שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מי מפחד מראלב מג'אדלה?

האם הוא שר התרבות הגרוע ביותר שהיה לנו או מתקן עולם שלא הובן כראוי? סיכום הקדנציה של השר ראלב מג'אדלה, מי שהיה אויבם של מנהלי מוסדות התרבות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ציפי שוחט

השר ראלב מג'אדלה היה אמור להיות אורח הכבוד של ההצגה "קרוע" בפסטיבל תיאטרונטו בעיר עכו ב-2007. הקהל חיכה וחיכה, אבל השר לא בא. באיחור של חצי שעה החלה ההצגה בלעדיו. ואז, ממש בדקת הסיום, נפתחה פתאום הדלת, אלומת אור חזקה האירה את האולם החשוך, ופמליה גדולה שבמרכזה השר פרצה אל המקום, לתדהמת הקהל. מאוחר יותר ניסו עוזריו להסביר כי הובל אל המקום בלי ידיעתו, אבל מג'אדלה עצמו הסביר שרצה ללחוץ את ידו של שחקן ההצגה חאלד אבו עלי. בכל מקרה אין ספק, שהשר הגיע בזמן הלא נכון למקום הלא נכון. מי היה שר התרבות הטוב ביותר?על המינויים של השר מג'אדלהתגובת שר התרבות לכתבה

ההתחלה דווקא היתה מבטיחה. ביוני 2007, בעת שכיהן שלושה חודשים בתפקיד, הופיע השר מג'אדלה לפני מאות אמנים בצוותא בתל אביב. שלל בקשות, תחנונים, תקוות וציפיות הופנו לעברו. השר עלה לבמה על תקן של מושיע, הבעת שביעות רצון על פניו, קרא לאיחוד השורות ("אנחנו לא חתכים וקבוצות"), הבטיח לדאוג לכולם ("מהיידישפיל ועד לתזמורת האנדלוסית") ולהכפיל את תקציב התרבות. בסיום האירוע ביקשו רבים להצטלם עמו, ללחוץ את ידו.

זה היה לפני מאבקי הכוח שהתנהלו בינו לבין מנהלי מוסדות התרבות, ולפני שנהפך לאיש שנוא ומושמץ בחוגים רבים בתרבות הישראלית. הבטחותיו לא קוימו: הוא לא דאג לכולם והעדיף לטפח חתכים וקבוצות. הוא לא הסתיר את התמקדותו במגזר הערבי ולכך הקדיש את זמנו. גם כתבות לא מחמיאות עליו בעברית תורגמו לערבית ומקורביו הפיצו אותם בקרב אישים במגזר.

לא קיבלנו שקל

מג'אדלה לא הכפיל את תקציב התרבות הכללי כפי שהבטיח. לעומת זאת, הוא כמעט ריבע את תקציב התרבות למגזר הערבי - מ-8.7 מיליון שקלים בתחילת כהונתו ב-2007 ל-33.4 מיליון בסוף דצמבר 2008. זוהי תוספת של 24.7 מיליון לתרבות המגזר הערבי - הישג ותיקון לקיפוח היסטורי של 20% מהאוכלוסייה בישראל.

מתוך הסכום של 33.4 מיליון, 18 מיליון הם תקציב מינהל התרבות לתקנת התרבות הערבית; 13 מיליון שקלים - כספי ממשלה (שהם חלק מסכום כולל של 35 מיליון שקל שהועברו למגזר הערבי על פי החלטת ממשלה). בנוסף לכך הוקצו 2.4 מיליון שקלים להקמת האקדמיה הראשונה ללשון ערבית.

