אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צלילי המוסיקה: האומנת כבר לא מזמרת

משפחת פון טראפ, שסיפורה שימש בסיס למחזמר "צלילי המוסיקה", מנסה לשמור על המורשת המחייבת בוורמונט. כעת עבר ניהול המלון שהקימה האומנת האוסטרית המפורסמת לבני הדור הצעיר, המעוניינים לנהל מקום מכובד שימשיך לקבל בחום קשישות חובבות שטרודל

תגובות

כאשר סם פון טראפ, נכדה של מריה, שעליה התבססה דמותה של האומנת המזמרת ב"צלילי המוסיקה", סיים את לימודיו בקולג', אביו הציע לו עסקה: במשך עשר שנים הוא רשאי לעשות כל מה שעולה על דעתו, ואז עליו לחזור הביתה, לסטואה שבוורמונט, לנהל את מלון הסקי המשפחתי.

כשפון טראפ חזר לבסוף להחליף את אביו, יוהנס, היה מאחוריו עשור מעניין: הוא לימד סקי באספן, דיגמן לראלף לורן, גלש בצ'ילה וגם נכלל ברשימת 50 הרווקים המקושרים ביותר של מגזין "פיפל" ב-2001. לא מכבר הוא ישב במשרד אפלולי במלון המשפחתי טראפ, הפונדק שהקימה סבתו, וניסה להחליט מה לעשות בווילונות ישנים.

תמיד קשה לספר על סבך של היסטוריה ונאמנויות משפחתיות בתקופת החגים. למי ששם המשפחה שלו הוא פון טראפ, והאמריקאים רואים בו חלק מהמורשת שלהם - המשימה הזאת קשה במיוחד. המורשת הזאת משפיעה על פון טראפ גם כשהוא עוסק בסוגיה יום-יומית כמו וילונות ישנים: ב"צלילי המוסיקה", הסרט האהוב מ-1965, מריה, האומנת בגילומה של ג'ולי אנדרוז, הופכת וילונות ישנים לבגדי משחק לשבעת ילדי פון טראפ, ממש כפי שעשתה מריה האמיתית. פון טראפ מניח שאם ימכור "וילונות פון טראפ" באתר eBay, הוא עשוי להרוויח סכום נאה של כסף. "אין לאיש מחויבות לעניין כמו שלי", אומר פון טראפ, כיום בן 36, אך בעל מזג של מתבגר.

ג'ולי אנדרוז והדברים האהובים עליה. "מתוך צלילי המוסיקה", הסרטנהפכנו למוצר להמונים

למרות הערפל הנוסטלגי הסובב את "צלילי המוסיקה", פון טראפ מקבל לידיו עסק של משפחה שידעה עליות, מורדות ומחלוקות רבות.

כשמשפחת פון טראפ באה לארצות הברית ב-1938, הם התיישבו בפנסילווניה והתפרנסו משירת בארוק ומוסיקה עממית. ב-1942 קנו חווה בסטואה. מריה השכירה חדרים בבית כשהמשפחה היתה בסיבובי הופעות.

יוהנס פון טראפ (משמאל), בנה של מריה, עם הנכד סם, שחזר לוורמונט כדי לנהל את מלון הסקי המשפחתי (תצלום: "Paul Boisvert, New York Times")

ובכל זאת, יוהנס פון טראפ, הילד העשירי, הצעיר ביותר, זוכר שגדל באלמוניות יחסית בבית שקט ומחמיר. הדברים החלו להשתנות לאחר הפקת ברודוויי של "צלילי המוסיקה", מחזמר מאת רוג'רס והמרסטיין. וכשהסרט עלה לאקרנים - הכל השתנה. "כבר לא היה אפשר לומר את השם מבלי שאנשים יאמרו, 'באמת, אתה קשור ל...?'" מספר פון טראפ האב, בן 69. "הסרט, לטוב ולרע, הפך אותנו למוצר להמונים".

משפחת פון טראפ לא הרוויחה ישירות מהסרט או מהמחזמר בברודוויי: מריה, שבעלה מת ב-1947, מכרה את הזכויות לסיפור המשפחה לחברת סרטים גרמנית באמצע שנות ה-50 ב-9,000 דולר בלבד. במלון הסקי, שמלצריות בסרפנים מגישות בו אוכל אוסטרי, מוצגות תמונות של המשפחה, אולם לא תלויה ולו כרזה אחת מהסרט. "'צלילי המוסיקה' הוא סרט נהדר, אבל זו היתה גרסה אמריקאית לחיי המשפחה שלי", אומר יוהנס, שכבר אינו שר, אף על פי שיש לו קול בס נעים ומהדהד. "לא היינו כאלה. נמאס לי שמתייגים אותי כשייך ל'צלילי המוסיקה'".

