אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה טרומן קפוטה שר במקלחת?

אורי קליין על התגובה של טרומן קפוטה לעיבוד הקולנועי לספרו, "ארוחת בוקר בטיפאני". פרויקט מיוחד במלאת 50 שנה לספר

תגובות

בוקר בניו יורק. השעה היא אולי חמש או שש לפנות בוקר והשדרה החמישית ריקה מאדם וממכוניות נוסעות. היא נראית מבודדת, מנותקת, אלגנטית להפליא וחלומית. מונית ניו-יורקית צהובה מגיעה מרחוק ונעצרת בחזית התמונה, שבה נראית חזית החנות "טיפני'ס", שהיא אולי חנות התכשיטים - ואביזרי נוי נוספים - היוקרתית והידועה ביותר בעולם.

ארוחת בוקר בטיפני'ס בת 50 – כתבי גלריה מסכמים:

בן שלו על MOON RIVER – השיר הכל-אמריקאי הקלאסימיה סלע על מה שהפך את היצירה של טרומן קפוטה לעל-זמניתשחר אטואן על השמלה השחורה הכי מפורסמת בעולםצפי סער על גיבורת הנובלה ודמותה בסרט ההוליוודי

מהמונית יוצאת אשה צעירה בשמלת ערב שחורה; מחרוזות פנינים - אמיתיות? מזויפות? - לופפות את צווארה, שאורכו מודגש על ידי תסרוקתה המוגבהת; גוונים בהירים רכים מעטרים את צבע שערה החום. היא ניגשת לאחד מחלונות הראווה של החנות. משקית נייר שהיא מחזיקה בידה היא מוציאה כוס קפה ועוגת שמרים. היא שותה לאטה, נוגסת לאטה, בעודה סוקרת את המוצג בחלון הראווה. היא אוכלת ארוחת בוקר, אולי לא ב"טיפני'ס" עצמה אלא בצדה (וזה גם מה שאומרת מלת היחס "at", המופיעה בשמו המקורי של הסרט "ארוחת בוקר בטיפני'ס", שזו סצינת הפתיחה שלו; סצינה שהיתה לאחת מסצינות הפתיחה הידועות ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי). אגב, כאשר הסרט הוקרן בישראל בזמנו, הוא הופק ב-1961, החליטו מפיציו להתעלם מהשעה של היממה שבה גיבורת הסרט עורכת את הטקס שלה, שמשלב בין צורך בסיסי למזון לערגה לחיים מפוארים וטובים יותר, וקראו לו פשוט "סעודה בטיפאני".

בתום הסצינה, המלווה לכל אורכה בנעימת הנושא של הסרט, "מון ריוור", חוזרת הגיבורה לביתה, ואז הסרט מתחיל באמת ואנו פוגשים בה באמת, בהולי גולייטלי, שאותה גילמה אודרי הפבורן בסרטו של בלייק אדוארדס.

טריילר הסרט "ארוחת בוקר בטיפני'ס". היה ללהיט גדולאמנות ההשמצה

גרסתו של אדוארדס לנובלה של טרומן קפוטה היתה ללהיט גדול, זכתה בשני פרסי אוסקר (שהוענקו למוסיקה של הסרט, שכתב הנרי מנסיני, ולשיר שלו, שאת מלותיו כתב ג'וני מרסר). כיום היא מזוהה עם המיתוס של אודרי הפבורן יותר מכל סרט אחר בכיכובה. אבל טרומן קפוטה, בן אדם שלא היה קל לרצות אותו, שנא כל מה שהיה קשור לסרט.

שחקני "ארוחת בוקר בטיפאני'ס": פטרישה ניל (מימין), אודרי הפבורן וג'ורג' פפארד

בשנתיים האחרונות לחייו - קפוטה מת ב-1984, בן 59 - קיים אתו העיתונאי והסופר לורנס גרובל סדרה של ראיונות, שקובצו לספר ושמו "שיחות עם טרומן קפוטה", שיצא לאור ב-1985. הספר, ששופע רכילות, השמצות ואין-סוף הברקות מילוליות ("האם הערות יכולות להיחשב ספרות?" שואל גרובל את קפוטה; "לא", עונה לו קפוטה, "אבל כן לאמנות"), נוגע גם בסוגיית הגרסה הקולנועית של "ארוחת בוקר בטיפני'ס". קפוטה מאשר שם שקיימת תוכנית להפיק גרסה חדשה של הנובלה, הפעם בכיכובה של ג'ודי פוסטר, שאותה הוא מעריץ. לדעתו היא השחקנית המתאימה ביותר לגלם את דמותה של הולי, שאותה הוא ביסס על מספר רב של נשים שפגש בצעירותו.

