אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פול מקרטני: חוויה של פעם בחיים

ההופעה של פול מקרטני בפארק הירקון סיפקה תזכורת יפה ומרגשת לימים בהם היה חלק ממשהו שלרגעים היה נדמה גדול אפילו יותר מישו

תגובות

הקסם המסתורי כנראה התפוגג בחלקו עם השנים, אבל במקומו נותר חן בכמויות עצומות. פול מקרטני אינו הביטלס. גם לא הוגן לצפות ממנו לספק פיצוי מלא לאותה הופעה שממשלת ישראל סירבה לאפשר לפני יותר מארבעים שנה. ועדיין, מקרטני הוא הטוען החוקי האחרון לכותרת ולמורשת. אמש בתל-אביב סיפק תזכורת יפה ומרגשת לימים שבהם היה חלק ממשהו שלרגעים היה נדמה גדול אפילו יותר מישו.

הג'נטלמן הבריטי המזדקן, עם התחלה של סנטר כפול, שנראה אתמול בבוקר בתצלומי הפפראצי בעיתונים, נעלם. במקומו הופיע אמן גדול, שמח בחלקו וגאה בעברו, שלפרקים פיזז כמו נער על הבמה בפארק הירקון. סימני השאלה, שעוד נשמעו בהתחלה אחרי מעט יותר מדי שירים מאלבומי סולו נשכחים, נעלמו ברגע שסיר פול חזר לקלאסיקות של הביטלס ולכמה מהלהיטים היותר גדולים של להקת ההמשך, "ווינגס" (כנפיים). רחבת המופעים בפארק הירקון, שהיתה מלאה וגדושה, נסחפה בקסמו. כשמקרטני התיישב ליד הפסנתר וניגן את "הדרך הארוכה והמתפתלת", אפשר היה להבחין בהרבה עיניים נוצצות בקהל. לפחות בתל אביב, זו כנראה היתה חוויה של פעם בחיים.ההופעה אתמול היתה במידה רבה, עסק משפחתי. הרבה צעירים, למרות מחירי הכרטיסים הגבוהים (500 שקל על הדשא, 5,000 לכרטיס ביציע המכובדים) ולא מעט הורים שלקחו עמם את הילדים. המחירים היו נושא שיחה עיקרי לפני שהחלה ההופעה. צופים רבים סיפרו על התלבטויות שקדמו לרכישה, אבל ככל שהתקדם המופע, השתכנעו שעשו בשכל. למי שיכול להרשות לעצמו, מקרטני היה שווה כל אגורה. (צילום: אלון רון)את ענבל, בת 13 מטבעון, ההורים שלחו עם חברה והוריה, אחרי שאחיה הבכור קיבל כרטיס וגם היא דרשה. "בטח שאני אוהבת אותם. אל תעליב אותי. אני שומעת ביטלס כל הזמן, גם באם-פי3- וגם על הפטיפון. יש לנו את כל התקליטים". לציפי, אמא לשניים במשפחה של עולים מבריטניה, לא היה ספק. "נכון שמדובר באלפיים שקל, אבל הילדים מכירים את השירים בעל-פה. היה ברור לנו שאנחנו הולכים. דבר כזה הרי לא יחזור". באמצע ההופעה סיפקה סיכום ביניים מקוצר: "מלוטש, מקצועי, מרגש". איתי, בן 14 מתל-אביב, בא עם אבא ואמא ונראה נבוך בעליל כשההורים שלו שרו בקול את כל המלים. "אני לא יודע איך לתפקד במצבים כאלה", הסביר.

המופע פרט ביעילות על כל נימי הנוסטלגיה המתבקשים, מהתמונות של ארבעת המופלאים על המסכים ועד סיום שיר, כשגבו של מקרטני מופנה לגבו של הגיטריסט, ממש כמו בתצלומים ההיסטוריים. ההתרגשות בקהל היתה אמיתית ורבה. מקרטני, שקיבל 15 מיליון שקל עבור ההופעה בתל אביב, עבד קשה מאוד בשביל הכסף. הוא התרוצץ במשך יותר משעתיים וחצי, החליף ללא הרף כלי נגינה ושלף, במפתיע, לא מעט משפטים בעברית, כולל "שנה טובה" (וגם "רמדאן כרים" לשם האיזון). "עכשיו תשירו אתי", אמר בעברית לקראת הסוף, "אהלן ג'וד". מקסימום ההתייחסות הפוליטית שסיפק היה "תנו צ'אנס לשלום" של ג'ון לנון, שאותו מיעט להזכיר יחסית למלים החמות על ג'ורג' האריסון. לרגע, מול המכונה המשומנת והמרהיבה, אפשר היה להיזכר בגעגוע במופע הצדקה הראשון של ארבעת הצעירים מליברפול לפני משפחת המלוכה הבריטית - הייתכן שהיה זה לפני כמעט חצי מאה? - כשלנון, תמיד המרדן בחבורה, המליץ: "אלה במושבים הזולים, תמחאו כפיים. השאר יכולים לשקשק בתכשיטים שלהם". מקרטני סיים, כצפוי, עם "יסטרדיי", "סרג'נט פפר" בגרסה השנייה שלו וכמובן עם "הסוף", מתוך "אבי רוד". זה היה יפה ומרגש מאוד, אבל סיר פול נראה נהנה במיוחד דווקא בעיצומו של שיר הנושא מהסרט של ג'יימס בונד, "חיה ותן לחיות". זיקוקים אדירים עפו באוויר ואפילו ביציע העשירים נופפו ידייים למעלה בהתלהבות. על מסכי הווידאו הענקיים נראה רצף קלוז-אפים מהיר של הלהקה על הבמה, כשהאמן הגדול ליד הפסנתר, מחייך ומאושר. נדמה משפט אחד, מתוך השיר הזה, סיכם את רוח מקרטני לאמש: "מה זה משנה לך? כשיש לך עבודה לעשות, אתה צריך לעשות אותה היטב".

*#