אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עפר שכטר בתפקיד עצמו

הוא גילם השנה יותר מעשרה תפקידים שונים, בטלוויזיה ובקולנוע. ב"שבוע סוף!" שעולה הערב בערוץ 2 הוא מופיע גם בתפקיד עצמו

תגובות

הפגישה עם עפר שכטר, אחד מאנשי הצוות של תוכנית ההומור החדשה "שבוע סוף!", נפתחה במשחק שבו הוא התבקש לומר את השם, התכונות והמניעים של כל דמות שגילם בדרמה טלוויזיונית או סרט שנראו וייראו על המסך השנה. זאת לא משימה קלה. לשכטר היו השנה יותר מעשרה תפקידים שונים, אבל הוא נרתם אליה ("יש לי ברירה?") ברוח טובה וברצון טוב, שאיפיינו את כל השיחה אתו. הוא בחר בשמונה התפקידים הבולטים. כל אחד הוביל לשיחה על פן מסוים באישיותו.

בתוכנית הדגל החדשה של ערוץ 2, שעולה הערב ברשת, הוא מגלם מגוון של תפקידים במערכונים וכן מופיע בתפקיד עצמו כמצחיקן בפאנל. אחד המערכונים בפרק הערב הוא עליו. במערכון הזה מלהקים אותו לתפקיד כדורסלן בטלנובלה חדשה ונוצצת.

"זה נחמד לצחוק על עצמי גם בנושא הגובה וגם בנושא הטלנובלות", הוא אומר. "לעניין הגובה - אני בין 1.68 ל-1.70, מנסה לא להגדיר את זה. בתעודת חוגר בצבא כתוב שאני 1.65. לדעתי, גדלתי מאז". בסרט "נמוך" של עידן אלתרמן (המשתתף גם הוא ב"שבוע סוף!") שכטר סיפר על מיני תכסיסים של נמוכים. "היתה תקופה שהייתי יוצא עם נעלי הצבא של אבא שלי, ושם בתוכן כמה זוגות גרביים ועומד על הגרביים בתוך הנעליים. זה נותן איזה חמישה סנטימטר", הוא מגלה. "לא קל לגדול ככה. הייתי הכי נמוך בכיתה. גם היום כשאני פוגש בחורות גבוהות זה לא הכי נעים. אני מניח שזכיתי בדברים אחרים", הוא אומר בחיוך ההוליוודי שלו.

בנוגע לעניין השני שהמערכון תוקף, השתתפות בטלנובלות (אפשר לראות אותו כיום גם בשידורים חוזרים של "טלנובלה בע"מ" בערוץ 10), הוא קצת חצוי. הוא מבין שאנשים נוטים לבקר את המשתתפים בטלנובלות, "אבל לי אין בעיה עם טלנובלות. אני מרגיש שזה המקום שממנו צמחתי, שבו למדתי בכלל לשחק. זה סוג של בית ספר - לומדים לשלוף מיד, אין לך זמן להתעסק ולהתחבט. כמו בכל ספורט - אם אתה משחק טניס כל יום אתה תשחק יותר טוב, אם אתה משחק כל יום אתה משתפר".

כשאתה מתאמן בטניס אתה לא עושה את זה מול קהל.

"נכון. את הלימודים שלי קצת עשיתי לעיני הציבור. אני רואה את עצמי ב'משחק החיים', הטלנובלה הראשונה שעשיתי, ואני נחרד. אני מאוד בוסרי שם. לאט לאט אתה משתפר והניואנסים נהיים דקים יותר.

"אני חושב שאני עוד יכול ללכת ללמוד, בסדנאות ועם מאמנים. אני גם לומד מהשחקנים תוך כדי עבודה. למשל, ב'לאהוב את אנה' הייתי עם משה איבגי על הסט. אני מחשיב את זה כסדנת משחק. אתה מקשיב לו, הוא נותן לך טיפים. אני מאוד שמח להקשיב למי שאני מעריך".

ערוץ 10

"המאפיין העיקרי שלו זה הצורך באהבה של אשה, הצורך בכיבוש", אומר שכטר. "שתמיד תהיה אשה לידו שתשקף לו כמה הוא חתיך ומושך ומוצלח". על הצורך של שכטר באהבה של אשה הוא מוכן לומר רק "יש בחורה, אבל זה סיפור לא ברור. היה לנו כיף וגם המון בלגן", שזה ניסוח דומה מאוד לזה שנקט בראיון קודם. אולי זאת הגרסה המנומסת שלו לומר לעיתונאים: "לא עניינכם".

