שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מה מעיק על מרקוס מסנר

גיבור הרומן החדש של פיליפ רות אינו דומה לדמויות אחרות שעמדו במרכז ספריו הקודמים. שלא כמוהן, הוא נהפך לקורבן המקריות הטיפשית של הגורל

מיצ'יקו קקוטני | ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיצ'יקו קקוטני | ניו יורק טיימס

 המספר ברומן החדש של פיליפ רות, "Indignation", הוא אדם מת. כמו המספר בסרטו של בילי ויילדר "שדרות סנסט", הוא מספר את סיפור חייו הקצרים מדי מתוך הקבר. בספר נכתבים זיכרונותיו האחרונים ספוגי המורפיום כשהוא שוכב גוסס מפציעה קטלנית וכן הרהוריו מהחיים שלאחר המוות, על "סדרת הצעדים השגויים" שהביאו למותו ב-1952, והוא בן 19.

הלקח שמרקוס מסנר לומד מכל זה נוגע ל"אופן הנורא והלא נתפש שבו בחירותיו הבנאליות, האקראיות ואפילו הקומיות של האדם מובילות להתרחשויות הכי לא מתבקשות". זה לקח שרבים מגיבוריו הקודמים של רות למדו אף הם. אבל במקרה של מרקוס אין לכך כל קשר לכישלון שלו להגיע אל חירות מינית, מפני שמרקוס, שלא כמו רוב גיבוריו המוקדמים של רות, חף מפשע: הוא נער מסור ורציני, שנשאר מסור ורציני עד יום מותו - נער שכל מטרותיו בקריירה הקצרה שנקטעה באבה כתלמיד בקולג' הן לקבל ציונים מעולים, לאבד את בתוליו וללכת לבית ספר למשפטים.

הוא אינו דומה לגיבוריו המסוכסכים עם עצמם של רות, כמו נתן צוקרמן או אלכסנדר פורטנוי, שנקרעים בין נאמנות להתרסה, קונוונציה וחציית גבולות. לעומתם, הוא גיבור פסיווי ושקדן, שמגיב ולא יוזם, שנהפך לקורבן לא של הנרקיסיזם או הטיפשות שלו עצמו, אלא של משובותיהם של אחרים ושל המקריות הטיפשית של הגורל.

מאחר שבשום מקום מרקוס אינו מנסה להשלים עם ערכים סותרים, הוא אינו עובר שום סוג של התפתחות או אבולוציה. ומאחר שהבחירות שלו, שמתגבשות באופן אבסורדי להתפתחות המשנה את גורלו, הן כל כך מינוריות באופן יחסי (למשל, להסכים להצעתו של חבר מתוחכם יותר שהוא ישלם לסטודנט אחר כדי שימלא את מקומו בשיעורי הדת ההכרחיים), הסיפור שלו נשמע כמו בדיחה שחורה מורכבת. זו בדיחה שרות מגיש בביטחון מושלם ועם כמה נגיעות אמיצות, אבל היא אין בה די כדי ליצור רומן בעל נפח משמעותי. מרקוס, כמו רבים מגיבוריו של רות, גדל בניו ג'רזי, ופתאום מתנכר לאביו העקשן והחרוץ, אבל ההתרחקות שלו אינה נובעת ממרד, אלא מהאובססיה ההולכת וגוברת של אביו לביטחונו של מרקוס - האמונה שלו שהבן המבריק שלו ייפגע.

אחרי שנה בקולג' מקומי בניוארק עובר מרקוס לוויינסבורג, קולג' קטן וליברלי למדעי הרוח ולהנדסה באוהיו. הוא עושה זאת כדי לברוח מהשגחתו החונקת של אביו על כל צעד ושעל שלו, מהחשד שלו שבנו מסתובב ומשתכר, כשלמעשה הוא יושב בספרייה ולומד במרץ. מרקוס נזכר כי אביו, העובד באיטליז לבשר כשר בניוארק, "מטורף מדאגה שבנו היחיד והיקר אינו מוכן לסכנות החיים כמו כל אדם בוגר אחר. מוטרף מהתגלית המפחידה שילד קטן גדל, נעשה גבוה יותר, מאפיל על הוריו, ומכך שאי אפשר לשמור עליו כל הזמן, שמוכרחים לשחרר אותו לעולם".

מרקוס, מצדו, אומר ש"רצה לעשות הכל כמו שצריך": "אילו הייתי עושה הכל כמו שצריך הייתי יכול להצדיק בעיני אבי את ההוצאות שלו על לימודי באוהיו במקום בניוארק. הייתי יכול להצדיק בעיני אמי את העובדה שהיא שוב נאלצה לעבוד במשרה מלאה בחנות. בלב לבה של האמביציה שלי היה הרצון להשתחרר מאב חזק וקשוח, שפתאום נתקף בפחד בלתי נשלט לבריאותו של בנו הבוגר. אף שנרשמתי למכינה למשפטים, לא ממש היה לי חשוב להיות עורך דין. בקושי ידעתי מה עושה עורך דין. רציתי לקבל ציונים טובים, לישון כמו שצריך ולא להיאבק באבא שאהבתי".

כשהוא בוויינסבורג מסתכסך מרקוס עם כמה וכמה שותפים לחדר, מסרב להצעות משני בתי אחווה ומחליט ללמוד מדעי המדינה כחוג ראשי. הוא יוצר קשר עם אוליוויה, אשה יפה אבל בעלת בעיות נפשיות, שאמו מתעקשת שיפסיק להיפגש עמה. והוא נרשם לתוכנית לעתודת קצונה, ומצפה בכל לבו שבתום לימודיו בקולג' יישלח לשרת כסגן בקוריאה, שם נמשכת המלחמה האיומה. "חשבתי שהסיכויים שלי לשרוד יהיו הרבה יותר טובים אם אתגייס לצבא כקצין, בעיקר אם, לנוכח ציוני בקולג' והישגי בכיתה - הייתי נחוש להיות המצטיין הכיתתי - אוכל לעבור מתחום התובלה (שם ייתכן שאהיה בשטחי האש) למודיעין ברגע שאתחיל את השירות".

לקוראים לא קשה לנחש מה קורה למרקוס: זה ברור ברגע שהוא מודיע כי הוא מת ונתקע בתחום הדמדומים, שם נגזר עליו כנראה לסקור את מאורעות חייו הקצרים שוב ושוב. המתח נובע מהציפייה לראות איך יחבר רות את כל הנקודות. לפעמים נראה שהוא רוצה שיקראו את סיפורו של מרקוס כמעין משל על מה שקורה לאדם כשהקיום האפסי והזניח שלו סופג מכה ניצחת מהתפתחות ההיסטוריה, אבל בסופו של דבר הרומן הקטן הזה אינו מקיף כמו הטרילוגיה הגדולה של רות לאחר המלחמה ("פסטורלה אמריקאית", "התחתנתי עם קומוניסט" ו"הכתם האנושי"). הספר הוא ניסיון צנוע בהרבה: הוא מעין תרגיל בקומדיה שחורה על סכנת הנבואות המגשימות את עצמן ועל הטיפשות שבמחשבה כי בעצם היותך תלמיד שקדן ומצטיין יש הגנה מפני גחמותיו המטורפות של הגורל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