אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע עמוק פנימה

מיכל היימן, שתערוכתה מציגה בביתן הלנה רובינשטיין, עוסקת בהכרה באופן שבו החבול והמוכה מכתיב את ראיית העולם ובמידה רבה את עיצובו

תגובות

הדיוק, הליטוש והעדר הפשרות שעומדים בבסיס התערוכה "מיכל היימן - התקפות על חיבור" מרשימים. זו תערוכה מרתקת ותובענית העוסקת בסערת הנפש ובאופן שבו הזיכרון מתדפק שוב ושוב על שער התודעה ואינו מניח לה להדירו מתוכה, לשכוח. היימן עוסקת בהתרחשות פרטית וקולקטיווית וצופים קשובים יוכלו למצוא הדים הן לעצמם, הן לאנשי תקופה זו בכלל.

היימן השתמשה בחלל האלגנטי של ביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב לבניית קומות של היגד. כדאי להתחיל את הביקור בתערוכה במרתף בצפייה בסרט הארוך, של 100 דקות, ובו הרצאה שנשאה היימן בכנס של איגוד הפסיכואנליטיקאים ב-2007. על אף אורכו זהו סרט שאינו מתיש והרצאת הדברים מאירת עיניים.

לצד הסרט, בחלק אחר של קומת המרתף, מוצגת עבודת הווידיאו "האב לא הדוד (פרויד/קתרינה)". היימן מספרת בה את אחד מתיאורי המקרים הטיפוליים כפי שסיפר אותו פרויד בעוד שכיתובים מספרים את האמת כפי שנחשפה כעבור שנים. שאלת האמת, מהותה וגמישותה מעסיקה את התרבות לאורך דורות; היימן מתייחסת לתרבות התופשת את האמת כשווה לאופן שבו היא נחווית.

אימוץ של זיכרון זר

בקומה המרכזית מציגה היימן סדרה של "סקנוגרמות", מונח שהמציאה בעת ההכנות לתערוכה בעקבות סדרה שבה סרקה את פניה שלה במכונת סריקה ביתית. לצד עבודות אלו הנפישה שלושה תצלומים של נשים שוכבות; אלה נשים שבחרו או נאלצו לפרוש מהעולם והיא מחיה אותן, מציעה לסיפורן מהלך אלטרנטיווי.

כותרתה של סדרת הסריקות, "Magnetic Heiman Imaging (MHI)", נשמעת כשמה של בדיקה רפואית. זהו המשך רעיוני של "מבחני מיכל היימן (MHT)", עבודות שעשתה בעבר ובהן יצרה סדרה של קלפי דימויים, בדומה לקלפי מבחן המשמשים לאבחון פסיכולוגי. היימן עוסקת כבר יותר מעשור ביחס בין מקומו של הפן החזותי בפסיכולוגיה ובפסיכואנליזה לבין האופן שבו אנו קוראים ומנתחים אמנות.

"שדרות ספרים", מתוך הסדרה Magnetic Heiman Imaging (MHI)

שם התערוכה, "התקפות על חיבור", לקוח משם מאמר מ-1959 של וילפרד ביון, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי בריטי, התוקף "חיבורים" כמו תהליכי חשיבה, שפת תקשורת והתפתחות רגשית. היימן מציעה, בהרצאתה ובעבודותיה, מצב שבו מחשבות אינן משמשות לתקוף חיבורים אלא הן החיבור עצמו. במרבית העבודות היא בוחנת, בין השאר, את האופן שבו אנו מאמצים לעתים זיכרון חיצוני, כמו זיכרון סיפור או סרט, והופכים אותו לשלנו, במודע או שלא במודע, וכיצד בחירה זו מבטאת טראומות מודחקות.

היימן אינה מנסה להכניס את מעשה הטיפול הפסיכואנליטי לתוך האמנות, כפי שמרבים לעשות אמנים ואנשי תרבות בכלל. היא מציעה מבט רחב יותר, המאמץ וגם מקיים הידברות עם הפסיכואנליזה, הנזקקת שוב ושוב לפן החזותי כמדריך למסע פנימה.

ב-"Magnetic Heiman Imaging (MHI)" היימן מעבירה היטב את רשמי המסע הפנימי, הכרוך בבחינת השאלה מה יוצר את האני. את הסריקות עשתה כשבד שחור מכסה על ראשה, כמו במצלמות המוקדמות ביותר; ההיפוך הוא שכאן הכיסוי נועד לאפשר את סריקת האמנית המכוסה ולא את מה שמחוצה לה.

היא מצלמת את עצמה אוחזת ספרים סגורים, שמם מתנשא כמו בשורה רעה, כתובת על הקיר. פניה נהפכות לשדה הבעה פתוח, כמי שנעה בין משיכה לסלידה. מדובר באסופה מרשימה של ספרים, שחלקם מבית הוריה ואחרים השתייכו לשכן שמת ועמדו להיזרק לרחוב. ביניהם "פשעי מין" מאת ויליאם טיילור שראה אור בעברית ב-1959, "מין ואופי" של אוטו ויינינגר שפורסם בתל אביב ב-1953 ו"אנציקלופדיה למדעי המין" מאת ד"ר קוסטלר וד"ר וילי, ששני כרכיה יצאו לאור בירושלים ב-1946.

