אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קוונטום של נחמה: מי אתה בונד, ג'יימס בונד

למה ג'יימס בונד עדיין רלוונטי ומרתק, אף על פי שסרטיו האחרונים - גם "קוונטום של נחמה" החדש - כלל לא

תגובות

יימס בונד כבר מזמן איננו דמות: הוא תפקיד, אולי אפילו תואר, שמוענק בכל כמה שנים לשחקן אחר, שמחזיק בכהונה עד שהוא מוחלף על ידי השחקן הבא. המחשבה הזאת התעוררה - אולי בהשפעת האירועים בארצות הברית בשבוע שעבר - בעת הצפייה ב"קוונטום של נחמה", הסרט ה-22 בסדרה, שעלה השבוע לאקרנים בישראל. בגלל עלילתו הדלה מאפשר "קוונטום של נחמה" לחשוב תוך כדי צפייה על דמות גיבורו, וגם לנסות לגלות אם מתקיים עדיין קשר בתודעה בין ג'יימס בונד, כפי שהוא מוצג בסרט הנוכחי בגילומו של דניאל קרייג, לג'יימס בונד כפי שנגלה לראשונה לפני 46 שנים בסרט "ד"ר נו" בגילומו של שון קונרי. עוד בנושא:המרגל שאהב את החליפה שלוישראלי בשירות הוד מלכותה

נכון שקרייג, כמו קונרי בזמנו, מגלם דמות ששמה ג'יימס בונד, סוכן של הוד מעלתה, שמספרו הסידורי 007 ויש לו רישיון להרוג; אבל בונד כפי שקרייג מייצג אותו הוא ישות קולנועית שונה לחלוטין מזו שגילם קונרי, ואחריו ג'ורג' לייזנבי, רוג'ר מור, טימותי דלטון ופירס ברוסנן.

זה שונה לחלוטין ממה שקרה בסדרות אחרות. למשל, כשהשחקן שגילם את דמותו של טרזן התחלף, היתה תחושת המשכיות. כך גם בסדרת סרטי "באטמן", שבה המעבר ממייקל קיטון לוואל קילמר, ג'ורג' קלוני וכעת כריסטיאן בייל לא פגע בתחושה שמדובר בדמות החצובה מאותו מקור. בסדרת סרטי ג'יימס בונד, שהיא הסדרה המצליחה ורבת השנים בתולדות הקולנוע, התחושה הזאת אינה קיימת. אף על פי שהסדרה, כתופעה קולנועית, נמשכת בזמן - היא נדמית מקוטעת, מחולקת לתת-סדרות המיוצגות על ידי השחקנים שגילמו את דמותו של בונד ברגעים ההיסטוריים שבהם הופקו סרטיה.

התופעה הזאת היא אחת הסיבות לכך שסדרת ג'יימס בונד, אף שכבר מזמן לא הניבה סרט טוב באמת, עדיין מרתקת. ג'יימס בונד איננו עוד גיבור סרטי פעולה; הוא סמל לכל גיבורי סרטי הפעולה שהיו אי-פעם בתולדות הקולנוע. הוא גיבור סרטי פעולה כמהות כמעט מופשטת, המנקזת לתוכה את כל התמורות שחלו בז'אנר ב-46 השנים שבהן היא קיימת, כמו את התמורות שחלו בתרבות ובחברה באותן שנים.

תקלה ומעשה רדיקלי

החלפתו של שון קונרי ב-1969 בשחקן האוסטרלי חסר הניסיון ג'ורג' לייזנבי, שמעלתו היחידה היתה חזותו הנאה, היתה תקלה מוזרה בתולדות הסדרה. קונרי החליט לפרוש מהתפקיד לאחר הופעתו בחמשת הסרטים הראשונים של הסדרה ("ד"ר נו", "מרוסיה באהבה", "גולדפינגר", "כדור הרעם" ו"אתה חי רק פעמיים"); אבל בעקבות כישלונו היחסי של "בשירות הוד מעלתה", הסרט היחיד של לייזנבי, הוא שוכנע להופיע בסרט נוסף, "יהלומים לנצח" (ב-1983 חזר קונרי לדמותו של בונד בסרט "לעולם אל תאמר לא", שהופק בנפרד מסרטי הסדרה).

