אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ערב של דיבורים וביצים קשות

הוא מעולם לא חיכה שיאשרו לו סרטים, אלא פשוט יצר אותם. עכשיו דן וולמן מארגן בסינמטקים אירוע לציון 40 שנות פעילותו הקולנועית. "אני עושה את הדברים שלי בעצמי", אומר הבמאי, שעובד כרגע על שני סרטים חדשים, ובשום פנים ואופן לא חושב על פרישה

תגובות

דן וולמן החליט שאינו רוצה לחכות. התסריטאי והבמאי, שבמשך ארבעה עשורים לא טרח להמתין לתמיכת הממסד בכל פעם שרצה לצלם את אחד מסרטיו, לא מצא לנכון לחכות גם הפעם. כשמי ממיודעיו אמר לו באחרונה ש"40 שנות קריירה - זה לא הולך ברגל", הוא החליט שבעצם זה רעיון לא רע לציין זאת באופן חגיגי. אבל כדי לא להיות תלוי בחסדיהם של אחרים, או חלילה ביוזמה של גוף ממסדי כלשהו - החליט וולמן להפיק את האירוע בעצמו.

"אני פוגש בזמן האחרון אנשים ברחוב ורואה שהם מסתכלים עלי וחושבים, 'ואו, הוא מאוד רזה'. אז במקום שהם יתחילו לחשוב במה אני חולה, החלטתי שאני לא רוצה לחכות לשלב הזה ומעדיף לעשות את הערב הזה באיזה שלב שמתחשק לי", מסביר וולמן. "לא רציתי לחכות שאצהיב או משהו כזה, ופתאום יגידו עלי כל מיני דברים כי יודעים שאני הולך לשבוק". בדרך שלו. אורי קליין על יצירתו של דן וולמן

כך שהאירוע החגיגי לסיכום ארבעה עשורים של יצירה - שיתקיים הערב בסינמטק תל אביב ובשבועיים הקרובים גם בסינמטקים של ירושלים (ביום שני), חיפה (ביום חמישי הבא) וראש פינה (ב-8 בדצמבר) - אינו חגיגה של חולה במחלה סופנית, שכבר רואה את סוף הדרך ומחליט לחגוג את הפרידה מהחיים, כפי שעשה בזמנו דן בן אמוץ. "החלטתי שבכל 40 שנה אעשה ערב כזה, כך שהערב הבא יהיה כנראה בשנת 2048", מחייך וולמן, שבחודש שעבר מלאו לו 67 שנה.

גילה אלמגור ועידו תדמור, "ידיים קשורות". מלודרמה אכזרית

מבחינתו, הוא ממהר להבהיר, הערב הזה אינו בשום אופן הכרזה על פרישה, וכראיה מספר וולמן כי כבר עכשיו הוא שוקד על שני סרטים חדשים: האחד סרט מחתרתי, נטול כל תמיכה ממסדית, שצילומיו כבר החלו, והאחר סרט וסדרת טלוויזיה שהוא מתעתד לביים במקביל לפי ספרה של שולמית לפיד "גיא אוני" (משא ומתן בעניין עם רשות השידור נמצא כעת בשלביו האחרונים).

"באופן שובב החלטתי לעשות מין ערב כזה, כי אני מרגיש שאני רוצה לעשות זאת, ואני רוצה לשלוט במה שיקרה בו", הוא מסביר. "נורא פחדתי שיעשו לי מתישהו אירוע עם פרסים ועם אנשים שמדברים עלי. אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה ערב שבו כל מיני מומחים ידברו על התרומה שלי לקולנוע, ואני לא רוצה שאנשי צוות יעלו לבמה ויגידו עלי שאני תמיד משלם בזמן ונורא סימפטי, ואני גם לא רוצה לעמוד שם ולהתחיל להודות לאנשים, כי יש כל כך הרבה כאלה שמגיעה להם תודה, שזה ייקח שעות. מי שמכיר אותי ואת הסגנון שלי, מבין שזה יהיה ערב לא פורמלי ולא דרמטי, אלא משהו קטן וצנוע".

