אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיקי רורק: השחקן הגרוע בעולם מכה שנית

במאים התרחקו ממנו כמו מאש, ניקול קידמן סירבה לעבוד איתו ובהוליווד יצא לו שם של משוגע. ואז הגיע הסרט "המתאבק" שזכה השבוע בפרס "גלובוס הזהב" וסימן את מיקי רורק כקאמבק של השנה

תגובות

אי אפשר שלא לחבב את מיקי רורק. הוא מציל כלבים שעברו התעללות. הוא מרבה לבכות: על שאביו החורג התעלל בו, על מות אחיו מסרטן, על מות כלביו מזקנה ועל כישלון נישואיו לשחקנית קארה אוטיס. הוא מודה שהרס את הקריירה שלו במו ידיו, משום שכדבריו, "הייתי שחצן... לא הייתי חכם או משכיל מספיק" להתמודד עם הכוכבות. הוא אינו מסתיר את יחסו לאנשים שעבד אתם במרוצת השנים: ניקול קידמן היא "קוביית קרח"; מייקל צ'ימינו, במאי "שערי החופש", "מטורף" ו"משוגע על כל הראש"; והמפיק סמואל גולדווין הבן - "שקרן".

אז מה אם הוא בוכה באותו הרגע של אותו סיפור בכל ראיון? אז מה אם גילויי הכנות שלו נשמעים לפעמים כמו דיאלוג גרוע מאחד מסרטיו הגרועים הרבים ("אין מי שיתקן את החתיכות השבורות בתוכי"), או שהירידות שלו על עצמו נשמעות כאילו נלקחו ממצבור הסיפורים של כוכבים שירדו מגדולתם ("נכנסתי למכולת, ואיזה בחור שאל אותי, 'לא היית פעם כוכב קולנוע?'") אז מה אם נראה שהוא מיתמם, במקרה הטוב, כשהוא אומר שאינו זוכר שהמבקרים הכתירו אותו בתואר השחקן הגרוע בעולם ב-1991 ("סביר להניח שהייתי מצביע כמוהם") או אפילו שעשה סרט איום ונורא שעבר ישר לווידיאו, "Exit in Red", ב-1996? » הסצנות הכי טובות של מיקי רורק» אורי קליין על הקאמבק המופלא של מיקי רורק» גלובוס הזהב 2008 - לרשימת הזוכים המלאה» ניצחון בנוק אאוט: "המתאבק" זכה באריה הזהב» למידע נוסף על "המתאבק"

אחרי הכל, רורק שזכה השבוע בגלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט "המתאבק", שיעלה בסוף פברואר בישראל, הוא שחקן. התפקידים שגילם והחיים שחי התערבבו בראשו, עד שנדמה שאפילו הוא אינו יודע מתי הוא משחק ומתי הוא אמיתי. במשך כל חייו כמבוגר לא גילם דמויות בדיוניות, אלא פנטסיה אידיאלית של דמותו שלו. ובכל זאת, הוא לא קשוח כמו שהוא נראה. המשטרה מנעה ממנו להפגין בחנות לחיות מחמד במיאמי ביץ'. הוא מציל כלבים שעוברים התעללות, משום שהוא רואה בהתעללות בכלבים התעללות דומה לזו שספג, לדבריו, מידי אביו החורג. הוא סיפר שהכה את ספק ההרואין של אשתו והכניס אותו לתרדמת. אחיו היה מעורסל בזרועותיו ברגע שבו מת מסרטן.

"אין לי ציפיות", הוא אומר, "פשוט שמחתי שנתנו לי לעבוד שוב. לא חששתי לשאת סרט על כתפיי אחרי כל כך הרבה זמן. חששתי שהבמאי דארן ארונופסקי רוצה שאלך למקומות אפלים, ולא הייתי בטוח שאני רוצה לעבוד כל כך קשה".

גאולה דרך חרטה

רנדי (האייל) רובינסון, הדמות שרורק מגלם, הוא מתאגרף שהיה מפורסם וכעת הוא זקן מרוט בסוף הקריירה שלו. הוא איבד הכל - את אשתו, בתו, כספו, התהילה - וכעת, אחרי התקף לב, הוא מתכונן למוות הקרב לבדו, פרט לשירותים המזדמנים שמעניקה לו חשפנית בקרון מגורים מרוט לא פחות ממנו.