דניאל קרייג ב"קוונטום של נחמה". אחד הסרטים החלשים בתולדות הסדרה

המעשה הרדיקלי ביותר שנעשה בתולדות הסדרה היה החלפתו של קונרי ב-1973 ברוג'ר מור (שגילם את בונד בשבעה סרטים ופרש מהתפקיד ב-1985). לשני השחקנים היתה מידה דומה של אלגנטיות, ושניהם ידעו לומר טקסט שנון - אך שניהם ייצגו גבריות בריטית שונה לחלוטין. בקונרי ניכר מוצאו במעמד הפועלים; לעומתו, מור נראה כאילו יצא ממחזה של נואל קאורד שעוסק במעללי החברה הגבוהה בבריטניה.

גם כישוריהם של קונרי ומור כשחקני קולנוע היו שונים. בעוד שקונרי, במקביל להופעותיו בסרטי ג'יימס בונד, גילם תפקידים בסרטים כגון "מארני" של אלפרד היצ'קוק ו"גבעת הגברים" של סידני לומט, מור לא היה מסוגל לגיוון שכזה: היתה לו אך ורק האישיות האחת, שאותה הפגין במיומנות בסרטי ג'יימס בונד שלו.

סאדיזם וסקס

דמותו של ג'יימס בונד נולדה ב-1953 ב"קזינו רויאל", הספר הראשון מ-12 ספריו של איאן פלמינג שעסקו בדמותו. כבר ב-1954 הופק בארצות הברית סרט טלוויזיה שהתבסס על הספר הראשון בסדרה, אבל רק לאחר שהנשיא ג'ון פ' קנדי הביע בראיון את חיבתו לספריו של פלמינג, הוחלט להפיק את סרט ג'יימס בונד הראשון.

בונד בגילומו של קונרי ייצג לא רק את הריאקציה לחרדה שעוררה המלחמה הקרה, אלא גם את התמורות התרבותיות שחלו בעשור שהבדיל בין הוצאתו לאור של הספר הראשון של פלמינג לבין הפקת הסרט הראשון בסדרה. השילוב בין סאדיזם לסקס שהתקיים בדמות, כפי שגילם אותה קונרי, הוא שהפך את ג'יימס בונד לגיבור קולנועי עדכני כל כך לתחילת שנות ה-60.

לדמותו של בונד בגילומו של קונרי היה גם הקשר בריטי מסוים, שהלך ואבד עם השנים. בעשור שקדם להופעתו הראשונה על הבד דעכה האימפריה הבריטית הגדולה, ובונד, במהותו הצינית, היה הגיבור הבריטי הנכון לעידן הפוסט-אימפריאליסטי הזה. רוג'ר מור היה אף הוא כל כולו בריטי; הוא נדמה כפארודיה על דמותו של נציג המעמד העליון הבריטי, שאבד עליו כלח; אולם הופעתו לא כללה אמירה נוקבת על מקורות דעיכתה של הבריטיות הזאת.

בעקבות הצלחתם של סרטי בונד בכיכובו של קונרי נוצרו סרטים שביקשו להציב להם אלטרנטיווה ריאליסטית (כגון "תיק איפקרס" בכיכובו של מייקל קיין כסוכן הארי פלמר; גם ספריו של ג'ון לה קארה נתפשו כריאקציה לספריו של פלמינג ולסרטים שהתבססו עליהם). במקביל הופקו פארודיות על סרטי ג'יימס בונד.