שנור ופורנו רך

אחת המכשלות שעמן נאלץ וולמן להתמודד שוב ושוב בקריירה הקולנועית הארוכה שלו היתה הקושי בגיוס מימון לסרטיו. אך במקום להישבר כמו רבים אחרים ולוותר, הוא התעקש תמיד להוציא לפועל את סרטיו ויהי מה, גם אם הדבר היה כרוך בעשייה בתקציבים זעומים, ללא תמיכת הקרנות הממוסדות.

רון גור אריה, "הביוגרפיה של בן". מטריד

"זה עניין ששזור באופי שלי", הוא טוען. "יש אנשים שיכולים לכתוב תסריט, להגיש אותו לקרנות ולחכות חצי שנה, שנה, ואז, אחרי שהם מקבלים תשובות שליליות, מוכנים לתרגם את התסריט לאנגלית ולהתחיל לשלוח אותו למפיקים בחו"ל. אבל בשבילי, הכיף של לעשות את הסרט הוא משהו שאני צמא לו, שכיף לי אתו, ואין לי סבלנות לחכות פתאום חמש שנים. אז במקום זה, אני קובע לעצמי תאריכים - אני אומר לעצמי שעד חודש כך וכך אנסה לגייס 400 אלף דולר לסרט, וכשהתאריך הזה מגיע אני בודק כמה הצלחתי לגייס בפועל. הצלחתי לגייס 70 אלף? אז בדרך כלל אעשה כך את הסרט.

"יש הרבה אנשים שאומרים לי שסגנון העבודה הזה דורש ממני הרבה ויתורים, אבל מצד שני, כך אף אחד לא נושף בעורפי, אני לא מקבל הוראות מאחרים, אלא עושה את הדברים שלי בעצמי, ורואה שבסופו של דבר הדברים בכל זאת מגיעים ונוגעים באנשים. עם זאת, ברור שאני מקווה שעוד ייצא לי לעבוד בתנאים טובים, עם הרבה כסף. אבל אם זה לא יקרה - אמשיך בדרך שלי".

העשייה העקבית והנחושה במשך שנים בתקציבים דלים בכל זאת חייבה את וולמן להתפשר כמה פעמים על פרויקטים שהיה מעורב בהם. לצד סרטי העלילה האישיים שלו וכמה סרטי תעודה שיצר (ביניהם סרטים על יצחק שדה, ראובן שילוח ויוסי שטרן וסרטו האישי "מדובר באהבה"), הוא נדרש כמה פעמים לשלוח יד בפרויקטים קולנועיים הרחוקים מרחק רב מהקולנוע שהוא באמת אוהב ליצור. כך, למשל, לצד סרטי תדמית מוזמנים וסרטי הסברה למגבית היהודית ("סרטי שנור", כדבריו), קיבל עליו לביים שני סרטים בסדרת "אסקימו לימון" (הוא ביים את "רומן זעיר" ב-1983 ואת "הרימו עוגן" ב-1985, שממנו פוטר תוך כדי ההפקה) וגם גרסת פורנו רך של הרומן "ננה" מאת אמיל זולה למפיק מנחם גולן. וולמן אף התגלגל פעמיים לביים סרטים אירוטיים בחו"ל: ב-1970 ביים בשוודיה את הסרט "ג'ינה" שעליו חתם בשם פלוך יוהנסון - וב-1983 ביים באיטליה גרסת פורנו רך של הרומן "ננה" מאת אמיל זולה למפיק מנחם גולן.

אפרת לביא ועודד קוטלר, "מיכאל שלי". ההצלחה הגדולה

"עשיתי את הדברים האלה לצורך פרנסה", אומר וולמן לאחר שהוא מעלה זיכרונות מחויכים מההרפתקאות האירוטיות המצולמות הללו. "לורנס אוליווייה אמר בזמנו ששחקן גדול באמת זה שחקן שכאשר הוא שומע שבאיזה כפר סמוך שופכים דלי עם מי סבון על מישהו וכולם צוחקים, אז לא אכפת לו והוא מוכן ללכת גם לשם. אז גם אני מוכן לעשות מה שאני יכול, ואם מחר תציעי לי לעשות סרט קראטה בפיליפינים - אני אלך. בעיני זה גם משהו ניסיוני", הוא מוסיף, "אני רוצה לראות מה אני יכול לעשות, ואיך זה ייצא לי. לכן בכל הדברים שעשיתי השתדלתי לעשות משהו אחר, אפילו באירוטיים: ניסיתי למשל שלא יהיה שימוש באשה ככלי, אלא לעשות משהו אחר".

