אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התסריט האבוד של הרולד פינטר

אורי קליין על עבודותיו הקולנועיות של הרולד פינטר, שהיו שמרניות יותר ממחזותיו

תגובות

מרבית ההספדים על הרולד פינטר, שפורסמו בסוף השבוע בעקבות מותו, בן 78, הזכירו את הצד הקולנועי של יצירתו כבדרך אגב. היתה לכך הצדקה, מכיוון שחשיבותו העיקרית של פינטר היתה כמחזאי. החל בסוף שנות ה-50 הוא איחד בין שניים מהזרמים המרכזיים במחזאות אחרי מלחמת העולם השנייה - התיאטרון שכונה "אבסורד" וגל המחזות הריאליסטיים, שהחל לשטוף את בימותיה של בריטניה באותן שנים וכמעט לראשונה הציג עליהן דמויות ממעמד הפועלים הבריטי -- ליצירת אחד הקולות והסגנונות הייחודיים ביותר במחזאות העולמית במחצית השנייה של המאה ה-20.

עבודותיו הקולנועיות של פינטר היו שמרניות יותר מאלה התיאטרוניות, אך גם להן היתה חשיבות, בעיקר בזכות שלושה סרטים שהוא כתב בשביל במאי אחד - ותסריט שהוא כתב, אך לא הופק מעולם. הרולד פינטר: "קריקט יותר מוצלח ממין"הטייפ האחרון של הרולד פינטר

הבמאי שעמו הוא יצר את שלושת סרטיו הטובים ביותר היה ג'וזף לוסי, במאי אמריקאי שגלה לבריטניה בתחילת שנות ה-50 בעקבות המקארתיזם. לוסי ביים את סרטיו הראשונים בבריטניה בעילום שם - אחרת לא היה אפשר להפיץ אותם בארצות הברית - אך מסוף שנות ה-50 חזר לביים בשמו האמיתי והחל לזכות מחדש בהערכה שהיה ראוי לה. לשיאה הגיעה הקריירה שלו ב-1963 בעקבות שיתוף הפעולה הראשון שלו עם פינטר: "המשרת", עיבוד לנובלה מאת רובין מוהם (אחיינו של הסופר סומרסט מוהם).

פינטר. תחושת אניגמטיות ואיום. (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

תחושת האניגמטיות והאיום, שאיפיינה את מחזותיו של פינטר, שררה גם על סרטו של לוסי, שתיאר כיצד משרת חלקלק (דירק בוגרד בהופעה שהפכה אותו מכוכב שנהג להופיע לרוב בקומדיות קלילות לאחד השחקנים המוערכים ביותר בבריטניה) משתלט על חייו של בן המעמד הגבוה (ג'יימס פוקס) ומשחית את נפשו - עד שהתפקידים ביניהם מתחלפים. היה זה סרט נועז להפליא לתקופתו; אלגוריה חברתית ופוליטית שנונה וארסית, שתיארה בעוצמה עזת ביטוי את התמורות שחלו ב"בריטניה החדשה" בשנות ה-60.

מעניין, אגב, שפינטר לא נטה לכתוב לקולנוע: מרבית עבודותיו הקולנועיות, או הטלוויזיוניות, התבססו על יצירות של אחרים (וזאת כשהוא לא עיבד למסך את אחד ממחזותיו).

שיתוף הפעולה השני של פינטר ולוסי, "התאונה" מ-1967, התבסס על ספר מאת ניקולס מוסלי, ומבין שלושת סרטיהם זהו סרטם השלם והטוב ביותר: מלודרמה מאופקת אך אירונית שמתארת את המתרחש בקרב חבורה של פרופסורים באוניברסיטת אוקספורד. הסרט, שכיכבו בו, בין השאר, דירק בוגרד, סטנלי בייקר, מייקל יורק וגם ויוויאן מרצ'נט, השחקנית המצוינת שהיתה אשתו הראשונה של פינטר, מציג את אחד הדימויים הקולנועיים המרגשים ביותר של אובדן קשר עם המציאות: באחת הסצינות יוצאת אחת הדמויות, אשה שבעלה בוגד בה, מפתח ביתה בגשם השוטף ופותחת את כל הממטרות בחצר שבחזית הבית, המכוסה בדשא הבריטי הירוק כל כך.

ג'ולי כריסטי ודומיניק גארד ב"המקשר"

הסרט השלישי שבו פינטר ולוסי שיתפו פעולה היה עיבוד של ספרו של אל-פי הארטלי "המקשר", שתיאר את תוצאותיו הטרגיות של הרומן שמתפתח בתחילת המאה הקודמת בין בת למשפחה מהמעמד העליון (ג'ולי כריסטי) לאיכר (אלן בייטס). הסרט זיכה את השניים ב-1970 בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן.