"12 שנה הייתי לבד. איבדתי הכל", מספר רורק. "שלושת האנשים הקרובים לי ביותר - אחי, סבתי ואשתי לשעבר - כבר לא היו. לא היו לי חברים של ממש. התראיתי עם כמה בחורות, בעיקר חשפניות רוסיות, אבל לא חיפשתי חברה. שמה של אשתי היה מקועקע על זרועי. היא היתה אהבת חיי". עיניו מתמלאות דמעות, והוא עוצר לרגע. רורק ואוטיס, שעובדת כדוגמנית, היו נשואים מ-1992 עד 1998.

"די נדהמתי לראות שלא מפריע לי להיות לבד", ממשיך רורק. "גם היום זה ככה. נוח לי להיות לבד יותר מאשר לרובינסון. הוא במצב של חוסר תקווה. הבעיה היחידה היא שאין לי עם מי לחלוק את הדברים הטובים שקורים לי. אולי עם הכלבים שלי".

כמו רורק, רובינסון מחפש גאולה דרך חרטה. בניגוד לרורק, בחייו של רובינסון לא תהיה מערכה שלישית, ולכן "המתאבק" אינו "רוקי". אין פתרון מספק לגיבור המזדקן, למרות מה שכתבו כמה מהמבקרים אחרי הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל ונציה בקיץ.

איוון רייצ'ל ווד מגלמת את בתו הלסבית, המתנכרת, של רובינסון. האב מנסה לתקשר אתה ולכפר על נטישתו. ווד נלהבה להשתתף בסרט, לדבריה, אבל היו לה חששות בנוגע לרורק. "שמעתי שמועות שהוא גבר אינטנסיווי", אמרה. היאס ורורק לא היו בקשר מחוץ לשעות הצילומים, כי ארונופסקי רצה שיחסיהם על המסך יישארו "לא נוחים". "חוץ מזה, מיקי מעולם לא יצא מהדמות אחרי סצינה. אף פעם לא ראיתי מישהו כל כך שקוע בתפקיד. זה מטורף. מיקי פשוט היה האייל".

מיקי רורק: "אני יכול לגלם מתאגרף בן 50, אבל אני לא מוכן להיות שחקן בן 50"

לדברי ארונופסקי, ניסיון החיים של רורק היה חשוב לסרט. "האם הייתי מודע לקווים המקבילים בין הסרט לבין חייו של מיקי?", הוא שואל ועונה: "זאת שאלה רטורית". ארונופסקי מונה יתרון נוסף לתקופת היעדרותו של רורק מהזירה ההוליוודית: "כששחקן כמוהו נעלם ואחר כך חוזר להופיע על המסך, יש בו רעננות שאינה נפוצה אצל שחקנים מבוגרים שעובדים כל הזמן. רצינו את המורכבות שהיתה לו ב'דיינר'".

אבל רורק כבר לא נראה כפי שנראה בימי "דיינר". "אני נזכר ב'דיינר' וב'כחום הגוף', ואני לא מכיר את האדם שאני רואה שם", הוא מעיד על עצמו. רורק איבד את יופיו הרך והשברירי, וכשהוא יושב על הספה - מעביר את אצבעותיו בשערו הארוך, זיפי זקן על סנטרו - הוא דומה יותר לרובינסון. מובס. פנים נפוחות, מוכות. העובדה שהוא אינו מזכיר את האיש שהיה בסרטיו המוקדמים פועלת לטובתו כעת: כשהצופים יראו אותו ב"המתאבק", הם לא ייזכרו בסרטיו האחרים.

במערכה השלישית רורק הוא פנים חדשות ושחקן חדש, פשוטו כמשמעו. נעלמו העוויתות שהעידו על כישרון מקורי ואחר כך נהפכו מעושות; החיוך הערמומי והרגיש, שהיה בו יותר מרמז לסקס ולדבר עבירה; המחוות האדישות; הנגיעה בפניו ובשערו, שתמיד עוצב לתסרוקת פומפדור תפוחה בסגנון שנות ה-50; השורות המעורפלות שרימזו על רגישות לירית. הנוכחות החמקנית, הכמעט-נשית שלו, נעלמה.

