אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי הנערה הזו?

• הספר • ארוחת בוקר בטיפני'ס בת 50 | 50 שנה מלאו לנובלה של טרומן קפוטה, "ארוחת בוקר בטיפני'ס", הרואה אור כעת מחדש בעברית. מה הופך את היצירה הזו, שנחשבה לנועזת להפליא בתקופתה, לעל זמנית?

תגובות

כאשר ראתה אור ב-1958 הנובלה "ארוחת בוקר בטיפני'ס" אמר נורמן מיילר שטרומן קפוטה הוא הסופר המושלם מבין בני דורם ושלא היה משנה ולו מלה אחת בנובלה הזאת, שתיהפך לדעתו ליצירת מופת קטנה. 50 שנה עברו מאז והנובלה שהציגה לעולם את הולי גולייטלי אכן נהפכה לקלאסיקה מודרנית.

הולי גולייטלי של קפוטה היתה בת בלי גיל ("חשבתי שגילה צריך להיות בין שש-עשרה לשלושים") ושונה למדי מאודרי הפבורן האלגנטית שבסופו של דבר גילמה אותה בסרט. אצל קפוטה היא היתה בלונדינית לא מוקפדת ("צבעי המכל-הבא-ליד של שערה הנערי - פסים שחמחמים, קווצת בלונד-לבקני, וצהוב"). ובכל זאת, גם הולי גולייטלי שלו לבשה "שמלה שחורה צרה וקרירה, נעלה סנדלים שחורים וענדה רביד פנינים".

אם הפבורן המוקפדת, האלגנטית והנערצת ייצגה את בחירתם של האולפנים לכבס את הנובלה מאפיונים שלא התיישבו עם אמריקה השמרנית, הרי קפוטה הציג דמות קיצונית בהרבה, המכילה ניגודים מוחלטים ומתאפיינת במוסריות מפוקפקת. הולי גולייטלי הגיעה לניו יורק מהדרום הנחשל של ארצות הברית, מרקע משפחתי קשה. היא ביקשה להמציא את עצמה מחדש כאשת חברה מתוחכמת, אבל למעשה היתה ספק-נערת-טלפון. ארוחת בוקר בטיפני'ס בת 50 – כתבי גלריה מסכמים:

צפי סער על גיבורת הנובלה ודמותה בסרט ההוליוודיבן שלו על MOON RIVER – השיר הכל-אמריקאי הקלאסישחר אטואן על השמלה השחורה הכי מפורסמת בעולםאורי קליין על הגרסה הקולנועית לספר שקפוטה כל כך לא אהב

הנובלה, הרואה אור עתה מחדש בעברית בהוצאת כתר, כתובה מנקודת מבטו של סופר צעיר שגר בשכנות לגולייטלי ומתארת את יחסיהם ואת אורח חייה. היא קלילה אבל מחפשת בית, אלגנטית אבל מרושלת, מתוחכמת אבל תמימה.

אודרי הפבורן מתוך סצינת הפתיחה של הסרט "ארוחת בוקר בטיפני'ס" (תצלומים: גטי אימג')

היצירה שראתה אור בארצות הברית של סוף שנות ה-50 היתה נועזת להפליא. היא הציגה אשה שמתפרנסת מגברים עשירים, מיניות לא קונוונציונלית, שימוש בסמים וחיים על הקצה: קצה החוק, קצה המוסר, אך בעיקר הקצה הנפשי: את התקפי חרדה הפוקדים אותה מכנה גולייטלי "האדומים הנבזיים". למרבה המזל, אפשר ליישב אותם בביקור אחד בטיפני'ס, חנות התכשיטים המפורסמת, כי "שום דבר נורא רע לא יכול לקרות לך כשאתה שם, לא כשהגברים החביבים האלה בחליפות הנאות שלהם נמצאים מסביבך, ולא כשהריח הנהדר הזה של כסף וארנקים מעור תנין מרחף באוויר". קפוטה מכה שנית - אורי קליין על הסרט "ידוע לשמצה"היצירה והמוות - אורי קליין על הסרט "טרומן קפוטה"כגודל הציפייה גדול האכזבה - טרומן קפוטה הוא סרט איטי ומשעמם

נוצות מסנוורות וקווים טרגיים

יש הרואים בהולי גולייטלי את בת דמותו של טרומן קפוטה, הסופר הססגוני, המוחצן, הומו מוצהר שמעולם לא היה בארון ושהיה דמות שנויה במחלוקת כל חייו. כשהנובלה ראתה אור כבר היה סופר ידוע, חביבן של נשות החברה של מנהטן. קפוטה, כמו גולייטלי, רקד ריקוד מתעתע של קלילות בליינית מחד גיסא ודיוק ורצינות של סופר גאוני מאידך גיסא.

