אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפורו של הלוזר הכי גדול בתולדות המוזיקה

פיט בסט, המתופף המקורי של הביטלס, נזרק בבושת פנים מהלהקה החשובה בתולדות הרוק. מאז ניסה לשים קץ לחייו ולבסוף הפך למחלק לחם. עכשיו הוא מוציא אלבום אישי

תגובות

בין שלל התקליטים שיצאו לקראת חג המולד, היה גם "Haymans Green" של ה"פיט בסט בנד". השם אולי לא נשמע מוכר, ולכן גם הביקוש לתקליט לא עלה על גדותיו והציף את נהר המרסי שבליוורפול. למרות זאת פיט בסט, שעל שמו נקראת הלהקה, רוצה שיקשיבו לו. אחרי הכל, האיש שנושא על גבו, כמו צלקת שאינה מגלידה, את תווית "המתופף המקורי של הביטלס", עדיין כאן.

ב-1962, שנתיים לאחר שהוקמה הלהקה הכי מצליחה שיצאה מהעיר ליוורפול, נאלץ בסט לעזוב אותה בבושת פנים. יש שאמרו כי ג'ון לנון, פול מקרטני וג'ורג' הריסון לא רצו עוד בנוכחותו, אחרים טענו שג'ורג' מרטין, מפיק הביטלס, חשב שהוא אינו מתופף מספיק טוב. אבל ברייאן אפסטיין, מנהל הלהקה, הוא שהחליט בסופו של דבר לסלק אותו והביא במקומו את רינגו סטאר.

אפסטיין עוד ניסה לאחר מכן לתקן את המעוות והציע לו להיות שותף בהרכב מוסיקלי אחר, אבל בסט, בן 67 כיום, השיב את פניו ריקם. פגוע ומתוסכל הוא הסתגר בבית, שקע בדיכאון, ניסה להתאבד ובלבו גמלה ההחלטה לא לחזור עוד אל עולם המוסיקה . שנה לאחר מכן, בראיון טלוויזיוני בבריטניה, הוא נותר חסר מלים כשהתבקש להסביר את המהלך שלנון הגדיר מאוחר יותר כ"צעד פחדני" מצד אפסטיין. כל מה שרציתם לדעת על ההופעה של פול מקרטני בישראל

הביטלס ב-1962. מימין לשמאל: ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' הריסון ופיט בסט. (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

אפסטיין מת ממנת יתר ב-1967, אבל אפילו הסתלקותו מן העולם לא הקלה על בסט. אף שנשבע לא לחזור למוסיקה, הוא ניסה את מזלו עם להקה שהקים, "Pete Best Four", שנהפכה ל"Pete Best Combo", עד שהרים ידיים. בלית ברירה עבד בעבודות שונות ומשונות, בין השאר חילק לחם לפרנסתו. לאחר מכן היה עובד מדינה במשך 20 שנה. אשתו קתי, שלה הוא נשוי עד היום, תמכה בו ברגעים הקשים מנשוא שבהם ראה את חבריו נישאים על כנפי התהילה בעוד שהוא נותר מאחור. "יש כאלה שמצפים ממני להיות מריר, אבל אני לא כזה", אמר באחרונה ל"דיילי מייל".

אל התופים הוא הגיע בזכות אמו מונה, שגדלה בהודו והיתה בתו של קצין צבא בריטי. בזמן מלחמת העולם השנייה היא התחתנה עם ג'ון בסט, איש צבא. לאחר המלחמה הם עברו להתגורר בעיר הולדתו של ג'ון, ליוורפול. "אמי היא הגיבור הנסתר של כל הסיפור, היא האמא של המרסי ביט" (סגנון מוסיקלי שצמח בליוורפול ולו היו שותפות מלבד הביטלס גם להקות כמו "Gerry and the pacemakers"), אמר פיט בראיון לסי-אן-אן.

לונדון היתה המרכז התרבותי של בריטניה, אבל בשנות ה-50 החלו לצמוח בליוורפול ניצני הרוקנרול, שהדביקו בהתלהבותם דור שלם. מונה בסט החליטה אז להקים בעיר את מועדון "הקסבה" שבו יוכלו בניה, פיט, רורי ורואג, לבלות עם בני נוער אחרים חובבי מוסיקה. היא לא הסתפקה במועדון, שלצורך הקמתו מישכנה את כל תכשיטיה והימרה במרוצי כלבים, אלא גם רצתה שבמקום תופיע להקה. צעיר ושמו קן בראון, שעבד בניקוי מרתפים, וחברו ג'ורג' הריסון גייסו שניים מבני המקום, ג'ון לנון ופול מקרטני. הארבעה, ששמם היה ה"קוורי מן", עזרו לבנות את המועדון והופיעו בו בערב הפתיחה ב-29 באוגוסט 1959.

