אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקול הנעדר של מאיר

דיסק עברי | חבורת "שירו שיר"

תגובות

בשידור חוזר של תוכנית הטלוויזיה "לגעת ברוח", במוצאי שבת, אמר המשורר והפזמונאי המנוח עלי מוהר כי לתחושתו שורר בימינו מחסור במנגינות; כביכול, רוב המנגינות היפות או שנולדו לפני עשרות שנים, מרוחם של יוצרים כמו מרדכי זעירא וסשה ארגוב, או שהיו אלה מנגינות שהתגלגלו מאז ומתמיד בפי העם בלי דעת מי הולידן.

תחושה מעין זו עשויה לפקוד את המאזין לדיסק נוסטלגיה ובו 23 שירים עבריים שביצעה חבורת "שירו שיר" בהדרכת מאיר הרניק, בשנות ה-60. מכונסות שם שכיות חמדה של התרבות הישראלית, מימי התום שלה, כמו "הנה אחללה" (שנהר וזעירא), "חד גדיא" ("על גבע רם", לוין קיפניס וידידיה אדמון), "שיר הרועה" ("למה עזבתיני", עמנואל הרוסי, לחן עממי), "עם השחר עם האור" (שרה לוי תנאי), "הקטנטנה הסמיקה" (עמנואל כץ, לחן עממי) ו"ניצני שלום" ("גזרתך תבנית נוגה", של יצחק אליה נבון).

תוספת מיוחדת בלקט הם שירים שהלחין הרניק עצמו והיו להיטים בשעתם: "האיש שבקיר" (מלים: יהודה פרדיס) מפי שמשון בר-נוי, "שתי ידיים שמאליות" ("המזל הטוב הוא יופי", למלים של דידי מנוסי), וגם "ג'ימאיקה ג'ימאיקה" ו"המורה לזמרה" (למלים מאת עמוס אטינגר).

הדיסק הוא חוליה נוספת במפעלו של נחום היימן והעמותה למורשת הזמר העברי. זה דיסק נוסטלגיה, בעיקר, מפני שברוב השירים הביצוע אינו מיוחד מבחינה אמנותית; חבורת "שירו שיר" היתה מתכנסת באולפני הרדיו בירושלים כדי ללמוד שירים, מהם ישנים ומהם חדשים. הזמרה היתה חד-קולית, המרכיב שהוציא את האירוע מכלל סתם שירה בציבור היתה הסולנית הדסה סיגלוב (אמה של חברת הכנסת אורית נוקד). סיגלוב ניחנה בקול רך וצלול ובהיגוי מפואר שאין שומעים עוד כמותו.

בכל זאת קשה היום להאמין ולהבין איך משדר שאין בו יותר מאשר לימוד שיר זכה לפופולריות רבה, ונראה שההסבר הוא הנחייתו של המדריך מאיר הרניק. המוסיקאי הירושלמי לא היה שדר בעל יתרונות ווקאליים, קולו היה אפילו מאנפף מעט, אבל הדיבור שלו - שלא גלש מעולם לפטפטנות - הקרין תרכובת של סימפטיות, ידע רב-צדדי וסקרנות שלכדו את המאזינים.

חבורת "שירו שיר" בקול ישראל, שנות ה-60. דיסק נוסטלגי בעיקר, מפני שלרוב הביצוע אינו מיוחד מבחינה אמנותית

חבל שדווקא ההיבט המכריע הזה - הגשתו של הרניק - חסר בדיסק החדש: ההקלטות המובאות בו לקוחות מפרויקט מיוחד של חברת הד ארצי עם חבורת "שירו שיר" בשנות ה-60, לא משידורי הרדיו המקוריים, וקולו של הרניק אינו נשמע בהן כלל. עורך הדיסק נחום היימן מודה בחיסרון ומסביר כי המחדל נטוע, באופן טיפוסי, ביחסים המתוחים שלו עם ארכיון קול ישראל. "הם דרשו כסף, אמרתי להם שאני רוצה לבוא לשמוע קודם את ההקלטות, כדי שאחליט אם שווה לי לשלם וכמה. נסעתי לירושלים ואז הם אמרו - אין לנו את זה כרגע, נצרוב לך עותק". בשיחה השנייה, ממשיך היימן, אמרו לו אנשי הרדיו שיקבל את הדיסק הצרוב רק אם ישלם תחילה. הוא התרגז ובכך תם פרק מסוים זה ביחסיו עם הרדיו.