מג'אדלה בטקס הענקת פרסי אופיר, 2008 (תצלום: תומר אפלבאום)

האם הכספים האלה חוללו מהפכה בתרבות הערבית? הם שימשו לקיום מופעים רבים, פסטיבלים ופרויקטים שונים - אך ספק אם הטביעו חותמם. חלק מהאירועים האלה היו מופעי חינם עם כיבוד לקהל הרחב בחסות השר ובהשתתפותו. לא הוקמה להקת תיאטרון או מחול כלשהי, ובאופן מוזר, הפריחה התקציבית לא באה לידי ביטוי, ודאי לא משמעותי, במוסדות התרבות הערביים הקיימים. מצד חלק מהם אף נשמעות תלונות. "אני מאוד מאוכזב, כי לא קיבלנו שקל נוסף, למרות ההבטחות", קובל סלים דאו, מנהל תיאטרון "אלמידאן" החיפאי. "התקציב העלוב של 1.2 מיליון שקלים נשאר כמות שהוא, וזאת אף שנפגשתי עם השר, ישבתי בלשכתו, והוא ביקר כמה פעמים בתיאטרון שלנו והבטיח הבטחות. היו לי ציפיות, אבל לא ראיתי דבר. אפילו התוספת של 250 אלף שקלים שהבטיחו לנו לפסטיבל שאנחנו מקיימים כאן לא הגיעה".

טענה דומה משמיע יגאל עזרתי, אחד משני מנהלי התיאטרון העברי-ערבי ביפו: "השר היה אצלנו שלוש פעמים והיה מלא הבטחות; בסופו של דבר לא קיבלנו תוספת של שקל אחד, התקציב נותר כשהיה - 1.5 מיליון שקלים".

גם עמותת "נווה הבדואים" מעוספייה טוענת נגד השר ומשרדו לאפליה ותקצוב לא תקין. בחודש שעבר הוציא בית המשפט העליון צו על תנאי המחייב את שר התרבות ומשרדו לנמק מדוע לא העביר לעמותה את תקציב 2007.

תהייה נוספת מעורר חלק מפעילותה של האקדמיה ללשון ערבית. בראשה מכהן הפרופ' מחמוד גנאים מהחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת תל אביב, שהוא דודה של אשתו של מג'אדלה (מלשכת השר נמסר כי גנאים מונה על פי התקנון על ידי הנהלת האקדמיה). אחד הפרויקטים שלה, "אל-אנדלוס ספרד" שמו, אמור לקרב בני נוער יהודים וערבים למורשת ספרד, ובמסגרתו תצא משלחת של 30 תלמידי תיכון ומורים וכן חמישה עיתונאים ואנשי ציבור לסיור בספרד, כדי להכיר את מקום המפגש של שלוש התרבויות. חלקה של האקדמיה במימון הוא 250 אלף שקלים, שהם מחצית מעלות הפרויקט (ששותפים לו "בית ישראל-ספרד" וסמינר לוינסקי).

לא ברור מה הקשר בין פרויקט כזה לבין אקדמיה לחקר הלשון ערבית. המשוררת הפרופ' אביבה דורון, ראש המרכז לחקר תרבויות ספרד באוניברסיטת חיפה, מספרת כי היוזמה היתה של מג'אדלה ושלה: "באתי אל שר התרבות והצגתי את הרעיון שנכיר את ספרד של שלוש התרבויות. הוא אמר: 'יופי, תובילי את זה'. מסתבר שהוא חשב על פרויקט כזה קודם לכן. הוא עשה את השידוך עם האקדמיה ללשון ערבית. צילצל לראש האקדמיה ואמר לו: 'אני רוצה שתיפגש עם הפרופ' דורון'". הפרופ' גנאים נפגש עם דורון, והשר הורה להעביר לאקדמיה 150 אלף - תוספת תקציב לעניין זה.

"מי אתם"

כניסתו של מג'אדלה לתפקיד לוותה בשורה של הדחות ומינויים שהבהירו, כנהוג, מי הבוס (ראו מסגרת). המלחמה הקרה בין השר לבין מנהלי מוסדות התרבות החלה זמן לא רב לאחר המינוי.

בחוגי התרבות זוכרים היטב את הפגישה הראשונה עם השר ואת תגובתו לשאלתה של ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית לסין, איך הוא מתכוון לחלק את התקציב. תשובתו הסבה מבוכה לכל הנוכחים: "אל תתערבו לי", אמר, "אני הוא המחליט", "אתם לא תגידו לי", "מי אתם".

מג'אדלה בטקס פרסי הוועד האולימפי, 2008 (תצלום: פלאש 90)

בהמשך הצהיר כי בכוונתו להגדיל את התקציב לתרבות הערבית, גם על חשבון המוסדות הקיימים. כמו כן כינה את מנהלי המוסדות יפי נפש ושמאלנים והאשים אותם בגזענות. הם מצדם טענו באותה תקופה שהוא "גיס חמישי בתרבות הישראלית והמוסדות הם אויביו".

