של אותם ימים. "צריך לזכור שזו היתה מדינה נוצרית בורגנית שמרנית, קולוניה אלימה שהתעשרה על חשבון הילידים באפריקה והעניקה לבניה חינוך דתי אדוק עם נימוסים מוקפדים", אומר המאייר, שיזם בשנה שעברה כנס על "טינטין והפוליטיקה" בירושלים. "אני חושב שהרז'ה היה הבלגי הממוצע של אותם הימים, והבלגי הזה היה קצת גזען וקצת אנטישמי. אבל בהמשך דרכו הוא נהפך לאתאיסט וזן בודהיסט, וגם היה בטיפול פסיכותרפי מסוף שנות ה-40 ועד יום מותו. השינוי הזה ניכר גם בספריו: טינטין משתנה במקביל ליוצרו ונהפך מגיבור הרפתקן סטייל אינדיאנה ג'ונס להומניסט, שבספרים המאוחרים רודף סוחרי עבדים ונלחם למען חירותם של אחרים".

הלפרין מתגאה שהוא מחזיק בביתו את האוסף המלא של כל ספרי טינטין, וחוזר אליהם שוב ושוב. "לפעמים, כשלא בא לי לקרוא את 'מלחמה ושלום', אני מבלה שעה עם טינטין", הוא אומר. "אני חוזר לזה מתוך נוסטלגיה, אבל הספרים האלה הם גם משעשעים, חביבים ומעלים בי חיוך בכל פעם מחדש. טינטין הוא דמות מופת מרכזית בתרבות האירופית".

את ההצלחה העצומה של סדרת הקומיקס הזאת הוא תולה באיכותה. "אלה סיפורים מרתקים, אנינים, לא שדים ורוחות וגיבורי על שקופצים מכל מיני מקומות בלתי אפשריים. טינטין תמיד עושה דברים שהם לכאורה אמיתיים, אפשריים, מציל את עצמו ואחרים. הציורים יפים, הדמויות מאופיינות היטב, והספרים כוללים משחקי מלים שילדים יכולים להתחבר אליהם, אבל אינם גסים או רדודים. יש בספרים הללו איכות יוצאת מן הכלל, ואני לא מצאתי משהו דומה מאז. לעולם טינטין!" הוא מכריז, "אני טינטינופיל!" 

*#