אחת הנשים האלה היתה מרילין מונרו, שעמה התיידד קפוטה בתחילת הקריירה שלה. בביוגרפיה עבת הכרס "קפוטה" מאת ג'ראלד קלארק, שיצאה לאור ב-1988 (ועליה ביססו ב-2005 התסריטאי דן פוטרמן והבמאי בנט מילר את סרטם המצוין "טרומן קפוטה"), מספר קפוטה שמונרו היתה הבחירה שלו לגלם את דמותה של הולי בגרסה הקולנועית. "מרילין היתה יכולה להיות נפלאה בתפקיד", אומר קפוטה בספרו של קלארק. "היא גם רצתה מאוד להופיע בסרט ואפילו הכינה שתי סצינות מהתסריט והציגה אותן לפני; אבל חברת פראמאונט, שרכשה את הזכויות על הנובלה שלי, בגדה בי בכל דרך אפשרית ובחרה באודרי הפבורן".

הבחירה של קפוטה - מונרו והיהלומים שלההגרסה החדשה של "ארוחת בוקר בטיפני'ס" בכיכובה של ג'ודי פוסטר לא הופקה מעולם, וגרובל שואל את קפוטה אם היה רוצה בכלל לצפות בגרסה נוספת של הנובלה. "כן", עונה לו קפוטה, "כי הגרסה הקודמת היתה לא נכונה".

"מה לא היה נכון בה?" שואל גרובל, וכאן כדאי להביא את דבריו של קפוטה במלואם: "או, אלוהים. כמעט הכל. זה היה הסרט שלוהק בצורה הכי לא נכונה שראיתי אי פעם. זה גרם לי לרצות להקיא. כמו מיקי רוני בתפקיד הצלם היפאני (אחד משכניה של הולי בבניין שבו היא גרה. א"ק). כן, היה צלם יפאני בספר, אבל הוא לבטח לא היה מיקי רוני!

"ואף על פי שאני אוהב מאוד את אודרי הפבורן, והיא חברה טובה מאוד שלי, נדהמתי וכעסתי כאשר ליהקו אותה לתפקיד. זו היתה בגידה מצדם של מפיקי הסרט. הם לא עשו אפילו דבר אחד שהם הבטיחו לי. היו לי הרבה הצעות לעשות סרט על פי הספר, כמעט מכולם, ובחרתי בחברת פראמאונט מכיוון שהם הבטיחו לי דברים שונים, והם לא עמדו במלתם אפילו פעם אחת. ביום שחתמתי על החוזה הם הפרו את כל ההבטחות שלהם. הם שכרו במאי מחורבן (קפוטה משתמש במלת הגנאי האנגלית lousy) כמו בלייק אדוארדס, שיכולתי לירוק עליו! הם שכרו את ג'ורג' אקסלרוד לכתוב את התסריט. זה נכון שהם הציעו לי לכתוב את התסריט, אבל אינני אוהב לעבוד על מקורות ספרותיים שאני יצרתי".

קפוטה נדהם וכעס כאשר ליהקו את הפבורן לתפקיד. סצנה מתוך הסרטייתכן שבהתקפותיו הנחושות על הסרט ביקש קפוטה גם להוכיח, שהעובדה שהסרט היה ללהיט לא משפיעה על היושרה האמנותית שלו. זו היתה הפעם הראשונה שסרט - או מחזה - שהתבסס על אחת מיצירותיו זכה להצלחה. המותחן הקומי "הכה את השטן" של ג'ון יוסטון, שקפוטה כתב את התסריט המבריק שלו, נכשל בקופות; המחזמר "בית הפרחים", שהתבסס על אחד מסיפוריו, הוצג בברודוויי 165 פעמים בלבד (כיום גם הסרט וגם המחזמר, שאת המוסיקה שלו הלחין הרולד ארלן הגדול, נחשבים לקלאסיקות). ייתכן שדווקא ההצלחה הגדולה של "ארוחת בוקר בטיפני'ס" הוכיחה לקפוטה, שמעולם לא היה מרוצה מעצמו או מחייו, שמשהו כנראה פגום בסרט.

