אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפילו שהקהל יגיד "שנאתי"

הקונצרט שיפתח מחר את העונה של "מוסיקה נובה" משקף את המגמה החדשה של האנסמבל למוסיקה עכשווית בניהולו של אמנון וולמן: ליצור מוסיקה במשותף, על פי נטיותיהם ותשוקתם של הנגנים, ולעורר את הקהל לוויכוח

תגובות

"לאט אבל בטוח אנשים חוזרים לחפש אותנו" - כך אומר אמנון וולמן, המנהל המוסיקלי החדש של קבוצת "מוסיקה נובה" למוסיקה עכשווית. למעשה, התואר מנהל מוסיקלי אינו מתאים במיוחד לדרך החדשה שבה תופש וולמן את האנסמבל הוותיק. "כרגע אני מוביל", הוא אומר, "אבל הרעיון הוא לגבש צוות של נגנים ונגניות שכל אחד מהם בא עם הרבה ביטחון ורצון ליצור, אבל מתוך שיתוף; לעשות משהו שמשמעותי לכולם".

בפתיחת העונה השנייה בניהולו מעלה האנסמבל בתל אביב קונצרט המשקף את אופיו הייחודי ואת שאיפתו (הגדה השמאלית בתל אביב, מחר ב-20:30). "המטרה שלנו אינה להציג תמונת מצב של המוסיקה החדישה עכשיו בארץ ובעולם, לכך יש אנסמבלים טובים יותר", אומר וולמן, "אלא להעניק את החוויה החד-פעמית של קונצרט. להשמיע מוסיקה שאי אפשר למצוא כמוה בדיסק, שאין בווידיאו".

לקונצרט הפתיחה בחר האנסמבל יצירה שכמוה אולי אפשר למצוא בדיסק, אבל ביצועה המוקלט לא יהיה דומה לביצועה כאן, כפי ששני ביצועים כלשהם שלה אינה יכולים להיות דומים זה לזה: "The Great Learning" של המלחין האנגלי קורנליוס קרדיו. קרדיו, רדיקל חברתי ופוליטי ומלחין נועז, טבע לאורך חייו הקצרים (1936-1981) חותם מוסיקלי-חברתי שלא יישכח עם ה"סקראץ' אורקסטרה" שלו - תזמורת שהורכבה ממוסיקאים מקצועיים ואנשים חסרי ידע מוסיקלי יחדיו, שהתנסו בחוויות מוסיקליות על פי בחירתם ורצונם.

להחזיר את הזהות

במידת מה משמשת אותה תזמורת של קרדיו משנות ה-60 של המאה שעברה מודל ל"מוסיקה נובה". "בדרך כלל אנסמבלים של מוסיקה מודרנית מורכבים מקבוצה של חברים שמצאו מנהל מוסיקלי, מצאו מקום והתחילו להעלות רפרטואר שבחר אותו מנהל המוסיקלי", אומר וולמן ומסביר את ייחודו של האנסמבל בהנהגתו: "אנחנו רוצים להחזיר את הזהות לנגנים עצמם, לכל המשתתפים. עם מוסיקה שנכתבת במיוחד בשבילנו, על פי אופי הנגנים ונטייתם ואהבותיהם המוסיקליות, ומוסיקה שכבר הולחנה אבל נבחרת גם היא על ידי הנגנים על פי יכולתם ואופיים".

וולמן מציג כדוגמה את שלישיית "המועדון הישראלי למוסיקה קאמרית", שייסדו הפסנתרנית מיכל טל, הצ'לן הלל צרי והכנר ניתאי צרי: "הם עיצבו את הזהות של האנסמבל על פי רצונם, על פי נטייתם; אבל זה טריו, קבוצה קטנה, ואנחנו רוצים אנסמבל גדול יותר".

אמנון וולמן: "המטרה שלנו היא להשמיע מוסיקה שאי אפשר למצוא כמוה בדיסק, שאין בווידיאו"

ובכל זאת, כשמסתכלים על התוכניות שלכם בהמשך העונה, שיש בהן יצירות של ג'ון קייג' למשל, ושל קורנליוס קרדיו ומאוריסיו קאגל, ברור שאתה הוא שבחרת אותן.