הביקורות על הנובלה שלו היו מעורבות, חלקן אולי הושפעו מדמותו הסלבריטאית וטענו שהוא שטחי. בעולם של תדמיות, שבו קפוטה היה ידוע כבליין חובב שמפניה, כסף, פרסום ורכילות, אפשר היה להחמיץ את העובדה שמדובר בסופר מבריק.

"אנשים הסתנוורו מהנוצות שלו, אבל היו בו קווים טרגיים", אומרת יערה שחורי, עורכת ספרי הקלאסיקה בהוצאת כתר, על קפוטה. "היו לו כאבים גדולים ועבר קשה מאוד והוא באמת מישהו שברא את עצמו מחדש. הולי דומה לו מאוד במובן הזה. היא דומה גם לאמא שלו מבחינת האפיונים הביוגרפיים. היא מישהי שכמוהו מחליטה להמציא עצמה מחדש ולהגיד: זאת אני. ההמצאה והדמיון יותר מעניינים מהמציאות".

טרומן קפוטה. לא כתב מלה אם לא שילמו לו

על כישרונו המופלג של קפוטה גם בתחום יחסי הציבור מעידה העובדה שבמקביל ליציאתה לאור של הנובלה, הוא מכר את הזכויות לפרסומה בהמשכים, ב-2,000 דולר, למגזין "הארפר'ס באזאר". אלא שמנהלי המגזין התנגדו לפרסום הנובלה, בגלל הלשון הבוטה של הנובלה ועיסוקה המפורש במיניות. אחת ההשערות אז היתה שבמגזין חוששים מהתגובה של טיפני'ס, שהיתה מהמפרסמים הגדולים שלהם. שכן, כדברי שחורי, בנובלה "יש פן הומוסקסואלי שבזמנו לא דובר, מה גם שקפוטה כתב על מין-תמורת-כסף".

קפוטה רתח וסירב לשנות מלה בנובלה. הוא מכר מחדש את הזכויות למגזין המתחרה, "אסקווייר", הפעם תמורת 3,000 דולר. כמו הגיבורה שלו, גם קפוטה אמר פעם שהוא לא יכול לכתוב מלה אם לא משלמים לו. הנובלה הופיעה במגזין במקביל לביקורות עליה. התפוצה של "אסקווייר" הרקיעה שחקים, וקפוטה נהנה מפרסום גורף שהניע גם את הוליווד לרכוש במהרה את זכויות ההסרטה. הוא היה לסופר סלבריטאי בזמנים שזה עדיין לא היה נהוג. בראיון משנת 1978 אמר: "הייתי חייב להצליח והייתי חייב להצליח מוקדם. תמיד ידעתי שאני רוצה להיות סופר ושאני רוצה להיות עשיר ומפורסם".

דמויות מכמירות לב

יערה שחורי מספרת שבחרה להוציא לאור מחדש את הנובלה (שראתה אור בעברית לראשונה בהוצאת לדורי בשנת 1985) משום שזהו אחד הספרים האהובים עליה. לדבריה, הדמות הססגונית שהציג קפוטה מוכרת לפעמים יותר מהספרות שלו, אף ש"הוא אחד הסופרים האמריקאים היותר חשובים של מחצית השנייה של המאה ה-20. מה שמרתק הוא העיסוק שלו בסגנון, הדיוק הסגנוני, האופן שבו כל משפט הוא מהודק ומדויק ומופלא. כשהספר יצא, אחת ההאשמות נגדו היתה שיש בו בעיקר סגנון. מבחן הזמן הוא דבר מתעתע, משהו ברעננות ובקסם הזה עדיין עובד. משהו בשילובים המוזרים האלה בין רצינות תהומית לאירוניה, בין עיסוק בשום דבר, בדברים של מה בכך, לעיסוק בשאלות של להמציא את עצמך".