"כל צורת הדיבור שלו היתה מפחידה. הוא דיבר בשקט ובטון מאיים", מעיד אחד המנהלים, שאז כמו היום אינו היחיד המבקש שלא לחשוף את שמו. "אני ממש פחדתי ממנו", מספר מנהל מוסד תרבות אחר, "כי השר יכול היה להזיק לי. הוא איים שיחסל אותנו ואמר שאנחנו גזעניים. זה שר שהיה אויב שלנו - כך הרגשנו. התנהגנו אמנם בנימוס, אבל קוד השיחה בינינו היה כאילו אנחנו מדברים עם מישהו מסין. הבנו שיש משהו שהוא לא משותף לנו ולו".

לדברי מנהל אחר של מוסד תרבות, מג'אדלה "איים שיפרסם את שכר המנהלים והשחקנים ואת חריגות השכר שלהם; או שישלח מבקר שיבדוק את המוסד שלנו". במארס 2008 אכן פירסם "ידיעות אחרונות" את עלויות השכר והחריגות לכאורה של מנהלי המוסדות. הם ראו בכך הדלפה מכוונת מצד השר ועושי דברו. משבר האי-אמון העמיק.

ביקורי השר במוסדות התרבות המרכזיים הלכו ופחתו. בתיאטרון הלאומי הבימה, למשל, הוא לא ביקר מעולם בעת כהונתו. ב"חברון", הפקה משותפת של הבימה והקאמרי, צפה בקאמרי. "הוא תמיד הוזמן ותמיד היו לו תירוצים", אומר גורם בכיר בהנהלת הבימה.

הצורך להתאגד בפורום של מנהלי מוסדות תרבות נולד כבר אחרי הפגישה הראשונה ההיא עם השר. הרעיון היה להקים חזית מול השר ולהילחם בקיצוץ הרוחבי שעמד בפתח. 150 מנהלי מוסדות תרבות התאגדו בפורום. נשכרה לוביסטית במשרה מלאה, אורית לרנר, וגם אשת יחסי ציבור, אורה לפידות. השר הוזמן לישיבות הפורום, אך הדיאלוג לא התפתח. להיפך, "הקמת הפורום יצרה כנראה תחושת איום על השר", אומר איתמר גורביץ', מנהל הפורום. "כשהיחסים הגיעו לשפל העביר השר מסר שיהיה מוכן לבוא ולדבר עם הפורום רק אם יפטרו אותי".

גורביץ' לא פוטר והמלחמה הקרה נהפכה למאבק גלוי. מה שהצית את האש היה הדחתו של ראש מינהל תרבות, מיכה ינון, מוועדת התמיכות, ועדה מרכזית של המשרד המחלקת כספים למוסדות, שינון היה היו"ר שלה בעשור האחרון. המנהלים ראו בכך צעד פוליטי שאינו לטובתם או לטובת התרבות.

תגובת הפורום על הדחתו של ינון היתה שבירת הכלים. מכתב יוצא דופן בחריפותו נשלח לראש הממשלה אהוד אולמרט וליו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, ובו הזהירו מנהלי המוסדות "מפני ניסיון ההשתלטות של השר מג'אדלה על העשייה האמנותית בישראל".

מג'אדלה בכנס פעילי העבודה בבקה אל גרבייה, 2007 (תצלום: איציק בן מלכי)

"במהלך השנה שחלפה מאז מינויו של מג'אדלה לתפקיד שר התרבות", נכתב במכתב מ-24 בפברואר 2008, "התחולל משבר אמון חריף בין מוסדות התרבות לבין השר והנהלת משרדו. מגמתו של השר היא לחולל פוליטיזציה של התרבות הישראלית ולפגוע בעצמאותם של אלפי היוצרים והאמנים הפועלים במסגרת מוסדות התרבות בישראל. אנו חשים כיום כי השר לא רק שאינו פועל למעננו, אלא במקרים רבים אף פועל נגדנו. זהו משבר המחייב את התערבותך המיידית. מוסדות התרבות מצויים כיום בתקופה הקשה ביותר שידעה התרבות הישראלית. במצב שכזה לא נותרה לנו ברירה, אלא לבקש את הגנתך ממג'אדלה".

