אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תגידו חפלה

המלחין חביב שחאדה חנא, שכתב את שיר הנושא לסרט "ביקור התזמורת", יעלה בשבת את ההפקה הערבית מהגדולות שנעשו כאן. "כל מה שאני חושב מוסיקלית יהיה על הבמה", הוא אומר

תגובות

"כל דבר יפה/ מזכיר לי אותך..." - אלה המלים הפותחות את שיר הנושא של הסרט "ביקור התזמורת". את המלים והמוסיקה של השיר כתב המלחין חביב שחאדה חנא. הסרט מתרחש אמנם בעיירה שכוחת אל בנגב, אבל השיר קשור יותר לחיפה - העיר של חנא, שבה הוא מתגורר ועובד, ובה יתקיים בשבת (אודיטוריום חיפה, 20:00) קונצרט של יצירותיו.

היצירות של חנא מורכבות ועשירות. יש בהן הדהודים ממוסיקה ערבית, מג'ז וממוסיקה קלאסית, ומכולן עולה סגנונו הייחודי העדין. הוא כתב שירים, מוסיקה לתיאטרון ולסרטים, ובתוכה הפרטיטורה ל"ביקור התזמורת" של ערן קולירין, שעליה זכה חנא בפרס אופיר ("האוסקר הישראלי"), ל"עץ לימון" של ערן ריקליס, לסרטים תיעודיים ולסדרות טלוויזיה - כל אלה יושמעו בקונצרט.

את "כל דבר יפה" תשיר בקונצרט הזמרת ששרה אותו בסרט, רים תלחמי. מלבדה יהיו על הבמה יותר מ-20 מבצעים שינגנו בכלים ערביים כמו עוד ובוזוק, שבו ינגן חנא עצמו, וגם נאי (חליל ערבי), קאנון וכינור; וכן כלים מערביים, כמו רביעיית כלי קשת, כלי הקשה וגיטרה. יחד עם עוד שלוש זמרות, והשחקן מכרם ח'ורי, יציג חנא את ההפקה הערבית מהגדולות שנעשו כאן: "כל מה שאני חושב מוסיקלית יהיה על הבמה", הוא אומר".

דו-קיום חסר משמעות

"אומר ולא אומר/ נמצא ולא נמצא..." - כך מסתיים השיר בסרט, והוא משקף משהו מהמשבר הגדול שחוו חנא ורעייתו כשעברו מירושלים לחיפה: "זה היה הלם תרבותי. בתקופת הלימודים והעבודה בירושלים גרנו בדחיית אל-בריד במזרח העיר. שכונה אלימה מאוד. יריות הצבא היו חודרות לבניין שלנו, יידוי אבנים, עוני מחפיר".

חיפה, לדברי חנא, היא לערבים פלשתינאים תושבי ישראל כמו תל אביב ליהודים. "זורמים לעיר מכל רחבי הארץ", הוא אומר, "והיא נהפכת למרכז של חיי התרבות. הסובלנות בחיפה מאפשרת לנו לנהל חיים חופשיים. ויותר מכך: להתנער, ולמרוד. אשה שלא היתה יכולה לחלום אפילו לחיות לבדה באחד הכפרים, למשל, יכולה לעשות זאת בחיפה". מצד שני, אומר חנא, "חיפה משקפת את הבעיה הפלשתינית הישראלית: הנתק המוחלט בין יהודים לערבים, והעדר הקשרים החברתיים ביניהם. אני לומד כאן כמה המונח 'דו-קיום', הוא חסר כל משמעות".

חביב שחאדה חנא: "הפלשתינאים שומעים מוסיקה מביירות ודמשק וגם לומדים באקדמיה בירושלים. אנחנו יודעים לזהות את הטוב שבכל העולמות"

חנא נולד בכפר רמה בגליל, ועבר לירושלים לטובת לימודי המוסיקולוגיה, התיאוריה והקומפוזיציה באקדמיה הירושלמית למוסיקה. תקופת-מה הוא ניהל את הסניף הירושלמי של הקונסרבטוריון הלאומי הפלשתיני, לימד שם תיאוריה ונגינה בעוד ואף הגה תוכנית לימודים בתחום זה, וכן ניגן עם "האנסמבל למוסיקה הערבית" בירושלים.

אבל חנא הגיע אל המוסיקה בשלב מאוחר. תחילה למד בטכניון, והיה בטוח שעתידו טמון בעולם המחשבים. את האי-נחת שלו חשב לבטא בדרך פוליטית: "חשבתי בעבר שהשינוי חייב להיות מבוסס על פוליטיקה, עכשיו אני מבין שרק מהתרבות הוא יכול לצמוח", הוא אומר, "רק דרך האמנות אפשר להילחם בדיכוי, בנסיגה לכיוון הדת, ובפיצול החברה.