מור לא נראה כממשיכו של קונרי, אלא כמי שיצא מאחת הפארודיות שהופקו על חשבון סרטי בונד. הסרטים שבהם גילם את דמותו של בונד ייצגו ריאקציה שונה לחלוטין למלחמה הקרה; לא היתה בהם חרדה. להיפך, הם ייצגו את הבריחה למחוזות הפנטסיה. סרטיו של מור היו מהנים, אך גם נהיו מופרכים.

הבחירה בטימותי דלטון, שחקן מוערך בעל הכשרה שייקספירית, היה ניסיון לחזור לחומרה של קונרי. לרוע מזלו של דלטון, שני הסרטים בכיכובו, "007 באזור המסוכן" ו"רישיון להרוג", הופקו לקראת סוף המלחמה הקרה, ופתאום לא היה ברור אם לג'יימס בונד יש עדיין מקום בעולמנו המשתנה.

שש שנים חלפו עד שב-1995 הופק סרט ג'יימס בונד הבא, "גולדן איי", בכיכובו של פירס ברוסנן. הסדרה ניצלה מבחינה כלכלית, אך מאז ועד ל"קוונטום של נחמה" נשאלת בה השאלה איזה תפקיד יש עוד לבונד בעולם שאחרי המלחמה הקרה.

מבין כל השחקנים שגילמו עד כה את דמותו של בונד יותר מפעם אחת, ברוסנן היה הדהוי ביותר: מעין שילוב לא מוגדר בין קונרי למור. עלילות הסרטים שבהם כיכב נעשו סתמיות, ודמויות הנבלים שהופיעו בהם נהיו חיוורות.

ריאקציה מוחלטת

ואחרי ארבעה סרטים בכיכובו של ברוסנן, הגיע דניאל קרייג. כשהסרט הראשון שבו גילם את דמותו של בונד, "קזינו רויאל", יצא לאקרנים ב-2006, נשמעה הטענה שהוא מזכיר את קונרי בזכות קשיחותו, חספוסו והיותו בן למעמד הפועלים. אבל הוא מייצג דמות קולנועית שונה מאוד מזו שגילם קונרי. אין לו החן והכריזמה שאיפיינו את קונרי. יתרה מזאת, לא רק שהוא אינו מתעלם מהשוני הזה בינו לבין בונד הקולנועי המקורי, אלא שהוא, וצמד הסרטים שבהם כיכב עד כה, מבליטים אותם במכוון.

לערפול המאפיין את ההיסטוריה הקולנועית של בונד תורמת העובדה שב"קזינו רויאל" ביקשו יוצרי הסדרה לברוא אותה מחדש. "קזינו רויאל" וכעת "קוונטום של נחמה" - הסרט הראשון בתולדות הסדרה שעלילתו היא המשך ישיר לסרט שקדם לו - מתרחשים אמנם בהווה, אך מבחינת הביוגרפיה של הגיבור שלהם מתארים את צעירותו, לפני שהפך לג'יימס בונד כפי שייצג אותו קונרי ("קזינו רויאל" תיאר כיצד נהפך ג'יימס בונד לסוכן 007 עם רישיון להרוג; "קוונטום של נחמה" מתאר את מסע הנקמה של בונד בעקבות הריגת אהובתו, וספר לינד, בסוף הסרט הקודם).

התחבולה התסריטאית הפרדוקסלית הזאת הופכת את ג'יימס בונד לגיבור שניצב מעבר לזמן, שפועל בה בעת בהווה ובעבר, שהוא ישות סימבולית המאגדת בתוכה את כל הג'יימס בונדים ואת כל גיבורי סרטי הפעולה שקדמו לה. הוא בו-בזמן הגיבור המודרני, שג'יימס בונד היה מאז ומעולם, והגיבור הפוסט-מודרני שנבנה על יסודותיו.

אף יותר מ"קזינו רויאל", שהחל בתהליך הזה, מבקש "קוונטום של נחמה" להיות ריאקציה מוחלטת לסרטי בונד שקדמו לו. לא רק שזהו הסרט הקצר ביותר שהופק אי-פעם בסדרה (106 דקות), אלא שהסרט חסר את כל הסממנים המוכרים לנו מסרטי בונד.

