שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אבי בניהו: המנצח האמיתי של המלחמה בעזה

הוא דואג שכתבים לא ייכנסו לרצועה, מזהיר חיילים פצועים שלא לדבר עיתונאים, מונע מידע מהציבור ומכיר אישית את האנשים במערכות החדשות. איך הפך דובר צה"ל לאיש ששולט בתקשורת? 

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליטל גרוסמן והילו גלזר, העיר

שעתיים לפני תחילת המהדורה המרכזית - בערב שלישי שעבר, שבו אירעה תקרית הירי הדו צדדי שגבתה את חייהם של שלושה חיילי גולני – דובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו, שיחרר לשידור בפעם הראשונה חומרים המתארים את כוחות צה"ל נלחמים ברצועה. הערוצים לא היו יכולים להתעלם מן העדות המצולמת הראשונה של הכניסה הקרקעית והציבו את התמונות בראש המהדורה. האסון רב הנפגעים נדחק לשוליים. כל החלטת ליין־אפ אחרת היתה בבחינת התאבדות רייטינגית. בניהו קבע את סדר היום, העורכים יישרו קו והציבור זכה במנת הזדהות עם לוחמי צה"ל. התקרית הקשה נדחקה לקרן זווית.לא יהיה מוגזם לקבוע כי מהמלחמה הזאת יצא לפחות מנצח אחד מובהק: אבי בניהו. הוא מנהל את המערכה התקשורתית למן תחילתה ביד רמה שלא היתה מביישת אף גנרל. האויב – התקשורת, במקרה הזה – הובס ללא תנאי ונכנע ללא הסכם. בניהו, האיש שקובע איזה קצין יתראיין ומתי, איזה מידע יפורסם ואם בכלל, מפעיל את התקשורת בשבועות האחרונים כמו היתה בובה על חוט. משאיר אותה בחשיכה, הרחק מהקרבות, הרחק מהסיפורים שעלולים לגרור אי נעימות.  על כניסה לעזה אין על מה לדבר. בניהו (תצלום: דן קינן)

משקיפים מגבעת העיתונאיםאיך בניהו עושה את זה? רוב הזמן על ידי שליטה במידע. שליטה שהושגה באמצעות האיסור הגורף על עיתונאים להיכנס לרצועה, כמו ההכרזה על שטחי ההיערכות והכינוס כעל שטח צבאי סגור. כך נמנעת מעיתונאים גישה לשטח, ובהתאמה - היכולת לדווח ממקור ראשון על פעילות צה"ל. מי שבכל זאת מנסה לחמוק לשטחים הסגורים, מוצא עצמו מובל בחזרה לשטחים "מותרים". "יש משטרה צבאית בכל מקום ואין לך שום דרך לעבור אותם", מספר הפרשן הצבאי של ערוץ 10 אלון בן דוד, "הם פרושים על כל דרך עפר ובכל פינה. היום עשיתי סיבוב של שעה וחצי בחיפוש אחר מקום שממנו אפשר לשדר, והחסימה היא הרמטית. כל האזור שממזרח לכביש 232 פתוח לתקשורת, אבל מעבר לכביש כבר אסור". אם בשבוע הראשון של הלחימה עוד עמדו צוותי הטלוויזיה ממש מול גבול הרצועה ודיווחו על כל מטח של חיל האוויר, הרי שבמהלכה כבר דאג צה"ל לצמצם את השטח המותר, והיום נאלצים הכתבים להסתפק בגבעה אחת ויחידה ליד העיר שדרות, שזכתה לכינוי גבעת העיתונאים.על כניסה לרצועת עזה עצמה אין בכלל מה לדבר. עד היום התקיימו שני "פּוּלים" של כתבים, כלומר כניסה של עיתונאים שנבחרו מראש לשטח הלחימה, אם כי גם זה היה במשורה ורק לאחר לחץ של תא הכתבים הצבאיים. כך מצא עצמו רון בן ישי, "נציג העיתונות הכתובה", מכין כתבה שבאקט נדיר הופיעה סימולטנית ביום חמישי שעבר על השערים של "ידיעות", "מעריב" ו"ישראל היום". איתו נכנסו בפול הראשון גם כתב ערוץ 10 אור הלר והכתב הצבאי של גל"צ, טל לב־רם. השלושה נבחרו, אגב, בהגרלה שערך יו"ר תא הכתבים הצבאיים, אלכס פישמן מ"ידיעות אחרונות".     