אותה אהובה, לדבריו, "מסתובבת לה, עובדת לה. לא מישהי שהקוראים מכירים. אלא אם כן את מכירה את מירי בוהדנה", הוא אומר, משתעשע, ומוסיף: "זאת פנטסיה, במציאות אני מחפש דברים יותר סמויים, רגילים, הייתי קורא לזה. נראה לי שקשה לחיות עם מישהי מהתחום". את זה הוא אומר מניסיון. "כמו בועז ב'לאהוב את אנה', אני מודה שהשתמשתי בחתיכיות שלי, בעיקר בחיוך שלי במשך השנים, או באמא שלי. לפעמים בשניהם - הייתי מחייך לאמא שלי והיא היתה הולכת ומסדרת הכל". לשכטר, בן 27, שתי אחיות גדולות, ואח קטן. הוא גדל במושב הדר עם בשרון. כשהיה בן 17 אמו מתה מסרטן.

"בדיעבד גיליתי שהיתה חולה שנים. כל התקופה מאוד מעורפלת לי", הוא אומר. "בתור נער, אתה עסוק בגיל ההתבגרות שלך. עכשיו זה כל פעם צף ועולה - פחד מנטישה, הצורך באהבת אשה, הצורך שלי שאנשים באמת יאהבו אותי ולא יעזבו אותי לעולם. אחותי הגדולה ממני בחמש שנים שימשה ועדיין משמשת תחליף אם.

"הייתי בטיפול. זה נתן לי קצת ביטחון עצמי. עבדתי על התחושה שכשחקן אתה מרגיש חזק מאוד, וזה שאתה לא מי שהעולם בחוץ קובע לך. לקח לי זמן להגיע לערך עצמי גבוה בלי קשר לעולם שבחוץ.

"באיזשהו שלב ב'אקזיט', כשהתחילה כל המערבולת הזאת (חשיפת הישבן), התחלתי להרגיש אבוד, מאוכזב מעצמי, לא מתחשק לבלות, דיכאונות - דברים לא נשלטים. "זה חוזר אלי בסוף כל קיץ, אוגוסט באוויר, אני תמיד שוקע בדכדוך. אמא שלי מתה בקיץ, אני מנסה לא להפיל את זה על זה, כי אני מחפש לפתור את זה. זאת תקופה מבולבלת.

"עכשיו זה גם בגלל התוכנית החדשה. העבודה שאני עושה כעת - ההומור הספציפי הזה של מערכונים - זה לא הבית שלי. אני לא מרגיש משוחרר באזור של הדמויות. זה ז'אנר מעורב - אולפן ומערכונים, אי אפשר לדעת מה ימריא ומה לא".

(תצלום: תומר אפלבאום)

"האקס המיתולוגי". יונתן

ערוץ 2

"המניע שלו זה נקמה. הדמות שמגלמת טלי שרון", ששמה נקשר גם בשמו מחוץ לאתר הצילומים, "עזבה אותו כשהיה חייל, ביום ההולדת שלו. הוא כבר כוכב רוק כשהיא פוגשת אותו בשנית. עכשיו יצר הנקמה מתעורר בו". שכטר מדבר יותר על קנאה מנקמה אצלו. "פעם היה בי את זה יותר. נראה היה לי שדברים יכולים להסתדר בשבילי יותר טוב. זאת היתה תקופה קטנונית. קינאתי בחברים, באחי יאיר. בגיל ההתבגרות הוא נראה לי יותר מגניב ומעניין ממני. היום הוא עושה את טבילת האש הראשונה שלו ב'רעש'. זה סוג של 'אקזיט' בערוץ 24. אני לא מייעץ לו. יש חשש מזה שמישהו מהמשפחה נכנס לפינה שלי, אבל הצלחתי להתגבר על זה. בסופו של דבר אני דחפתי אותו לזה. אני מניח שלא קל לו להיות האח שלי".

"כפיות", "מועדון לילה"

ערוץ 2

"ב'כפיות' הייתי הכל מהכל - חבר'מן שמתנשק עם חבר שלו פתאום; בחור שלא יודע להיפרד מחברות שלו; בחור שמתלהב מהאייפוד שלו ורק ממנו".