פיט בסט נשבה בקסמם: "כבר מההתחלה היה אפשר לראות שיש בהם משהו מיוחד, הצליל, ההרמוניות". המועדון הצליח מיום פתיחתו והלהקה המשיכה להופיע בו לצד להקות אחרות. לאחר מכן היא שינתה את שמה ל"סילבר ביטלס" ויצאה להמבורג שבגרמניה. בסט, שאמו קנתה לו תוף עוד כשהיה ילד, הצטרף אל הלהקה כמתופף. אבל כאמור, הוא לא הספיק ליהנות מפירות ההצלחה שלה. אפילו "The Beatles Anthology", האנתולוגיה שיצאה ב-1995 וכללה סדרה תיעודית ושלושה תקליטים ובהם להיטים שהוא מנגן בהם, כמו "Love Me Do", לא ממש ניחמה אותו, למרות התמלוגים שקיבל בעקבותיה.

הביטלס בהופעה משנת 1962ב-1964 עוד זיהו אותו חברי הצוות של השעשועון האמריקאי "זה הסוד שלי" כמתופף המקורי של הביטלס, אבל במשך השנים שאחר כך הוא שקע מרצון באלמוניות. ואולם, בשני העשורים האחרונים בסט עושה כל מאמץ כדי להשיב את כבודו האבוד, גם באמצעות הספרים שהיה שותף בכתיבתם, כמו "Beatle! The Pete Best Story" ו"The Beatles: The True Beginnings".

אמו, שהשאילה לביטלס את המדליות שהופיעו על עטיפת התקליט "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר", מתה ב-1988. זמן קצר לפני מותה הופיע פיט עם אחיו רואג במועדון בליוורפול בערב שהיה כולו מחווה למוסיקה של שנות ה-60. כך הוקמה להקתו הנוכחית.

בניה של מונה בסט גם שיפצו את מועדון "הקסבה", שנועד למשוך אליו חובבי ביטלס מרחבי העולם. המבנה המחודש שבבעלות המשפחה נראה תחילה לפיט בסט כפיל לבן,

גם בגלל השינויים המוסיקליים שהתחוללו מאז שהיה נער. אבל כיום, אולי דווקא משום שאפילו מעריצי ביטלס מושבעים כמעט שלא שמעו על המועדון, הוא קרוב ללבו.

התקליט החדש של להקתו הנוכחית יצא בחברת אי-אם-איי, אותה חברה שמנהליה חשבו ב-1962 שהוא אינו מתאים לביטלס. הוא מודע לאירוניה שבדבר: "זה צריך להיכנס לספר השיאים של גינס כפער הגדול ביותר בין בדיחה לפואנטה שלה".

לנון, הוא מספר, היה החבר הכי טוב שלו בביטלס, אבל כאשר אשתו של בסט הודיעה לו שנרצח, ב-8 בדצמבר 1980, הוא שאל אותה "ג'ון מי?". עד כדי כך היה מנותק, לדבריו, מכל מה שקשור ללהקה ההיא שהשאירה אותו מאחור. "כאשר מסתכלים על שני הצדדים של לנון רואים בו אדם שלם", הוא אומר כעת, אולי מפויס יותר, ל"טיימס" הלונדוני. "הוא היה שונה מכפי שהתייחסו אליו בעולם. הסרקזם וההומור המרושע שלו - נדמה לי שכולם מבינים כיום שזה נועד להגנה עצמית".

גם הריסון כבר אינו בין החיים. עם החבר השלישי בלהקה, מקרטני, בסט לא דיבר כבר 47 שנים והוא כנראה גם לא מתגעגע אליו במיוחד. כיצד תגיב אם הוא יציע לך כעת להצטרף אליו לסיבוב הופעות, שאל אותו כתב "טיימס". "אני אגיד לו תודה אבל לא תודה", השיב בסט.

"Haymans Green" הוא התקליט הראשון של "פיט בסט בנד" שכולל שירים מקוריים. הוא נקרא על שם הרחוב שבו הקימה אמו את מועדון ה"קסבה". בסט היה שותף מלא בכתיבתו ובהלחנתו של התקליט והוא רואה בו אוטוביוגרפיה מוסיקלית, אולי סיכום של חייו עד כה. ויש לו מה לספר.

באתר שלו הוא מתאר בקצרה כל אחד מן השירים, שלפחות מבחינת הצליל שלהם נשמעים כאילו הוקלטו בשנות ה-60. "Grey River", למשל, נכתב מתוך גאווה על עיר הולדתו ליוורפול המשמשת שער לעולם בזכות נהר המרסי. "Gone" הוא מחווה לחבריו ולעמיתיו שכבר אינם בין החיים. הם כבר מתו, הוא אומר, אבל לא נשכחו.

חובבי מוסיקה, גם אלה שלא בהכרח גדלו על ברכי הביטלס והעדיפו במקומם את הרולינג סטונס, עשויים לראות בו את הלוזר הגדול ביותר בתולדות הרוק, האיש שכמעט היה שם. בסט אמנם לא צולם עם ארבעת המופלאים בפני ליין, אבל האיש המשופם בעל השיער האפור היה ונותר הבן הנאמן של ליוורפול, גם אחרי שטובי בניה נטשו אותה אל מעבר לים.רוצים לקבל את כתבות "גלריה" ישר אל תיבת המייל שלכם? הירשמו לניוזלטר של עכבר העיר.

*#