המינוי אינו פנוי להדלפהההשוואה שעורך בן דוד למלחמת לבנון כבר הספיקה להפוך לקלישאה בשבועיים האחרונים. תמציתה: עזה ולבנון הם שני מקרי קצה בכל הנוגע לשליטת הצבא על המידע; ובעוד אז הכל היה נגיש ופרוץ, כעת הדברים חסומים, תרתי משמע. "הטראומה התקשורתית היא ללא ספק חלק מהטראומה הכללית של הצבא ממלחמת לבנון השנייה", מאבחן השבוע כתב צבאי. "אני חושב שדובר צה"ל במלחמה הקודמת היה רהבתני יותר", טוען כתב צבאי אחר, "מדי ערב הקצינים התייצבו מול המצלמות, עד שכבר היו התכתשויות על השאלה מי יופיע וטענות על כך שקיפחנו קצינים".וככתב אתה לא מתגעגע למצב הזה? מה שקורה היום הוא הקיצוניות השנייה, והיא לא בריאה בהיבטים אחרים שלה. שימור הדמוקרטיה למשל. "אני לא חושב. נכון שאנחנו יודעים פחות ברזולוציה של איך פלוגה מתנהלת, מתי היא קמה בבוקר וכאלה, אבל בגדול המהלכים והשיקולים המרכזיים מובאים בפנינו מדי יום בשיחות רקע".שיחת רקע אחת ליום היא כל מה שנשאר מהברברת האינסופית של מלחמת לבנון. זו שבמהלכה צה"ל זיהה כי "450 קצינים דיברו ביום אחד עם כתבים", כדברי כתב צבאי. אותו כתב ממשיך ומבהיר ש"גם אז היה אסור להתראיין ללא אישור אבל היתה איזו סוג של פריצות שנהנינו ממנה". הפריצות, אם כן, הסתיימה. אחרי המלחמה ערך צה"ל טיפול משמעתי חריף בעניין זה, וקצינים שנמצא כי קיימו קשר עם כתבים זומנו לבירור אצל הרמטכ"ל, ננזפו ויש גם מי שקידומם עוכב. במערכה הנוכחית נאסר על כל הקצינים להתראיין באורח גורף, כמו גם להעניק שיחות רקע לא רשמיות. איסור זה נאכף באמצעות האזנות שמבצע הצבא לטלפונים האישיים של קציניו."ההאזנות האלה נערכות באופן סדיר ורצוף, וגורמות לכך שקצינים מפחדים לדבר כי הם יודעים שבודקים להם פלטים של טלפון", אומר כתב צבאי, "אנחנו פוגשים קצינים באלונית ליד כפר עזה, שהפכה להיות מקום המפגש עם עיתונאים, והם מפחדים מאוד לדבר איתנו. אפשר גם לראות שבעיתונים או בטלוויזיה אין סקופים. אף אחד לא מפרסם מידע שחרג מהמסננת".החריגה היחידה ממדיניות ההשתקה היא כאמור בשיחות הרקע שמאפשר דובר צה"ל מאז תחילת הלחימה. מדובר באופרציה שאחד הכתבים מכנה הפעלה יומית, ובמסגרתה מזמן בניהו בכל יום קצין בכיר אחר לשיחת רקע, אוף דה רקורד, עם פורום הכתבים הצבאיים. עד כה זכו לפגוש את סגן הרמטכ"ל, אלוף פיקוד דרום, בכירים בחיל האוויר ועוד. באחד המקרים גם איפשר בניהו לנהל שיחה עם מח"ט הצנחנים בעת שהיה בפעילות ברצועה באמצעות קו טלפון סודי. לאותן שיחות קודם תדריך מדוקדק של דובר צה"ל. ובעוד הקצינים מדברים בצורה מדודה ומבוקרת מאי פעם, הלוחמים עצמם הוצאו לגמרי מהמשוואה. זה קרה בדיוק ברגע שבו התבקשו להפקיד את הטלפון הנייד שלהם בכניסה לרצועה. במלחמת לבנון השנייה הוכיחו החיילים הלוחמים - סדירים ומילואימניקים - כי הם מקור מידע אדיר, בעיקר כשהם יוצאים לקרב עם הסלולרי ויכולים לספק דיווחים חמים מהשטח או לדווח על כשלים וליקויים בזמן אמת. ואם לא הם אז הוריהם, שהיו בקשר שוטף יחסית עם הילדים, ושימשו צינור להעברת מידע. כעת אפילו על חיילים פצועים מתבצע פיקוח בבתי החולים שמא ימסרו פרטים אסורים על הכוחות הלוחמים בשטח. "אין אפשרות לדבר עם אף אחד - מאלופים ועד חפ"שים (חיילים פשוטים; ל"ג, ה"ג)", מסכמת מנשה, "בעבר יכולנו לפחות לדבר עם חיילים שיוצאים מהשטח לפרק זמן מסוים, עכשיו גם זה נאסר. השיחות היחידות שאני מצליחה לחלץ מחיילים הן בלי אישור, רק אם החיילים עוברים על ההנחיות. עכשיו אני מסתובבת בדרום וזה קשה, אני מאוד מתוסכלת". יוסי יהושע, הכתב הצבאי של "ידיעות", מזהיר: "בהשוואה למלחמת לבנון, המעבר מקיצוניות לקיצוניות הוא מאוד בעייתי בעיני. אם חלילה יש למשל פגיעה באזרחים באופן לא מבוקר או ננקטת מדיניות שהיא על גבול פשעי המלחמה ואנחנו העיתונאים לא יכולים להעביר את זה לציבור, יש פה פגיעה מסוכנת בדמוקרטיה".