מישהו אחר, קשוח יותר

במערכה הראשונה של רורק, בתחילת שנות ה-80, כשהיה בשנות ה-20 לחייו, הוא התניע את הקריירה שלו בתפקידים ב"כחום הגוף" וב"דיינר", שהובילו לתפקיד הראשי בסרט שלא זכה להכרה שהוא ראוי לה: "מלך השכונה". הוא קצר שבחים על הדמות הקולנועית המקורית שלו. "טוב הלב שלו נראה מזמין ואמיתי", כדברי אחד המבקרים. ב"דיינר" הוא עומד לפתות את אשתו הכעוסה של חבר, ואז נתקף ייסורי מצפון ונסוג. ב"כחום הגוף" הוא מציע להניח פצצת תבערה כדי שידידו לא ייפגע. ב"מלך השכונה" הוא מגלם טיפוס שמזכיר את ישו, ובמשך כל הסרט מנסה להציל את בן דודו, חברתו וידיד אירי זקן מפני האינסטינקטים ההרסניים שלהם, על חשבונו שלו.

אבל בסוף שנות ה-80, במערכה השנייה, רורק התפרסם בתפקידים ראשיים בשורת סרטים גרועים שנמשכה עד שנות ה-90. לדברי רורק, בעשור הזה הוא "איבד את הכבוד למשחק", כי בהוליווד "הציבו רף נמוך". הוא אומר שמעריציו התרגזו כשהשמיע את דעתו על משחק, וקרא למקצוע "עבודה לנשים".

רורק מתוך הסרט "המתאבק". הנוכחות החמקנית, הכמעט-נשית שלו, נעלמה

רורק יודע מה פירוש הדבר לחטוף מכות, משום שהתאגרף בנעוריו. לדבריו, השתתף ב-26 קרבות וניצח ב-20 מהם - 17 בנוקאאוט. הוא תיכנן קריירה באיגרוף, אבל ספג זעזוע מוח בזירה, ו"לא הרשו לי להמשיך להתאגרף". הוא פנה איפוא למשחק, בדחף רגעי, כי "אהבתי את האפשרות לברוח ממי שאתה ולהיות מישהו אחר, חכם יותר, קשוח יותר". כשקריירת המשחק של רורק השתבשה בשנות ה-90, והוא בשנות ה-30 לחייו, הוא חזר לאיגרוף. לדבריו, "הגבתי באלימות למלחמה שהתחוללה בראשי".

רורק חזר לעיר מולדתו, מיאמי, השאיל את שמו למועדון לילה בסאות ביץ', "מיקי'ז", והחל להתאמן באיגרוף מקצועי במועדון פיפת סטריט, שבו התאמן פעם מוחמד עלי. כך נפתחה תקופה פרועה בחייו, שבה מימש בה את פנטסיות הגבר הקשוח שלו. "לא רציתי לעשות חשבון לאף אחד", הוא אומר, "חייתי כמו נווד".

ב-1994 נעצר באשמה שתקף את אוטיס (שביטלה את התביעה). באותה השנה הואשם גם בהתנגדות למעצר בקטטה מחוץ למועדון הלילה בסאות ביץ'. זמן קצר לאחר מכן שונה שם המועדון ל"XTC". "השם של מיקי כבר לא מושך אנשים", הסביר אז איש יחסי ציבור.

על קריירת האיגרוף שלו, אומר רורק: "התמודדתי עם מתאגרפים צעירים ממני ב-15 שנה, אבל זכיתי ב-10 קרבות מתוך 12. השניים הנותרים נגמרו בתיקו". זה אולי נשמע מרשים, אבל הקרבות עצמם לא היו מרשימים כל כך. "הקרב האחרון של רורק היה פארסה", דווח ב"מיאמי הרלד", "המעריצים שרקו בוז לרורק אחרי שהשיג תיקו". העיתון אף פירסם תצלומים של רורק, פניו שטופי דם, הודף בגמלוניות את יריבו.