שחורי מציינת מאפיינים כמו "האריזה האלגנטית של קפוטה", הדרך שבה הוא מכונן עולם על ידי סגנון, האופן שבו המקצב והריתמוס אצלו משמעותיים לא פחות מתיאור החדר על כל הספרים שבו. "הולי בעצמה היא מין סוכנת של סגנון", אומרת שחורי. "נדמה שהוא נותן לדמויות שלו לשאת את הבחנותיו הסגנוניות. הולי היא מישהי שיכולה לצאת מתוך ערבוביה שלמה תמיד מין ליידי מושלמת עם מוזרות מסוימת. להפוך את התוהו לדיוק".

יערה שחורי. תעתועי הזמן (תצלום: מוטי קיקיון)

לדבריה, המתרגמת עדה פלדור ועורכת התרגום, לי עברון ועקנין, ניסו להביא את הסיפור בעברית עכשווית שאינה מתחנפת ואינה מנסה להיות סלנגית ועם זאת היא חיה בעליל. בתוך כך, היא מספרת, "גילינו עדינות שבהתחלה, בקריאה ראשונה, אולי פחות מורגשת; משהו שהוא כמעט מכמיר לב באפיון של הדמויות".

איך השפיע הספר על נערות ונשים צעירות?

"הוא יצר דורות של נערות שחשבו שהן יכולות לעבור לניו יורק ולכבוש אותה. בעיני מצא חן שהוא מתאר בספר את הגיל שלה כדבר לא ברור. אודרי היתה בת 31 כשגילמה אותה. מצא חן בעיני שהיא נראית בלי גיל, מתעתעת ועדיין גורמת להזדהות. זה הפך להיות עניין שיווקי, שאפשר למכור עם הדמות הזאת כל דבר, כי אנחנו שותפים עם הולי לפנטסיה שלה. אבל צריך לשים לב שהיא כל הזמן מסתכלת מבחוץ, גם כשהיא בפנים. היא מגיעה לטיפני'ס לא בשביל התכשיטים אלא כי הכל נורא רע בחוץ. היא באה בשביל רגע מושלם שלא יכול להתקיים. ארוחת הבוקר הזאת היא רק סוג של פיקציה, מושלמת במופרכות שלה".

עוגת עניים לנשיא

בספר מקובצים הנובלה ועוד שלושה סיפורים קצרים: "בית פרחים", "גיטרה יהלומים" ו"זיכרון מחג המולד". שחורי אומרת שהסיפור "זיכרון מחג המולד" הוא בעיניה הפנינה של הקובץ. "מדובר בזיכרון של קפוטה מילדותו, מטקס אפיית העוגות לכבוד חג המולד. זה אוצר של אנושיות; השמחה המוחלטת בכל התהליך הזה של עשיית העוגות: מאיסוף הפקאנים בשדה עד הרגע שבו הם שולחים את העוגות לאנשי שם בארצות הברית. למשל עוגה שהם שולחים כל שנה לנשיא ארצות הברית. ואלה אנשים עניים שאין להם שום דבר. זה שובר את הלב באופן הכי פחות סנטימנטלי. את קפוטה סנטימנטליות הכי הפחידה ודווקא בגלל זה הוא מפלרטט אתה. זה מין דימוי לכך שהוא רוקד על הקצה של הסנטימנט, כך שאם אתה מתפתה ליפול לשם אז אתה נשאר עם רביכה מתוקה מדי, ואצלו המרירות חייבת לגבור על המתוק".

עוד שני ספרים של טרומן קפוטה יראו אור בסדרה במשך השנה: "בדם קר" ו"חציית קיץ", ספר מוקדם שלו שהתפרסם אחרי מותו. "זו יצירה שמתכתבת עם 'ארוחת בוקר בטיפני'ס'", אומרת שחורי. "הוא מספר על נערה צעירה ממעמד גבוה שנשארת בניו יורק בקיץ ויש לה רומן עם בחור צעיר שעובד במוסך. זה סיפור אהבה מאוד עצוב. כשקפוטה כותב סיפור אהבה זה די עצוב".ארוחת בוקר בטיפני'ס בת 50 – כתבי גלריה מסכמים:

צפי סער על גיבורת הנובלה ודמותה בסרט ההוליוודיבן שלו על MOON RIVER – השיר הכל-אמריקאי הקלאסישחר אטואן על השמלה השחורה הכי מפורסמת בעולםאורי קליין על הגרסה הקולנועית לספר שקפוטה כל כך לא אהברוצים לקבל את כתבות "גלריה" ישר אל תיבת המייל שלכם? הירשמו לניוזלטר של עכבר העיר.

*#