נחשב לכתב צבאי טוב. בניהו (תצלום: גיא פלומבו, דובר צה"ל)מלחמה 24 שעות ביממהיצוין כי למרות שבניהו חתום על התוצאה הסופית, הוא לא העוסק הבלעדי במלאכה: נושא הפלאפונים נמצא תחת אחריות מחלקת ביטחון מידע באמ"ן, אימתו של כל חייל; המשטרה התגייסה גם היא לטובת העניין ואנשיה פרושים לאורך הכבישים, מונעים מהעיתונאים לשוטט בכבישים אסורים; וכמובן, ישנה הצנזורה, זו שנציג שלה נמצא בכל מערכות התקשורת - קורא, בודק ומאשר (או לא) כל טקסט עם נגיעה צבאית לפני פרסומו. אבל לדמותו של בניהו חלק מרכזי באכיפת המדיניות. "אבי היה כתב צבאי, ולמיטב הבנתי גם נחשב לכתב צבאי טוב - זה יתרון אדיר בשבילו במלחמה נגד  ההדלפות", אומר יהושע, "הוא לא צריך את מחלקת ביטחון מידע שתעקוב אחרי הקצינים הבכירים. מספיק לו להיות נוכח בדיונים, להצליב עם מה שהוא קורא בעיתון ולגלות במי מדובר. מחלקת ביטחון מידע היא רק בונוס עבורו".וזה לא נגמר בחושים עיתונאיים מחודדים. תחת ידיו העבות של בניהו, כמפקד גל"צ בין השנים 2001-2007, עבר דור שלם של עיתונאים, רבים מהם מסקרים את המלחמה מעמדות מפתח (ראו פירוט מלא בתחתית העמוד). חלק מאותם פקודים לשעבר חבים לבניהו את התפתחות הקריירה העיתונאית שלהם; חלק אחר מהם סתם פוחדים מהאיש הסמכותי והקולני; זה שעוד בהיותו יועץ התקשורת של שרי הביטחון לשעבר יצחק רבין ז"ל, שמעון פרס ואיציק מרדכי במהלך שנות ה־90 עמד בקשרים צמודים עם כתבים צבאיים.  אחד מהם סיפר השבוע ש"מי שמכיר את בניהו לא הופתע מהשליטה שלו בתקשורת. הוא אדם מאוד ריכוזי, שד משחת בכל מה שקשור בתקשורת. הוא מכיר כל משכתב, עורך, כתב, מפיקה ומחלקת תה בכל מערכת עיתון מ'אצבעוני' ועד אני לא יודע מה. אנחנו מכירים את האיש. הוא עובד".  "לא הייתי אומר שהוא ריכוזי, אבל הוא יודע איך לשלוט במקום שליטה מוחלטת, לאתר עיגולי פינות ולמנוע אותם", מחדד עיתונאי בכיר לשעבר שעבד עם בניהו, "אין ספק שיחידת דובר צה"ל מתנהלת על פי רוחו. הוא יודע כל הזמן מה קורה וכל הורדת הנהלים למטה היא על דעתו".בניהו, אגב, לא מסתפק בתפעול ותמרון כלי התקשורת הקיימים. זמן קצר לאחר תחילת הלחימה הוא הקים ערוץ משלו באתר יוטיוב, ובו ניתן לצפות בלחימה ללא תיווך כתבי כלי התקשורת המרכזיים ועורכיהם , ממש כפי שקורה, ובכן, בכלי התקשורת המרכזיים. תכנים דומים ניתן למצוא גם בשירות ה־VOD של חברת הכבלים הוט. "את הדברים האלו לא ראינו קודם במלחמה, בטח לא מאחד הצדדים במלחמה, וזה מאוד מרשים", אומר בכיר ברויטרס ישראל, ג'וליאן ראק, "זה מאוד אפקטיבי ומראה על חשיבה מוקדמת ותכנון. צריך להודות שאין ספק כי צה"ל למד לנהל מלחמה גם על הקרקע וגם בסייבר ספייס". "אי אפשר להתווכח עם העובדה שההתנהלות של דובר צה"ל במלחמה הזאת עובדת", מסכם דובר צה"ל לשעבר נחמן שי, "מצד שני, בואו נהיה כנים - התקשורת לא זועקת. במידה מסוימת נוח לה עם המידור הזה. הרי גם התקשורת חטפה על הראש במלחמת לבנון, אז עכשיו הרבה כתבים חושבים בינם לבין עצמם: 'נו, לא נורא. כל עוד גם למתחרים שלי אין דברים בלעדיים, לא קרה שום אסון'. היה איזשהו מרמור קל, ודובר צה"ל ידע לזהות אותו, וכדי לנטרל את התחושות האלה הוא אישר כניסה נקודתית של עיתונאים, שתיים־שלוש גיחות. תוסיף לזה תיעוד נחמד של לוחמי חיל הים, ראיון עם מפקד שנפצע, שיחה עם כמה טייסים ובזה זה הסתכם".