כמו ברוב מחזותיו של פינטר, מה שנאמר בסרטיו היה לא פעם חשוב פחות ממה שלא נאמר בהם, והשתיקות שבהם נהפכו לחלק מסגנונם. כל שלושת הסרטים של פינטר ולוסי עסקו במתחים בין המעמדות שאיפיינו את החברה והתרבות הבריטיות, ואין ספק שדעותיהם הפוליטיות היו אחד הגורמים שאיחדו בין המחזאי היהודי לבין הבמאי האמריקאי הגולה. מספרים שהם לא הפסיקו לריב, ושבסופו של דבר לא היתה להם ברירה אלא לנתק את הקשר ביניהם, אך עוד קודם לכן הם היו מעורבים בפרויקט רביעי, שהעובדה שלא יצא לפועל הוא אחת ההחמצות הגדולות ביותר בתולדות הקולנוע.

תרזה ראסל ורוברט דה נירו ב"הטייקון האחרון"

פינטר קיבל עליו לעבד לתסריט את כל "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט; לוסי היה אמור לביים, והם היו אמורים לשתף פעולה עם ברברה בריי, מומחית לפרוסט. הסרט לא הופק, אולי מכיוון שפינטר ולוסי הגיעו למסקנה שהם יצאו להרפתקה קולנועית בלתי אפשרית; לו צולם הסרט כפי שנכתב, אורכו היה עולה על חמש שעות ולא היה בנמצא מפיק שהיה נותן את כספו ליצירה שכזאת.

התסריט יצא לאור כספר - שעדיין אפשר לקנותו, כמו כל שאר התסריטים שכתב פינטר - והקריאה בו, בעיקר אם מכירים את יצירתו של פרוסט, מרתקת; הסרט אמנם אינו קיים במציאות, אך הוא מתהווה בתודעה בזמן הקריאה.

תסריטיו האחרים של פינטר היו מעניינים פחות, אך גם הם הניבו לעתים סרטים בעלי ערך.

אחד התסריטים הטובים ביותר שכתב היה דווקא לסרט ריגול בסגנון ג'ון לה קארה, "המשימה ברלין" ב-1966, בכיכובם של ג'ורג' סיגל, אלק גינס ומקס פון סידוב; במקור נקרא הסרט "The Quiller Memorandum". הוא מעט נשכח, וכדאי לגלות אותו.

נטשה ריצ'רדסון ב"תשוקה זרה"

מוצלח ופינטרי מאוד היה גם עיבודו של פינטר מ-1965 ל"אוכל הדלעת", הרומן של פנלופי מורטימר, שהיה לסרט בידי ג'ק קלייטון ("מקום בצמרת") בכיכובם של אן בנקרופט וג'יימס מייסון.

פינטר כתב גם את התסריטים על פי "אהובת הקצין הצרפתי", הרומן של ג'ון פאולס, שהיה לסרט ב-1981 בידי הבמאי קארל רייז בכיכובה של מריל סטריפ - פינטר היה זה שהחליט לתרגם את סגנונו המורכב של הספר ל"שני סרטים", שעלילתו של אחד מהם לקוחה מהספר והשנייה מתחשת בזמן הסרטת סרט על פי ספרו של פאולס; "הטייקון האחרון", הספר האחרון שכתב - ולא השלים - פ' סקוט פיצג'רלד, שביים איליה קאזאן ב-1976; ו"תשוקה זרה" ב-1991 על פי ספר מאת איאן מקיואן. שמו המקורי של הסרט, שביים פול שרדר, "The Comfort of Strangers", נלקח מהמשפט הידוע המסיים את "חשמלית ושמה תשוקה", מחזהו הידוע ביותר של טנסי ויליאמס, מחזאי שפינטר העריך.

תסריטו האחרון היה עיבוד מחודש למחזהו של אנתוני שייפר "משחקי בילוש" (שהיה כבר לסרט מצליח ב-1972). הסרט, שיצא לאקרנים ב-2007 בבימויו של קנת בראנה, נכשל בביקורת ובקופות.

פינטר גם היה מעורב בעיבודים לקולנוע ולטלוויזיה של רבים ממחזותיו. הטובים שבסרטים האלה היו "מנהל הבית" של קלייב דונר מ-1963 בכיכובו של אלן בייטס ו"בגידה" מ-1983 בבימויו של דייוויד ג'ונס. פינטר עצמו ביים שלושה סרטי טלוויזיה וסרט אחד שנועד לטלוויזיה אך הוקרן בסופו של דבר בבתי קולנוע: היה זה עיבוד מצוין מ-1974 ל"באטלי", מחזהו של סיימון גריי, אחד מעמיתיו הצעירים יותר של פינטר, שוב בכיכובו המשובח של אלן בייטס. פינטר גם הופיע כשחקן בתפקידים קטנים בכמה סרטי קולנוע וטלוויזיה ובהם, בשנים האחרונות, "שנינות" של מייק ניקולס ו"החייט מפנמה" של ג'ון בורמן.רוצים לקבל את כתבות "גלריה" ישר אל תיבת המייל שלכם? הירשמו לניוזלטר של עכבר העיר"

כתבות שאולי פספסתם

*#