חוץ מהטענה נגד מיקי רוני, שהופעתו בתפקיד הצלם היפאני ההיסטרי היא לא רק קריקטורה גזענית אלא גם מופע קומי מביך, אינני מסכים עם אף אחת מטענותיו של קפוטה. מה הרגיז אותו כל כך בבחירה של אודרי הפבורן לתפקיד הולי גולייטלי? כנראה העובדה שהבחירה בה סימלה יותר מכל את השינויים שאדוארדס, אקסלרוד ושאר יוצרי הסרט עשו במקור הספרותי שלו.

בחזרה לארון

מעניין שקפוטה לא התייחס לשני השינויים העיקריים שיוצרי הסרט עשו בעלילת הנובלה שלו: בנובלה גיבור הסיפור, סופר שהולי מתעקשת לכנות בשם "פרד", הוא הומו, לפחות על פי פרשנויות מאוחרות ליצירתו של קפוטה. בסרט, שבו מגלם אותו השחקן ג'ורג' פפארד, הוא סמל של הטרוסקסואליות, ובצד ניסיונותיו להתפרסם כסופר עובד כג'יגולו (לפיכך הוסיפו אדוארדס ואקסלרוד לסיפור את דמותה של אשה מבוגרת אמידה, בגילומה של פטרישה ניל, המשמשת כפטרונית של פרד ומפרנסת אותו).

ומכיוון שפרד, במקור, הוא הומו, לא מתהווה בנובלה הבסיס לקומדיה רומנטית; הגרסה הקולנועית, לעומת זאת, היא כל כולה קומדיה רומנטית לירית ורכה אפילו, שמסתיימת באחד הסופים המאושרים המרגשים ביותר בתולדות הז'אנר. סופה של הנובלה שונה לחלוטין: דמותה של הולי היא רק אנקדוטה חולפת בחייו של פרד, שמייצג כנראה את קפוטה עצמו.

בשום ראיון עם קפוטה לא נתקלתי בהתייחסות שלו לסילוק הממד ההומואי מ"ארוחת בוקר בטיפני'ס" ולהפיכתה של הנובלה מהרהור מלנכולי על ארעיותם של החיים והרגשות שמעצבים אותם - לאחת היצירות האלגנטיות והרומנטיות ביותר שהופקו לקראת סוף ימיו של הקולנוע ההוליוודי הקלאסי.

הבחירה בהפבורן לגלם את דמותה של הולי הרגיזה אותו כנראה במיוחד מפני שמכל הכוכבות של התקופה היא היתה הכי פחות אמריקאית (היא נולדה בבריסל ויובאה להוליווד מאנגליה); דווקא היא נבחרה לגלם גיבורה שמוצאה היה בטקסס, באוכלוסייה המכונה בארצות הברית "זבל לבן" (בספרו של קלארק מספר קפוטה שהוא רצה תחילה לקרוא לדמות קוני גוסטפסון, אך לבסוף בחר בשם הפרטי הולי, קיצור למלה האנגלית holiday, מכיוון שכל חייה של הולי הם חגיגה אחת גדולה, ובשם המשפחה גולייטלי, כדי לתאר את האופן שבו גיבורת הנובלה מתנהלת בקלילות בחייה; האם אנו יכולים לתאר לעצמנו את אודרי הפבורן מגלמת דמות ששמה קוני גוסטפסון?).

אבל דווקא הבחירה באודרי הפבורן מבליטה עד כמה דמותה של הולי גולייטלי היא המצאה, פנטסיה בלתי אפשרית, שהחיים חודרים לתוכה בהדרגה. זה נושא הסרט שאדוארדס ואקסלרוד עשו על פי הנובלה של קפוטה, והוא כלל לא הנושא שבו עוסקת הנובלה של קפוטה.