בהמשך האשימו את השר "שדאג למגזר מסוים בלבד (שאין חולק על הצורך לפעול לקידומו). אנו נותרנו בודדים במערכה על תקציב התרבות". כמו כן האשימו את השר בכך ש"לא נקף אצבע על מנת למנוע הקיצוץ בתקציב מוסדות התרבות, מה שלא מנע ממנו להתהדר בהישגים שהושגו".

תגובת ברק ואולמרט היתה שתיקה רועמת. עם השר מג'אדלה נוצר נתק, שהוביל את מנהלי מוסדות התרבות לפתח ולהדק קשרים עם פוליטיקאים אחרים. הם פנו בבקשת עזרה לחברי כנסת ושרים מכל גוני הקשת הפוליטית, בהם חיים אורון (מרצ), אבישי ברוורמן, מיכאל מלכיאור, איתן כבל, קולט אביטל ואהוד ברק (העבודה), יעקב ליצמן (יהדות התורה), אמנון כהן (ש"ס), גדעון סער (ליכוד), סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו), רוני בר-און ואהוד אולמרט (קדימה).

לבסוף אורגנה פגישת סולחה בין השר לחברי הפורום, ביולי האחרון. איש הקשר שמינה השר היה יוסי פרוסט, שהיה בעבר ראש מינהל תרבות ותפקידו היה לגשר בין הצדדים. הפגישה נמשכה שעה וחצי ודווח על אווירה טובה. מג'אדלה הודיע כי שיתוף הפעולה יהיה מעתה פורה יותר וכי הוחלט להקים צוות משותף לשר ולפורום המנהלים, שירוכז בידי פרוסט. אבל הצוות המשותף לא הוקם. בכל זאת, הרוחות שקטו.

מג'אדלה עשה ניסיון התקרבות נוסף: בראש השנה האחרון הוזמנו מנהלי המוסדות להרמת כוסית בבית האופרה. כולם היו מנומסים, אבל אמון מחודש לא נוצר. זה היה מאוחר מדי.

אמנות לשני עמים

ביקורת חריפה על השר מותח גיורא רוזן, שכיהן כיו"ר אמנות לעם. רוזן, המשמש נציב קבילות הציבור של הרשות השנייה ועורך ספרותי בהוצאת הקיבוץ המאוחד, טוען ל"התערבות של השר מג'אדלה בענייני עמותת אמנות לעם והפרת העצמאות והאוטונומיה הניהולית שלה על ידי מינויים לא תקינים של חברי הוועד המנהל כמתחייב מתקנון העמותה, והתערבות בענייני תוכן, שבמקרים רבים לא הלמו כללי ניהול תקין. ההתערבות בתכנים", האשים רוזן, "היתה בכל הפעילות של אמנות לעם במגזר הערבי. פעילויות שנקבעו בידי השר מג'אדלה ומנכ"לו לא עברו את התהליכים המקובלים של אישור תוכניות".

מג'אדלה באופרה "שיקוי אהבה", 2007 (תצלום: מוטי קמחי)

רוזן, שמונה לתפקיד בהמלצת מג'אדלה, הוא היו"ר השני באמנות לעם המטיח בשר בהאשמות כגון אלה. דוד פרוינד, שכיהן בתפקיד לפניו וגם הוא מונה ליו"ר בהמלצתו של מג'אדלה, האשים אותו בסירוס של העמותה, ב"ניסיונות השתלטות ארגונית ואדמיניסטרטיווית המלווה בניסיונות למינויים בלתי ראויים לתפקידים מרכזיים במערכת, באיומים ולשון קשה ואף בפגיעה בעובדי אמנות לעם".