יותר מכל, אין בסרט הומור. בונד, כפי שהסרט מעצב אותו, הוא גיבור קולנועי חמצמץ וחמור סבר, שאין לו זמן ל"שטויות" שהעסיקו את קודמיו: הוא לא שותה וגם סקס לא מעניין אותו במיוחד.

גם עלילת "קוונטום של נחמה" היא הטריוויאלית ביותר מבין כל סרטי בונד עד כה. היא עוסקת בניסיונו של דומיניק גרין לסייע לדיקטטור לחזור לשלטון בבוליוויה כך שגרין, בגילומו של השחקן הצרפתי מתיו אלמאריק, יוכל לרכוש חלקת שטח מדברית ולשלוט באספקת המים למדינה.

קשה להיעשות מעורב באינטריגה הזאת, ואמנם אין הרגשה שבונד באמת מעורב בה. הוא מעורב בראש וראשונה בייסוריו שלו כגיבור סרטי פעולה בעשור הראשון של המאה הנוכחית. אפילו סיפור אהבה אין הסרט מספק לו. העלילה אמנם מספקת לו בעלת ברית, בדמות צעירה ושמה קאמיל (אולגה קורילנקו), אך המשותף היחיד ביניהם הוא תאוות הנקם המניעה אותם: שלו במי שרצח את אהובתו, שלה במי שרצח את אביה. רוב הזמן הם מתבוננים זה בזה לא כגבר ואשה אלא כשותפים לעסקה.

נגד "קוונטום של נחמה" נשמעה כבר הטענה שהסרט מזכיר יותר מדי את סדרת הסרטים המבוססים על ספריו של רוברט לודלום, שבהם גילם מאט דיימון את דמותו של הסוכן הנרדף ג'ייסון בורן, והוא אף כולל סצינות שנדמות כחיקוי לכמה מקטעי השיא בסרט האחרון לפי שעה בסדרה, "זהות אבודה". ואם כן, אז מה? דמותו של ג'יימס בונד, בגלגוליה השונים, נמדדה תמיד מול גיבורי סרטי פעולה אחרים. מול המקוריות של ג'יימס בונד בגילומו של קונרי ניצבת כעת החקיינות של ג'יימס בונד בגילומו של קרייג, והיא זו שמבליטה עד כמה ג'יימס בונד הוא גיבור סרטי פעולה במשבר.

בכך טמונה הרלוונטיות של בונד. הוא מייצג את המשבר שכלל גיבורי סרטי הפעולה שרויים בו בשנים האחרונות, ובדרכו הייחודית מביא את המשבר הזה לקיצוניות. הוא נדמה תלוש בזמן ובמקום שבהם הסרט מתרחש; דמות שהביוגרפיה שלה נדמית מאולצת וזהותה מלאכותית (אפילו פעם אחת ב"קוונטום של נחמה" אין בונד מכריז על שמו בדרך המוכרת: "שמי הוא בונד, ג'יימס בונד"). לפיכך, "קוונטום של נחמה", למרות חולשתו - וזהו אחד הסרטים החלשים בתולדות הסדרה, בעיקר בגלל הבימוי חסר ההשראה - הוא סרט שמייצג את זמנו; סרט, שכמו הגיבור שלו מייצג עבר והווה, סופה של תקופה ותחילתה של אחרת, וכמו ג'יימס בונד עצמו בגילומו של קרייג, הוא תקוע בין שניהם.

לעוד כתבות הרשמו לניוזלטר של עכבר העיר און לייןלמועדי הקרנה של "קוונטום של נחמה"נערות ג'יימס בונד: יפות ויפות יותרהשירים הגנוזים של ג'יימס בונדג'יימס בונד שובר את כל השיאים

כתבות שאולי פספסתם

*#