עם זאת, במבט לאחור, הוא מודה כי היום לא היה נענה להצעות לבימוי הסרטים האירוטיים וסרטי אסקימו לימון. "היום לא הייתי מסכים בשום אופן לעשות זאת, אבל אני חושב שבבחילת דרכי הייתי יותר חלש. יכול להיות שהיום אני מוצא לעצמי את התירוץ הזה שזה שיפר לי את משיכות המכחול, אולי זה מאפשר לי היום להרגיש יותר נוח עם זה", הוא מחייך.

כיבוד מהבית

בערב לכבודו שיתקיים בסינמטקים יקרין וולמן קטעים מסרטיו, סרטים קצרים ראשונים שלו וגם קטעים מסרט חדש שהוא מצלם בימים האלה. לצדם יספר בין השאר על עבודתו עם יוצרים כגון חנוך לוין ועמוס עוז.

את האירוע הוא מתכנן כך שיהיה רחוק שנות אור מאותם אירועים חגיגיים, מכובדים ומעונבים, שבהם הממסד האמנותי מחבק יוצר ותיק ומעניק לו אות של כבוד בליווי כמה פסקאות של נימוקים מלומדים המתייחסים ליצירתו. "זה יהיה ערב של בוטנים וביצים קשות, בסגנון האירועים שיש לפעמים ב'רדיו סיטי מיוזיק הול' בניו יורק", אומר וולמן. "אלה אירועי תרבות עממיים, שמגיע אליהם המון קהל, מעלים בהם איזו אופרה או הצגה, ומכיוון שזה אירוע ארוך הצופים מביאים אתם סנדוויצ'ים וביצים קשות מהבית. זה שילוב של תרבות עם משהו עממי, ואני רוצה שגם הערב שלי יהיה משהו כזה - קטעים מסרטים, ביצים קשות וקצת דיבורים".

            תמר ירושלמי (מימין) ואסכלה מרכוס-ניגיסט, "אחות זרה". שבחים

ואולם, דבר אחד בכל זאת מדאיג אותו, הוא מודה. כשהקרין את סרטו "הביוגרפיה של בן" בסינמטקים של תל אביב וירושלים לפני כמה שנים, כשהגיע קטע בסרט שמתוארת בו התעללות אכזרית, לבו של וולמן לא עמד בהתרגשות והוא הובהל לבית החולים. עם הזמן אמנם התברר שהתרגשות אינה הסיבה היחידה לפעימות הלב הלא-סדירות שלו, אבל וולמן מודה שהוא בכל זאת חושש. "באיזשהו מקום, אני לוקח סיכון עם הערב הזה, כי אני הולך לעמוד ולקשקש שם, ואני לא יודע מה יקרה עם הלב", הוא אומר. "אז התייעצתי עם רופאים, ואני לוקח משביתי התרגשות. אבל גם אם זה יקרה, אפשר יהיה ללחוץ על כפתור ולהקרין קטעים בלעדי, או ששושי (אשתו ושותפתו ליצירה, נ"א) תקריא משהו. למרות הסיכון, החלטתי שאני לא רוצה לוותר על זה".

ואלה שמות

בין סרטיו העלילתיים של דן וולמן:

• "ידיים קשורות" (2006)

• "הביוגרפיה של בן" (2003)

• "אוצרות הים האדום" (2002)

• "אחות זרה" (2000)

• "המרחק" (1994)

• "חייל הלילה" (1985)

• "הרימו עוגן" (1985)

• "רומן זעיר", "ננה" (1983)

• "מחבואים" (1979)

• "מיכאל שלי" (1974)

• "פלוך" (1972)

• "ג'ינה" (1970)

• "התמהוני" (70-1968)

בנוסף לכך ביים וולמן שמונה דרמות לטלוויזיה ו-13 סרטי תעודה (ובהם "מדובר באהבה") וכן כתב והעלה שמונה מחזות בתיאטרון (ביניהם "פעמונים בירושלים" בתיאטרון החאן ו"הניתוח" בפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו).

*#