פרשת אמנות לעם מאירה מכיוון נוסף את דפוס ההתנהלות של השר. גם הפעם מדובר בפעילות במגזר הערבי: 3.5 מיליון שקלים הועברו לפעילות במגזר, ונוספו לתקציב הזעום של 700 אלף שקלים שהוקצה לו עד אז. הכספים האלה שימשו לפעילות תוססת של אירועים, מופעים ופסטיבלים, אבל התנהלו באופן שהוגדר בפי רואה חשבון העמותה "בלתי תקין" לכאורה. על פי הטענה, הכספים לא עברו בצינורות המקובלים של אמנות לעם - לא עמדו בקריטריונים שלה ולא אושרו לא בוועדות המקצועיות ולא בוועדות הרפרטואר.

העלות של מופעים רבים כללה סעיפים שאמנות לעם לא עסקה בהם: מלבד כיבוד היו גם הוצאות פרסום, דפוס, הפקה, שיווק ויחסי ציבור. לא פעם עלות הסעיפים האלה עלתה על זו של הפן האמנותי. דורון נשרי, מנהל תחום פרויקטים באמנות לעם, שהפיק חלק נכבד מהאירועים למגזר הערבי, אומר כי "באירועים במגזר היהודי אנחנו מתעסקים אך ורק בעניינים שהם אמנות או על ידה, כמו הגברה ותאורה, והסבסוד הוא חלקי. אין סעיפים כמו כיבוד, פרסום, שיווק, דפוס ועוד כמו במופעים למגזר הערבי". נשרי גם אומר כי לא הכיר ועדה שעסקה בתכנון האירועים של אמנות לעם למגזר הערבי, "כל האירועים שהפקתי קיבלתי הוראות ממנכ"ל אמנות לעם".

רבים מהאירועים מסוג זה שהתקיימו במגזר הערבי תועדו וצולמו, ואף תוכנן להוציא דיסק אוסף בכ-3,000 עותקים, בעלות הפקה של 140 אלף שקל במימון אמנות לעם. התוכנית הזאת הביאה להרמת כמה גבות, שהרי אמנות לעם אינה עוסקת בהפקת דיסקים, ולפי שעה היא לא אושרה. בכל מקרה, במשרדו של השר אומרים כי הוא מתגאה בכך שהביא את התרבות לציבור העממי הערבי. אבל בעלי תפקידים באמנות לעם ובמשרד התרבות רואים בכל אלה מעין מסע בחירות נוסח שנות ה-50. בעיניהם, השר עושה בעמותה שימוש פוליטי תוך השתלטות לכאורה עליה וניצולה לצרכיו.

על הדרך שבה התקבלו ההחלטות סיפר אמיר עשבי, מנכ"ל אמנות לעם, בישיבה של העמותה מ-3 בדצמבר: "במגזר הערבי אין משרדי הפקות, אין אמרגנים, האמנים מופיעים בחתונות וחאפלות ואינם רשומים באמנות לעם. אמנות לעם ישבה עם השר ומנכ"ל המשרד ובחרו את האמנים", נכתב בפרוטוקול הישיבה. דבריו של עשבי מצביעים על התנהלות בעייתית: בחירת האמנים באמנות לעם צריכה להיעשות בידי הוועדות המקצועיות ולא בין אמנות לעם ללשכת השר.

עשבי התמנה למנכ"ל זמני (בהמלצת השר מג'אדלה, לדברי רוזן; או בהמלצת מנכ"ל משרד התרבות, לדברי עשבי). הוא נהג לבוא לפגישות תיאום שבועיות עם השר או אנשי לשכתו כדי לקבוע אילו אמנים יופיעו. זוהי חריגה ממינהל תקין, שכן מדובר בהתערבות של שר בעבודתה של עמותה.

רואה החשבון של אמנות לעם, דני זינגר, התריע באותה ישיבה כי "ההליכים באמנות לעם אינם תקינים. אין שקיפות ציבורית, משולמים סכומים מנופחים, אין קריטריונים לדעת עם איזה ספק מתקשרים, אם עשו משא ומתן. העמותה צריכה להיות עצמאית", הוא הוסיף, "ולקבוע את הפעילות על פי קריטריונים. הפעילות במגזר הערבי חשובה, אך יש לעבוד אחרת".

הנהלת העמותה איימה על זינגר בפיטורים, ובשבוע שעבר הודיעה כי תצא במכרז לתפקיד רואה חשבון חדש לעמותה. כיום פועלת אמנות לעם עם חשב מלווה שמונה מטעם החשב הכללי.