"הפלשתינאים יוצרים מתוך מצב של בדידות", הוא אומר, "והבדידות הזאת היא לא רק בגלל השליטה הישראלית - אנחנו מבודדים גם בתוך העולם הערבי; ולמרות זאת, מה שקורה היום אצל המוסיקאים הערבים בתוך ישראל חשוב ומעניין הרבה יותר ממה שקורה בעולם הערבי.

"במצרים המוסיקה שוקעת, בלבנון משגשג הפופ הערבי, וחצי האי ערב שומם מבחינה תרבותית. וכאן - אנחנו גם שומעים את המעט שמתחולל בביירות ובדמשק, וגם לומדים אצל מנחם צור ונפתלי וגנר באקדמיה בירושלים, וגם קרובים למוסיקה הטורקית ולחידושים שמתחוללים בה, וגם נפגשים עם מוסיקאי ג'ז וקלאסי מהטובים ביותר שיש. אנחנו יודעים לזהות את הטוב שבכל העולמות האלה ולאמץ אותו. מקצוענות כזאת, של נגינה ושירה והלחנה ואילתור, קשה למצוא בעולם הערבי היום. ההצגה שלי 'ג'ידרייה', על פי מחמוד דרוויש, התקבלה בדמשק די בפליאה - אנשים שם הופתעו מהמודרניות שלה.

"הקהל המקומי שצורך את התרבות הזאת הוא קטן ומצומצם, זה נכון - אבל אותי לא מעניין להופיע באירופה", מוסיף חנא, "לטוס מפסטיבל לפסטיבל, למשוך קהל שמתלהב מהאקזוטיקה של מישהו שמנגן בעוד - אין לכך משמעות. אז אנחנו עניים, והתסכול גדול - מבחינה פוליטית וכלכלית, חברתית ודתית. אבל מכאן המוסיקה שלי צומחת, מתוך התרבות שלי - וזו לא תרבות של פסטיבלים ערביים-כביכול כמו פסטיבל העוד, וגם לא תרבות של חתונות, והקונצרט הוא לא 'חפלה'. אנשים נזהרים מלומר את המלה הזאת לידי, כי כבר יודעים איזו תגובה חריפה תבוא מצדי. לא, זהו קונצרט במלוא מובן המלה".

מעבדה מוסיקלית בערבית

כחלק מהצמיחה התרבותית הפלשתינית שחביב חנא מדבר עליה ומקדם ומפתח אותה, הוא ייסד בחיפה בית ספר למוסיקה שהחל לפעול במארס השנה - "אל משע'ל" שמו, ובעברית: המעבדה, או הסדנה. "בחיפה, וכמעט בכל מקום בארץ, ילדים ערבים שרוצים ללמוד מוסיקה יכולים לעשות זאת רק בקונסרבטוריון העירוני, מפי מורים ישראלים, ובעברית", אומר חנא, "בקונסרבטוריון בחיפה, למשל, ההורים נוכחים בשיעורים כדי לתרגם לילדים את מה שהמורה למוסיקה אומרת. זה אבסורד: איך יכול להיווצר כך קשר אמיתי בין המורים לתלמידים? הלוא המוסיקה קשורה במהותה לשפה. לכן חינוך מוסיקלי, לכל ילד ולא חשוב מיהו, חייב להינתן בשפת האם שלו".

ב"אל משע'ל" לומדים איפוא רק בערבית. בית הספר מציע מסלול לגיל הרך הכולל תנועה, שירה, וטרום-כלי בלימודים משותפים עם ההורים, וכן מחלקה אינסטרומנטלית ללימודי נגינה: "מכמה עשרות תלמידים שהחלו במארס, וכולם היו קשורים איכשהו למייסדים, צמח עכשיו בית הספר ל-120 תלמידים, והפניות ממשיכות לזרום מכל הארץ", מעיד חנא.

"התקציב מגיע מכל מקום בעולם - רק לא מהמשרדים הרלוונטיים בממשלה", הוא אומר, גם את הקונצרט בשבת הפיק באופן עצמאי - "וזה קשה, כי אצלנו לא מוכרים כרטיס ב-250 שקל כמו בהופעות הגדולות".

אם כך, למה לא בחרת בקונצרט קאמרי, בלי יומרה להביא אלף איש?

"כי הסאונד בראש שלי הוא של אנסמבל גדול", אומר חנא בחיוך, "ואני מחפש את הגודל של הבמה: יהיו עליה מוסיקאים מהמשולש ומרמת הגולן, מנצרת ומכפר רמה, מחיפה, מרמלה - וגם נגנים יהודים: מהרצליה ומתזמורת חיפה. וכשכולנו על הבמה אנחנו מתרוממים ועפים - ההתלהבות היא לא ממבצע צבאי, ולא ממשחק כדורגל, אלא ממוסיקה, מאמנות. במובן הזה הקונצרט יהיה דומה יותר לקונצרט רוק מלכל מופע אחר".

*#