אג'נדה ברורה

היימן מערערת בתערוכה שוב ושוב על קריאות מקובלות של דימויים כשהיא מוסיפה כיתובים, בדרך כלל שאלות, תחתיהם. היא עושה זאת כבר מאמצע שנות ה-90, אך כאן היא הופכת את השאלות משירה לפרוזה, כמו מציעה סיפור שלם אף שהוא נשאר מפורק. מתחת לדיוקן נערה של מונק, למשל, היא שואלת "היה לך קר?", מתחת לתצלומים מדעיים כביכול של מאושפזות בבית חולים לנשים היא שואלת "מה את חושבת?" ומדגישה בכך את החיפצון המוחלט שנעשה לנשים הסובלות. השאלות מופנות לקהל, כהפצרה להרחיב את הראייה או לפחות לצמצם את נקודות העיוורון.

היימן היא אמנית בעלת אג'נדה ברורה. מסע הצלב שלה שאפתני הרבה יותר מעיסוקה הישיר בנשים ככלי ומושא למחקר, נשים שנסיבות חייהן הכריעו אותן, שסווגו כהיסטריות אחרי שעברו התעללות מסוגים שונים. היא עוסקת בהכרה באופן שבו החבול והמוכה מכתיב את ראיית העולם ובמידה רבה את עיצובו.

בהרצאה היא מדגישה שביון הפסיכואנליטיקן השתתף בקרבות מלחמת העולם הראשונה והזכיר אותה במחקריו; היימן מציעה להתייחס אליו כמי שלקה בהלם קרב. מעבר לשאלה כיצד משפיעה חוויה מכוננת כזאת של הפסיכולוג על נפשו ועבודתו, הרי יש כאן עיסוק במוגבלות הראייה: שהרי שנים הביוגרפיה והמחקר של ביון מוכרים היטב ובכל זאת לא היה הכרה במה שעולה מתוכו.

התערוכה היא מסע אישי, אך יש בה גם מקומיות שאינה מתנצלת ורחוקה מרחק רב מקלישאות ואקזוטיקה. הנשים השוכבות של היימן הן נשים מתל אביב של שנות ילדותה בשנות ה-50 וה-60, הגיבורה הפרטית שלה היא האמנית אביבה אורי, הספרים בעבודות הסריקה הם ספריו של מהגר ערירי שמת, והטראומות המודחקות והרוחשות מתקשרות לשנים שבהן לצל השואה ומלחמת העולם היה קיום מוחשי וכבד משקל בהוויה הישראלית.

בקומה השנייה ובגלריית הקומה העליונה היימן בוחנת יחס בין דימויים עכשוויים לבין תולדות האמנות ואת האופן שבו אנו קולטים דימויים על פי ידיעותינו על העבר ורשמינו ממנו.

בקומה העליונה, בתצלומים גדולים בסדרה "התקפות על חיבור: מגילות", היא מדפיסה דימויים וטקסט - בהדפסה דיגיטלית על בד עם מתקן תלייה, כשל רקע בסטודיו לצילום. הדימויים כוללים תצלומי עמודים ראשונים בעיתונות הישראלית של השנים האחרונות, רצף לוויות ותמונות מפיגועים, לצד ציורים מראשית המודרניות כמו "הפדיקור" של דגה מ-1873 ויצירות מוקדמות של אמנים, בהם גוסטב דורה ורפאל.

חיבורים כמו זה שנעשה על סמך צבעוניות, או בין מדונה של רפאל המחזיקה ילד לבין תצלום אשת טרוריסט ובנה, הם החלק הפחות חזק בתערוכה, אולי משום שחסרה בו האינטימיות הקיימת בחלקים האחרים.

האינטימיות שיצרה היימן בתערוכה אינה במחיר חשפנות שלה או הפיכת הצופים למציצנים. היא נשארת מרוחקת, מחוץ לסיפור. ההחלטה להקרין סרט שאורכו אינו שכיח בתערוכות היא הבעת אמון בכך שהצופים אינם מחפשים בהכרח בידור קצר וגם הצהרה שאת התנאים במקום שיצרה היא מציבה. זו תערוכה שהמבט שלה מופנה פנימה, שמזמינה לצלילה - עם בלוני חמצן שמספקת המסגרת הבטוחה של תערוכה במוזיאון - לתהום שאפשר להתעלם ממנה ובכל זאת היא שם.

מיכל היימן - "התקפות על חיבור". אוצר: מרדכי עומר. ביתן הלנה רובינשטיין, שד' תרס"ט 6 תל אביב. שעות פתיחה: יום שני, רביעי ושבת 10:00-16:00, יום שלישי וחמישי 10:00-22:00, יום שישי 10:00-14:00. עד 20 בפברואר 2009

*#