גם רוזן הודח מתפקידו, לפני חודש, בהליך "המעלה חשד כבד לכאורה, שההחלטה נעשתה במהלך מכוון נטול שקיפות ולכן לא תקין בעליל", כפי שהגדירה זאת חברת הוועד המנהל איריס אברהם, שלא נכחה בישיבה וביקשה הצבעה חוזרת. בישיבה השתתפו חמישה חברי הוועד המנהל בלבד. שלושה מהם - בנצי מורדוב, ישראל גל ואבירם בלזר - מונו, לטענת רוזן, בהליך לא תקין לכאורה. בלזר אף נבחר באחרונה לספק שירותי יחסי ציבור למשרד התרבות. שני המשתתפים האחרים היו אפרים טורגובניק, שמונה ליו"ר החדש, ורוזן עצמו, שהודח.

כיו"ר אמנות לעם לא ידעת על כל הפעילות במגזר הערבי?

רוזן: "הפעילות למגזר הערבי מהתקציב השוטף של 700 אלף שקלים עברה את כל התהליכים, אבל הפרויקטים האחרים, בהיקף של 2.5 מיליון שקלים, נעשו מעל ראשיהם של עובדי אמנות לעם, באמצעות המנכ"ל, ולא היינו שותפים לקבלת החלטות".

ראלב מג'אדלה. תיקן קיפוח של התרבות הערבית, אבל סופג ביקורת נוקבת על הדרך שבה עשה זאת (תצלום: ניר כפרי)

ההדחה המתוזמנת של רוזן עוררה לפעולה את ראשי הוועדות המקצועיות באמנות לעם. במכתב מ-21 בדצמבר ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ששלחו ראשי הוועדות - הפרופ' שמעון לוי, הפרופ' זיוה שמיר, גבי אלדור והפרופ' חיים מאור - הם מאשימים את השר מג'אדלה במעורבות בפעילות העמותה. "בוצעו פעולות מיוחדות שאמנם כונו תרבות או אמנות בקרב האוכלוסייה הערבית, בעלות של מיליונים, בלי תכנון של אמנות לעם. (הן) לא עברו חוות דעת של הרפרנטים המקצועיים של אמנות לעם, ואפילו לא התייעצות עם אמנים ויוצרים ערבים באופן שיהלום את הצרכים הדחופים של הצרכנים בקרב האוכלוסייה הערבית. תחת זאת, נעשו פעולות ישירות, ללא מנגנון אמנות לעם, דרך השר ויועציו, ודרך גיבוי לא מקצועי של מנכ"ל זמני של העמותה".

הישגים והפתעות

האם מג'אדלה מצדיק את התואר שדבק בו בקרב חוגי תרבות שונים: "שר התרבות הגרוע ביותר"? התשובה היא לא. משום שהתרבות ידעה להגן על עצמה, ומשום שבסופו של דבר נרשמו לה כמה הישגים בתקופתו.

ראשית, תקציב התרבות של שנת 2008 היה 500.8 מיליון שקלים, כולל התוספות המיוחדות שמתוקצבות בידי הממשלה (ללא הקולנוע) - וזהו התקציב הגבוה ביותר (נומינלית) בעשור האחרון.

שנית, בלי שהתכוון, איחד מג'אדלה את מנהלי מוסדות התרבות. פתאום המנהלים מנופחי האגו הקימו פורום ונהפכו לקבוצה מלוכדת שנאבקת למען האינטרסים שלה. הפורום נחל הישגים לא מבוטלים, כמו ביטול הקיצוץ בשנתיים האחרונות והסכם תלת שנתי קבוע לשלוש השנים הבאות.

מה היה חלקו של מג'אדלה? בפורום אומרים כי הוא לא נלחם למענם אבל היה מעורב בפעילות. שלא במתכוון, הוא גם הוביל לנס שקרה בהקשר לפקידי האוצר: אלה, שהיו במשך שנים האנשים הכי מושמצים בתרבות הישראלית בשל ידם הקפוצה, נהפכו בתקופתו לבעלי בריתה של התרבות. פתאום הם הוסיפו תקציבים, שמרו על התרבות מפני קיצוצים, מפני מג'אדלה. עידן חדש.

