אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזמיר מהרי האנדים

הזמרת הפרואנית אימה סומאק, שמתה בשבוע שעבר, הופיעה גם בישראל לפני 51 שנה. הכרטיסים נחטפו, אבל בביקורת ב"הארץ" כינה אורי קיסרי את הקהל, "עדר גועה"

תגובות

בשבוע שעבר מתה בלוס אנג'לס הזמרת אימה סומאק. נשכחת למדי מתה סומאק, עשרות שנים לאחר ימי תהילתה. אגדות נקשרו לאמנותה ולחייה של האמנית הפרואנית למן שנות ה-50. האם היתה אכן מצאצאי מלכי האינקה? האם היה בה דם יהודי? ואולי שמה האמיתי היה בכלל איימי קאמוס ולידתה בברוקלין?

בעלה של סומאק היה מוסיקאי ושמו מויזס ויאנקו, הוא שניהל אותה ואת להקת הליווי שלה וידע לטפח את הגרסאות המסקרנות - בכל מקום לפי הצורך. באוקטובר 1957, בפגישה עם עיתונאים בתל אביב, ידע להזכיר כי כבר באחת מפגישותיהם הראשונות (היא היתה אז נערה) שמע את אימה מפזמת את "התקווה". "אני צאצאה של אנוסים מספרד", השלימה הזמרת את הסיפור.

מקובל לחשוב כי סומאק נולדה בפרו ב-1922 (יש טוענים כי מועד זה מפוקפק וכי נולדה שנים לפני כן), ושמה היה זוילה אוגוסטה אמפרטריס חאווארי דל קסטיו. לפי מאמר ב"מעריב" ב-1957, פרי עטו של עזריה רפפורט, מי שגילה את סומאק היה בעלה הגיטריסט מויזס ויאנקו; הוא המקצוען ששמע את סומאק שרה, כאשר ביקר בכפר מולדתה, והבחין כי פנומן ווקאלי לפניו.

אימה סומאק ובעלה מויזס ויאנקו. תיאור קולע לקולה  הוא "מציפור ועד נמר". (תצלום: אימג'בנק / GettyImages)

בשנות ה-40 החלה סומאק להופיע בדרום אמריקה, בעיקר במוסיקת פולקלור פרואני, ואף הוציאה תקליטים שבהם שרה עם להקה גדולה בראשותו של ויאנקו. לאחר מלחמת העולם יצאה עם להקת ליווי מצומצמת שכללה את בת דודתה, הזמרת הרקדנית חוליטה, לכבוש גם את ארצות הברית. הצלחתה שם בוששה לבוא - במשך ארבע שנים הסכימה לשיר בכל מקום שהסכים לשלם. רפפורט כתב, אולי באירוניה, כי קולה היה אז "צלול שבעתיים, מפני שלעתים קרובות נאלצה להסתפק בארוחה אחת ליום". ב-1949 ילדה בן, צ'ארלס.

הפריצה הצפון-אמריקאית של סומאק, סיפר עוד רפפורט, התרחשה לאחר שאיש חברת התקליטים קפיטול שמע אותה במקרה, בהופעה בבית מלון בהרי הקטסקיל, והחברה הפיקה תקליט בכיכובה.

בהמשך הקליטה סומאק גרסאות משלה לשירי עם דרום-אמריקאיים וקצרה הצלחה גדולה. נישואיה לוויאנקו ידעו מעלות ומורדות, כולל שערוריות וגירושים ונישואים מחדש. בארצות רבות הופיעה עלי במות, והשתתפה בסרטים ובתוכניות טלוויזיה עד שנות ה-80.

הקלטות זמרתה של סומאק מצויות בארכיון קול ישראל ובין השאר שידר אותן איש הרדיו חיים קינן בתוכניתו "שאלה של טעם". קינן אומר כי בהקלטות אלה אפשר להתרשם מקולה היחיד במינו, שהגיע בגבולו התחתון לצלילי בריטון גברי ונסק עד למרומי תחום הסופרן. בכל זאת זמרתה מעולם לא גרמה לו ריגוש. להסברו, כוחה של סומאק היה מצומצם לאפקטים מיוחדים, מפגני יכולת שמעניין להתרשם מהם פעם אחת ולא יותר. אורי קיסרי ב"הארץ" כתב ב-1957 כי תיאור קולע לקולה הוא "מציפור ועד נמר".