"כן, אני עדיין מוביל, אבל זה רק בזכות הידע והניסיון שלי, שבשלב זה עולים על אלה של הנגנים הצעירים. אני הלוא עבדתי עם קייג' והכרתי את קאגל ומלחינים עכשוויים נוספים, ולכן אני מקצר את הדרך; אבל זה עניין זמני, שישתנה".

סקסופון, כלי קשת ולפטופ

"מוסיקה נובה" הוקמה לפני כ-20 שנה והיתה האנסמבל הראשון למוסיקה עכשווית בישראל עד הקמתו של "אנסמבל המאה ה-21". בדרך היא עברה עליות ומורדות. מנהלים מוסיקליים שונים - כמו רון וידברג, לאונטי וולף, זיו בן, דורון סלומון ולתקופה גם וולמן עצמו - הנהיגו אותה, ולאחרונה נדמה שהיא נעלמה מהשטח. אבל מבט על העונה הבאה שלה מעיד על התעוררותה: יהיו בה שלושה קונצרטים במסגרת הביאנלה למוסיקה עכשווית, אופרה מקורית, יצירות של מלחינים אורחים, קונצרט במונטריאול על פי הזמנה של פסטיבל שם וקונצרטים באולפן "התיבה" ותיאטרון "תמונע".

"ל'מוסיקה נובה' היתה סדרה קבועה במוזיאון, בדומה ל'סינפונייטה באר שבע' או ל'אנסמבל המאה ה-21', שאתו אנחנו לא מתחרים", אומר וולמן. "היום, מקומות כמו מועדון לבונטין 7 מעניקים אפשרויות אחרות ואופי אחר של קונצרטים - המתאימים לנו".

באמת אינכם מתחרים עם "אנסמבל המאה ה-21"?

"לא, כי אין לנו כוונה לשקף את המתחולל בנוף המוסיקלי העכשווי - מה שהם עושים יותר טוב - אלא יצירות שנאהב ונוכל לנגן, ושהנגנים רוצים ומשתוקקים לנגן".

וולמן, מלחין ופרופסור למוסיקה יליד 1955, היה מרצה ומנהל מחלקות לקומפוזיציה באוניברסיטת נורתווסטרן בשיקגו ובברוקלין קולג' בניו יורק, עד שהחליט לחזור לישראל. לפני כשנתיים קבע כאן את מושבו ובין היתר הוא מרצה ועתה מנהל את המדרשה למוסיקה במכללת לוינסקי.

באנסמבל הוא מנגן על לפטופ, מחשב נייד. עוד משתתפים אתו בקבוצה היוצרים עידו גוברין וליאורה בלפורד - שיצירת וידיאו פרי עטה תיכלל גם היא בקונצרט; וכן הסקסופוניסט דניאל דווידובסקי ונגני כלי הקשת כרמל רז, פביין ון-אק, דן ויינשטיין ודני פלשטיינר.

"יש קבוצות, כמו התזמורת הפילהרמונית, שהגדרת האיכות של היצירה היא הקובעת בבחירת הרפרטואר שלהן; יצירות קאנוניות שהוטבעה עליהן חותמת איכות. לי לא נוח עם זה", אומר וולמן. "אני מעדיף שהקהל יתרגל את הטעם האישי שלו. שהמאזינים הם אלה שיגידו אם היצירה טובה או לא, אם הם אוהבים או לא. דו-שיח כזה לא יכול להתנהל עם המוסיקה של באך וברהמס. אתה אי אפשר להתווכח, היא באה כמופתית מן המוכן. אני מקווה שהקהל יבוא, שאפילו יגיד ‘שנאתי' - זה טוב, אם ימשיך יבוא, ולהתנסות, ולנקוט עמדה. בבטהובן הדיון לא קיים: אם הסימפוניות שוות או לא, אם צריך לבצע אותן או לא. ברור שצריך. אין לי ביקורת על המערכת הזאת, היא סוג אחר של חוויה. אלה פשוט מערכות מזן שונה".

*#