המורשת המשפחתית בהחלט הכבידה עליו: אנשים היו שואלים על ליזל, והוא היה צריך להסביר שהאחות הבכורה לא היתה בת 16 "ועומדת להיות בת 17": היה לו בכלל אח בכור, וב-1965 הוא כבר היה בן 45. הוא גם היה נשאל שוב ושוב אם הוא קורט או פרידריך, ונאלץ להסביר שאביו ואמו הביאו לעולם שלושה ילדים, שאינם מתוארים בסרט, והוא הצעיר שבהם. אמו הוצגה בסרט כקדושה כמעט; במציאות היא היתה אשה קשה ושתלטנית, לדברי אנשים שהכירו אותה.

ב-1969 יוהנס פון טראפ כבר השלים לימודי תואר שני ביערנות באוניברסיטת ייל ותיכנן קריירה אקדמית. הוא חזר לסטואה כדי להסדיר את ענייני הכספים של הפונדק ובסופו של דבר החל לנהל את המקום. הוא ניסה לעזוב, אבל המנהלים ששכר לעבוד במלון בסטואה התפטרו שוב ושוב. "עכשיו אני תקוע כאן", הוא אומר.

כל עוד מריה היתה בחיים, האחים לבית פון טראפ חיו זה עם זה בשלום, אם כי בחירוק שיניים. "היא היתה אשה עקשנית שעומדת על שלה", אומר מרשל פיי, אופה שעבד במלון יותר מ-30 שנה. "היא שלטה במשפחה. כל מה שעשו היה צריך לקבל את ברכתה".

אבל כשמתה, ב-1987, החלו להיווצר סדקים בין בני המשפחה, ש-32 מהם היו בעלי מניות במלון. יוהנס קנה מידיהם את הנכס ב-1994 וכעבור חמש שנים יישב תביעה משפטית עם קרובי משפחה. "כעסתי מאוד על שאיש מאחי הבוגרים לא לקח לידיו את העסק", הוא אומר, "כי אז הייתי יכול להסתלק ולעשות מה שאני רוצה".

צלילי הפרסומות

אבל אם נגזר עליו לנהל מלון, הוא רצה מלון שקט ומכובד. הוא נהנה מאירועים כמו ערב טעימות יין בימי שישי, שאז הוא יכול ללגום יין משובח ולקדם את פני האורחים בדרך האצילית שלמד כשהיה ילד.

שלא בעונה מגיעים למקום אוטובוסים של תיירי "צלילי המוסיקה", מלאים קשישות המרפדות את תיקי היד שלהן בשקיות ניילון כדי שיוכלו למלא אותן בדברי מאפה אוסטריים ממזנון ארוחת הבוקר. לא מכבר גילה יוהנס שבחנות המתנות במלון נמכרת בובת עז ששרה "The Lonely Goatherd". "זה איום ונורא", הוא נאנח. "העובדים שלי הסתירו את זה ממני חודשים. אבל העז נמכרת יפה".

מאז הרכישה המלון מניב רווחים, גם אם אינם גדולים, הוא אומר. הוא מפרנס יפה את המשפחה - אשתו, לין, שפגש כשהיתה מלצרית מזמרת במלון, וילדיו, סם וכריסטינה, בת 38, שלא מכבר חזרה לסטואה ובנתה בית על שטח האדמה המשפחתי, בן כ-10,000 דונם.

בשביל סם, הרחוק מרחק של דור מ"צלילי המוסיקה", עובדת היותו בן למשפחת פון טראפ אינה מעמסה. הוא ראה את הסרט פעמיים בלבד, והוא ילד של בן ורמונט, לא של ברון אוסטרי. "אבי גם נאלץ להתמודד עם כל הבעיות שצצו במשפחה כשהגיע הפרסום הגדול", אומר סם.

מאז שובו, פון טראפ הצעיר עוסק בייצור שלג לאתר הסקי שהמלון שוכן בו. הוא מבלה לילות בערבות מכוסות השלג במזג אוויר של מינוס 10 מעלות. הוא גם מתכנן להחזיר למקום ערבי שירה לחגים ולפרסם את המלון בהפסקות הפרסומות בעת שידור "צלילי המוסיקה" בטלוויזיה, דבר שאביו התנגד לו בזמנו.

ביום שישי לפנות ערב ירד יוהנס לבר והזמין כוסית בלאופרנקיש, יין אדום אוסטרי, והמבורגר בלי לחמנייה. הפסנתרן, ג'ון קאסל, ניגן בין השאר קטעים של הזמר הקובני סילוויו רודריגז ואת "Desperado" של להקת ה"איגלז", השיר האהוב על יוהנס. "מאוד משמח לראות את הטרקלין מלא אנשים שמחים והמוסיקה מתנגנת", אומר יוהנס. "אני עשיתי את שלי כאן. עכשיו הכדור בידיים של הבן שלי".רוצים לקבל את כתבות "גלריה" ישר אל תיבת המייל שלכם? הירשמו לניוזלטר של עכבר העיר

כתבות שאולי פספסתם

*#