עם זאת, הקרבות האלה היו טובים לנפשו של רורק. סוף סוף הוא היה בחור קשוח גם במציאות. הם הועילו גם לקריירת המשחק שלו. הוא נחבל בקרבות האיגרוף ועצמות רבות נשברו בפניו, עד שפרצופו כבר לא היה זה של מיקי רורק מ"תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים".

שבע מלחמות

רורק אומר שבמערכה השלישית של הקריירה שלו, "התאהבתי שוב במשחק". הוא החל את המערכה הזאת בדומה לאופן שבו החל את הראשונה, בשני תפקידים קטנים שהובילו לתפקיד הראשי ב"המתאבק". פרנסיס פורד קופולה הימר על רורק, ונתן לו תפקיד צנוע בסרטו מ-1997, "מוריד הגשם". רורק גילם את הפרקליט השפל ברוזר סטון, רמאי חלקלק בשיער כסוף שאוהב חליפות משי, טבעות על הזרת וחפתים. רבים מהצופים כלל לא זיהו אותו. השחקן, אגב, מספר שכאשר קופולה הקרין גרסה מוקדמת של הסרט, הקהל נכבש בהופעתו - וקופולה הגדיל את תפקידו.

אחר כך הוצע לרורק תפקיד ראשי בסרט "תשוקה חותכת", בבימויה של ג'יין קמפיון, שיצא ב-2003. אבל רורק לא קיבל את התפקיד משום שלדבריו, ניקול קידמן, שלוהקה למשך זמן מה לתפקיד הראשי, לא רצתה לעבוד אתו.

"אילו הייתי קידמן, גם אני לא הייתי רוצה לעבוד אתי", הוא אומר. "היא היתה צריכה להתמודד ולהיחשף. היא לא היתה יודעת מה מתרחש מימינה ומשמאלה. הייתי חסר כל באותה התקופה, וזה היה יכול להיות התפקיד הגדול הראשון שלי. קאמבק. זאת אשמתי שהגעתי למעמד שבו מישהי כמוה היתה יכולה לקבוע אם אעבוד או לא".

כעבור שנה ליהק הבמאי טוני סקוט את רורק לעוד תפקיד של עורך דין שפל - ג'ורדן קאלפוס, במותחן "נקמה בוערת". זה היה תפקיד קטן אך חשוב, שהיה גדול יותר במקור מזה שנכלל בגרסה הסופית של הסרט. "היתה לי סצינה ארוכה עם דנזל ואשינגטון, שירדה בעריכה", מסביר רורק.

בתגובה אומר סקוט: "אני לא זוכר סצנה כזאת". לדבריו, "רורק ניסה כל הזמן להתחיל עם החברות שלי. יש לו צד מסוכן מאוד". זו גם הסיבה שבעטיה שיבץ אותו ב"נקמה בוערת" ולימים גם בתפקיד צייד הגולגולות בסרט "דומינו" (2005). "אני מנסה ללהק שחקנים שמזכירים את הדמויות", הוא מסביר.

רורק הצעיר היה אולי מגיב בעוצמה, שלא לומר באלימות, לאובדן התפקיד ב"תשוקה חותכת" ולסצינה שנמחקה ב"נקמה בוערת".

אבל הוא שבע מלחמות, ואולי כבר מבין שלקידמן ולוואשינגטון יש כוח שלו כבר אין. "למדתי לשמור בפנים את האיש הקטן שאורב בתוכי עם שני גרזנים", הוא אומר. "למדתי להתנהג באופן מקצועי. איבדתי את הקריירה שלי, כי תליתי את האשמה בכל דבר מלבדי. לא רציתי לחזור על אותה טעות. שחקנים חיים בפחד מתמיד שהכל יחמוק מהם.

"אני רוצה לקבל כבוד בגיל מבוגר", הוא מוסיף. "אני רוצה להיכנס למסעדה ולשמוע אנשים אומרים, 'הנה מיקי רורק. הוא היה נהדר ב'המתאבק'. אני לא רוצה שהם יברחו".

רורק בן 56 אבל מעדיף שהדבר לא ייוודע. "אני לא מגלה את גילי, כי אז מתייגים אותי. אני יכול לגלם מתאגרף בן 50, אבל אני לא מוכן להיות שחקן בן 50", הוא אומר ומבקש סיגריה.

כתבות שאולי פספסתם

*#