כולם היו בניופקודיו לשעבר של בניהו מסקרים אותו במלחמה:

ערוץ 2גיא סודרי (עורך המהדורה המרכזית)גולן יוכפז (עורך "אולפן שישי")חיליק שריר (סמנכ"ל תוכן בקשת)עמית סגל (כתב בכנסת)תמר איש שלום (הכתבת בלונדון)גדעון אוקו (מבזקן)דפנה ליאל (מבזקנית)תמי רשף (מבזקנית) ליאור פרידמן (מבזקן)אלעד שמחיוף (מבזקן)

ערוץ 10אור הלר (כתב צבאי)אילן גורן (כתב חוץ)נדב פרי (כתב בכנסת)נסלי ברדה (כתבת ומגישה)טלי מורנו (מגישה)נדב פייניק (עורך משנה, "שישי עם שלח ודרוקר")יותם ירקוני (עורך "לונדון וקירשנבאום")דורון הרמן (כתב)רומי נוימרק (מבזקנית) דניאל רנודי (מבזקן)

"ידיעות אחרונות"צביקה ברוט (כתב בכנסת)שני דרורי (עורכת בדסק)אסי יערי (עורך בדסק)עופר ורדי (עורך בדסק)דוד ברון (עורך בדסק)יהודה שוחט (ראש דסק)

"מעריב"נטע ליבנה (ראש אגף החדשות)ירדן סקופ (עורכת בדסק)נעה לנדאו (עורכת בדסק)

"הארץ"שני רוזנס (ראש דסק)מיה אשרי (עורכת בדסק)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