מה היתה הבעיה בכל זאת? נראה שהבעיה המרכזית בכהונתו של השר ראלב מג'אדלה היתה שהתרבות לא עניינה אותו אלא כמקפצה פוליטית שתכשיר אותו לתפקיד הבא. אבל מהבחינה הזאת הוא אינו שונה מרוב שרי התרבות שכיהנו כאן.

הכספים

איך ולמי חולקו 18 מיליון השקלים של תקנת התרבות הערבית? הכסף חולק בשלוש דרכים: דרך ועדת התמיכות בהמלצת המדור לתרבות ערבית במשרד התרבות, באמצעות ועדת הרכישות במשרד ובאמצעות אמנות לעם. בכולם מכהנים נאמנים שמינה השר מג'אדלה.

מתוך 18 המיליונים, רק 11.7 מיליון שקלים הועברו למחלקה לתרבות ערבית במשרד. ראש המחלקה הוותיק, מואפק ח'ורי, לא הוזמן לישיבות המדור לתרבות ערבית שבהן התקבלו ההמלצות לתמיכה במוסדות ובפרויקטים. לישיבת המדור שהתקיימה ב-24 בנובמבר האחרון במשרדי מינהל התרבות בתל אביב הגיע ח'ורי עם העוזרת האישית שלו לובנה זועבי, אך נאמר לו במפורש כי השר ביקש שלא ישתתף בישיבה, והוא חזר בבושת פנים לנצרת. המלצות התמיכה, לפיכך, התקבלו ללא ח'ורי, במדור לתרבות ערבית שבראשו עומד אמין ענבתאווי - מינוי של השר (כשענבתאווי היה עסוק בנובמבר בבחירות לראשות עיריית שפרעם, החליף אותו עו"ד ואיל חליילה, אף הוא מינוי של השר). אברהם נתן, יו"ר מדור תרבות בקהילה, שהצטרף כחבר המדור לבקשת השר מג'אדלה, הודיע על פרישתו לאחר שגילה, לדבריו, כי התקציב של 11.7 מיליון שקלים חולק בפגישה שהוא לא הוזמן אליה.

שאר הכסף - 6.3 מיליון שקלים - עבר דרך צינורות אחרים, כמו אמנות לעם (2.5 מיליון) וועדת הרכישות (2 מיליון). בראש ועדת הרכישות עומד מנכ"ל משרד התרבות (יואב רוזן ואחריו גל דאי), שהוא מינוי אישי של השר מג'אדלה.

נוסף על 18 המיליון, הוקצו לתרבות במגזר הערבי 13 מיליון שקלים בהחלטת ממשלה, שגם פירטה את התחומים שבהם יושקעו הכספים. בין הפרויקטים: הקמת מרכזים לספרות ילדים - 1.2 מיליון שקל; מכרז לתכנון מוזיאון ביישוב הערבי - 750 אלף; שיפוץ הסינמטק החדש בנצרת - 800 אלף; שימור חמישה אתרים - 1.2 מיליון; מלגות לסטודנטים לאמנות - 500 אלף שקלים.

השר הערבי הראשון

ראלב מג'אדלה, בן 55, הוא תושב בקה אל גרבייה, נשוי ואב לארבעה. השכלתו תיכונית. בגיל צעיר החל את דרכו במפלגת העבודה כמזכיר הנוער העובד והלומד ופעיל בחוג הכפר הירוק. בהסתדרות מילא שורה של תפקידים, ממזכיר מועצת הפועלים בבקה אל גרבייה, חבר הוועד האולימפי, יו"ר עמותת הפועל תל אביב בכדורגל, ועד ראש אגף החינוך, ההשכלה והספורט בהסתדרות.

ביולי 2004 נבחר לכנסת ומונה ליו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה. בינואר 2007 אישרה מליאת הכנסת ברוב גדול את מינויו לשר לממשלה. זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שלממשלה מתמנה שר ערבי-מוסלמי.מי היה שר התרבות הטוב ביותר?על המינויים של השר מג'אדלהתגובת שר התרבות לכתבהרוצים לקבל את כתבות "גלריה" ישר אל תיבת המייל שלכם? הירשמו לניוזלטר של עכבר העיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