פנים כשדה פרשנות

אודרי הפבורן, שהקריירה שלה היתה קצרה יחסית (היא נהפכה לכוכבת בעקבות הופעתה ב-1953 ב"חופשה ברומא" של ויליאם ויילר, שזיכה אותה באוסקר, ומלבד כמה הופעות מזדמנות פרשה מהבד בעקבות הופעתה ב"בודדה באפילה" של טרנס יאנג ב-1967), היתה ונשארה תופעה חד פעמית בתולדות הקולנוע. בכל פעם שאני צופה בה ב"ארוחת בוקר בטיפני'ס" או באחד מסרטיה היציגים הנוספים, כגון "סברינה" של בילי ויילדר או "פנים מצחיקות" ו"חידון בחרוזים" של סטנלי דונן, אני נזכר בהשוואה שעשה רולאן בארת בינה לבין גרטה גרבו בספרו "מיתולוגיות". במאמר ושמו "הפנים של גרבו" מנתח בארת את השוני בינה לבין הפבורן וחותם את מאמרו במשפט האניגמטי שפניה של גרבו הם "רעיון" ואלה של הפבורן הם "אירוע".

טריילר הסרט "חופשה ברומא". זיכה את הפבורן באוסקר והפך אותה לכוכבתב"ארוחת בוקר בטיפני'ס", החל בסצינת הפתיחה היפהפייה שלו, משתמש בלייק אדוארדס באודרי הפבורן כאירוע מדומה, שרק לעתים רחוקות יש לו, או לדמות שהפבורן מגלמת בסרט, נגיעה למציאות. יש משהו כמעט מזעזע במפגש המתקיים בסרט בין הולי לבעלה המבוגר ממנה, שבא לבקר אותה בניו יורק (את הבעל גילם השחקן באדי אבסן, שרקד במספר רב של סרטים מוסיקליים תוצרת אם-ג'י-אם וכיכב במשך כמה עונות בסדרה הטלוויזיונית המצליחה "בארנבי ג'ונס"). יש משהו כמעט מופרך במפגש בין שני השחקנים האלה כזוג קולנועי, אך אדוארדס מצליח להיחלץ מהמבוכה שהמפגש הזה היה עלול לעורר ולהפוך אותו למרגש אפילו.

בכלל, "ארוחת בוקר בטיפני'ס" הוא סרט מוזר למדי, שהטון שלו מתחלף ללא הרף והוא נע בתעוזה מסוימת בין רכות לאכזריות. התנודות האלה מאפיינות כמה מסרטיו של אדוארדס, שכלל לא היה הבמאי הגרוע שקפוטה תיאר בדבריו (בין השאר ביים את "ימי יין ושושנים", "הפנתר הוורוד" ו"ויקטור ויקטוריה"). בסרטיו הטובים ביותר ניסה אדוארדס לערער על הדפוסים המסורתיים של הנרטיב ההוליוודי הקלאסי ועל אופני הייצוג המסורתיים של גברים ונשים על בד הקולנוע, וזאת עשה גם ב"ארוחת בוקר בטיפני'ס".

גם התסריטאי, המחזאי והבמאי ג'ורג' אקסלרוד, היה בעל הישגים ניכרים. הוא זה שכתב, למשל, את המחזה שעליו ביסס בילי ויילדר ב-1955 את סרטו "חטא על סף ביתך" (שאף הוא, כמו "ארוחת בוקר בטיפני'ס", מצדיע לניו יורק; מופיעה בו הסצינה הידועה שבה שמלתה הלבנה של מרילין מונרו מתנופפת ברוח העולה מהרכבת התחתית).

באף אחד מהראיונות עמו שקראתי לא התייחס קפוטה לשיר "מון ריוור", שללא ספק תרם להצלחת סרטו של אדוארדס; מעניין לדעת אם למרות טינתו העמוקה לסרט, הוא נהג לזמזם את השיר בהיותו במקלחת.רוצים לקבל את כתבות "גלריה" ישר אל תיבת המייל שלכם? הירשמו לניוזלטר של עכבר העיר.

*#