היימן הוסיף כי למעשה מצוי ברשותו זה שנים סרט הקלטה שבו שומעים את הרניק מלמד את חבורת "שירו שיר" לזמר את "ניצנים נראו בארץ", שיר שאת לחנו חיבר נחום היימן עצמו, אבל בסופו של דבר בחר לא לכלול הקלטה זו בדיסק, פן ייתבע לדין. תגובת מנהל חטיבת הביצוע ב"קול ישראל" מוטי אמיר: "היימן קיבל אצלנו את כל השירות, כמו כל פונה אחר. יתר על כן, אני יודע שמחלקת השיווק שלנו הציעה לו מחיר טוב".

אז מי היה השדר מאיר הרניק, שחייו נקטעו בגיל 46 בתאונת דרכים מוזרה? אלמנתו של הרניק, רעיה, אומרת כי בעלה ראה עצמו קודם כל כפסנתרן קלאסי. התוכניות שעשה ברדיו היו רק "הפרנסה של מאיר", כך ניסוחה, אף כי זו היתה פרנסה שנהנה מאוד לעסוק בה.

מאיר הרניק, שרוב זוכריו מזהים את דמותו עם ירושלים, גדל בראשון לציון, בתל אביב (בית הספר "תל נורדוי") ובחדרה. בעל אוזן לצלילים ולמלים היה תמיד, רעיה אומרת כי עוד בילדותו דיבר גם גרמנית וצרפתית ובבגרותו הוסיף לכך אנגלית, ספרדית, איטלקית ושוודית. מוסיקה למד בתחילה אצל פרנק פלג, בחדרה, ואחר כך באקדמיה בירושלים. במלחמת השחרור שירת כמקלען בגדוד הסטודנטים "מוריה" (ולא נטה לספר עלילות מלחמה, מדגישה רעיה). גם בפוליטיקה התעניין, בנעוריו היה חבר בקבוצת "הקומוניסטים העברים" של שמואל אטינגר, קבוצה שדגלה (זה סיכומה של רעיה הרניק) בקומוניזם משוחרר מהכתבות סובייטיות.

בתחילת שנות ה-50 סיים הרניק את לימודי הפסנתר באקדמיה, וכבר עבד אז ברדיו. בין התוכניות שעשה שם, לאורך שנות עבודתו: "שירו שיר", "ינשופים וחיוכים", "תשואות ראשונות", "ניחוחי חציר". הוא גם היה הפסנתרן הקבוע ב"התעמלות הבוקר" של מיכאל בן חנן. אחד מידידיו היה אליהו הכהן, לימים החוקר המובהק של הזמר העברי. "מאיר הוא שגילה אותי, בתוכנית 'יין ישן נושן', והוא שהכיר לי את אשתי, שהיתה חברה בלהקת שירו שיר", אומר הכהן. לדבריו, הרניק לא היה מטבעו אדם שמסוגל להתמקד בקריירה אחת.

הרניק נשא את רעיה ב-1952 והוליד אתה ארבעה ילדים (בנם גוני נפל בקרב על הבופור ב-1982). ב-1968 יצא עם המשפחה בשליחות הסוכנות לשוודיה, ושהה שם שנתיים. לאחר שחזר, בן 44, שב ל"קול ישראל" וגם החל ללמוד שפות קלאסיות באוניברסיטה. חייו תמו ב-1972 בשמחת תורה, לאחר שהביא את בנו, לבקשת הילד, לראות את ההקפות בבית הכנסת "היכל שלמה". "עד היום אנחנו לא בדיוק יודעים מה בדיוק קרה", אומרת רעיה. מאיר נסע חזרה הביתה על הטוסטוס דרך רחוב הפלמ"ח התנגש שם בטוסטוס אחר ונהרג במקום. הרוכב האחר נפצע קל". עוברים ושבים אמרו ששני הרוכבים לא נסעו מהר במיוחד. אליהו הכהן זוכר כי מאיר היה מן המתנגדים התקיפים להטלת חובת קסדות, על רוכבי קטנועים.

"מאיר היה איש של אנשים", מדגישה עוד רעיה. "היה ממש מלקט חברים וידידים, זה היה התו הבולט באישיותו. לפני כ-20 שנה נכנסתי לחנות ספרים ברמת השרון וכשהמוכרת שמעה את שמי היא אמרה, את אשתו של מאיר? אז תדעי שאנחנו זוכרים אותו - בגעגועים ובאהבה".

חבורת "שירו שיר". מעבד ומנצח: מאיר הרניק. סולנית: הדסה סיגלוב. הפקה: העמותה למורשת הזמר העברי. טל' 9073350-03

*#