להופעתה של סומאק בתל אביב קדם מסע פרסום צולח שניהל האמרגן גיורא גודיק, והקהל חטף את הכרטיסים לשתי ההופעות שלה באולם המפואר החדש, הוא היכל התרבות. ההופעות לא צלחו: לדברי עיתונאי המוסיקה נתן דונביץ', מערכת הקול באולם התקלקלה ובאין הגברה טובה - זמרתה של סומאק יצאה דלה. גם מבחר השמלות המפוארות שהחליפה בין השירים לא עזר לתקן את הרושם. האמרגן גודיק הסביר לעיתונות כי נאלץ להזמין טכנאי קול עם מיקרופונים ורמקולים חלופיים, והטכנאי שגויס לא ידע איך לטפל בהגברת קול מיוחד שכזה. לסומאק נקבעה עוד הופעה בהיכל התרבות, לפני חיילים, וגם בעין השופט היא שרה.

היכל התרבות, ביתה של התזמורת הפילהרמונית - שאירח כבר באותה שנה את ארתור רובינשטיין, ולימים את טובי הנגנים והזמרים והמנצחים - היה אז בראשית דרכו. דונביץ' אומר כי התמנתה ועדה ציבורית שתחליט בכל מקרה אם אמנים "לא קלאסיים" שמבקשים לעלות על הבמה היוקרתית אכן ראויים לכך.

מאמרו של קיסרי ב"הארץ" על היסטריית סומאק הוא מסמך משעשע ומאלף, יש בו גם היבט פאתטי וגם רלוונטיות לגלי רייטינג כיום. קיסרי התייחס למקרה סומאק בלשון כואבת, נמלצת ומטיפה - בפתח המאמר דימיין מה יקרה אם ייוודע חלילה לפסנתרן ארתור רובינשטיין כי אמנית של מופעי רוויו בידוריים הורשתה לעלות על במת היכל התרבות ימים אחדים לאחר נגינתו שם. רובינשטיין, כתב קיסרי, אולי "יחייך חיוך מאוכזב. אנחנו נחייך חיוך שהוא העוויה". ובהמשך: "האם אנו ציבור בעל אבחנה, חוש פרופורציה וטוב טעם, או עדר גועה?"

אמרגן הפריח כדור פורח לתוך האווירה שלנו, הוסיף קיסרי לתנות את עלבונה של האמנות הגבוהה. "אין לנו כל טינה על האמרגן, אף כי היה אפשר לתבוע גם ממנו שלא יהא בהול על ההצלחה המסחרית עד שזו תעבירו על דעתו ועל עקרונותיו כאזרח". עוד תיאר את ההתרגשות שאחזה את שדרנית גלי צה"ל, בתוכנית מיוחדת שהקדיש לאימה סומאק. השדרנית ה"חיננית", קבל קיסרי, דיברה בסנטימנטליות "עד שהיה אפשר לחשוש שתתעלף מרוב אקסטזה מסוכרת, מתוקה עד להבחיל, מהולה בסכרין ובריח ורדים". והעיתונות הכתובה, המשיך קיסרי, הפעם בצליפה כלפי עמיתיו, "ירדה לשפל מדרגה של עיתונות בולווארית לוונטינית".

אז מיהי באמת אימה סומאק, בסיכומו של אורי קיסרי ב-1957? "סומאק היא באמת פנומן", הסביר, "כמו אדם שבכף רגלו יש חמש אצבעות, או כמו חצי אדם חצי חיה". וכזמרת? "היא זמרת בינונית, מוגבלת, שנעים לשמוע אותה. אילו הופיעה בבר של מלון ‘דן' היינו מוחאים לה כף ומקדישים לה חמש שורות בעיתון".

*#