"הומור זה הדבר הכי חשוף שיש בעבודה הזאת, הפידבק מגיע ישר לפנים. אפשר להגיע למקומות הכי מרוממים וגם הכי שפלים. ב'מועדון לילה' - את רוב הדברים כתבתי בעצמי. מאוד נהניתי מהתהליך", הוא אומר. קומיקאי שהוא אוהב הוא הסטנדאפיסט ביל היקס. "הוא מעניין, צוחק על ממשל בוש, על כך שארצות הברית עצמה מכרה נשק לעיראק, על הצביעות ביחס לסמים קלים, ובעיקר על כך שאנחנו בסוג של רייד בעולם". היקס, שמת לפני יותר מעשור, הגדיר את עצמו כ"שילוב של נועם חומסקי עם בדיחות זין".

שכטר, בכל אופן, אינו חומסקי. גם לא לפי עדותו. גם אם הוא נהנה מקומיקאים עם "אג'נדות" - מלה שגורה בפיו, ומעריך את אחיו בשל "האג'נדות" שלו, הוא מקפיד לחזור על כך שהוא נטול עמדות לחלוטין. "מצחיקות אותי שטויות", הוא אומר, "לא מזמן התחלתי לצפות בסדרת האנימציה 'איש משפחה'. היא מצחיקה אותי".

"נו אקזיט". יהודה

הוט 3

"בחור עם אידיאלים, חובב קולנוע איכותי, בגלל זה הוא הלך ללמוד", מסביר השחקן המגלם אותו. "נופל לבור של הטלוויזיה, של הכסף, כביכול עולם שאין לו אידיאלים, מתפתה על ידי הכוח שמציע לו השטן, אבל בסוף מתעשת. אני מודה שאני סאקר של סרטי אקשן הוליוודיים (פחות מתחבר לקומדיות רומנטיות, שבהן הוא משחק), זה מה שעושה לי את זה", הוא אומר ומונה את הסרטים "מועדון קרב", "מטריקס", "החשוד המיידי" ו"300", כ"סרטים שאני נשאר דרוך על הכיסא". "אני קצת מיינסטרים בעניין הזה".

אתה מצהיר על עצמך כאדם נטול אג'נדות ואידיאלים, אבל אתה מעריך סטנדאפיסטים שיש להם מה לומר.

"אני מרגיש שאם אהיה נטול אג'נדות, אהיה יותר חופשי, ולא כלוא בתוך העמדות שלי. כך אתה יכול לברוא את עצמך כל יום מחדש. לחיי האסקפיזם", הוא מכריז. "הרבה אנשים חיים כאן ככה. תמיד יהיו אלה שהעניין הפוליטי בוער להם, אני משאיר להם את הבמה. אני חייב לומר שהבית השפיע עלי ללכת בכיוון הזה. אבא שלי הוא טייס לשעבר, שלא רק חושב שהוא יודע הכל, הוא באמת יודע הכל. הוא אדם עם המון כללים, לי זה הפריע. אני רוצה להבין לבד מה טוב ומה רע. אצלו יש חוקים לכל דבר, מהחוקים הפשוטים שלא יוצאים לשחק בין שתיים לארבע, וארוחות ערב אוכלים יחד. זה יכול לבוא לביטוי באיך מנקים שניצלים, או איך חותכים סלט.

"אני מאמין שכל אחד יכול לחתוך בדרכו. אני דוגל בגמישות וברכות - לא בא לך לאכול ארוחת ערב ביחד, לא נורא. פעם הייתי כזה בעצמי, זה מפתח צורך מטורף בשליטה. אמא שלי היתה ההיפך הגמור. אני מעדיף ללכת הצדה, ככה זה גם בעניין האג'נדות. אתה תחתוך את הסלט שלך איך שאתה רוצה".

"איים אבודים". בועז

סרט קולנוע

מכל התפקידים שגילם השנה, זה התפקיד שהוא הכי מרוצה ממנו. "זאת דמות קטנה אבל הצלחתי להכניס בה רוח חיים ולאפיין אותה באופן טיפה שונה", הוא אומר. "יש לי מקום חם בלב לדמות הזאת. המניע הבסיסי של בועז, המכונה 'סבתא', הוא כמו של כל נער בגיל ההתבגרות - לאבד את בתוליו; ושל סבתא גם לברוח מהבית של אבא שלו שמכה אותו".

שכטר אינו מדבר חלילה על אלימות בבית, אבל הוא אומר שלו ולאביו "היו המון התנגשויות. אנחנו בסדר, אבל גם היום יש לנו הרבה התנגשויות".

ולא אכפת לך שכל זה יופיע בעיתון?

"לא, אני לא מתבייש ממנו. יכול להיות שהוא יגיד לי שלא מוציאים מהבית, אבל אני משתדל להיות נאמן לאמת שלי".

"עד החתונה". הראל

ערוץ 2

"הוא בחור שזה עתה יצא מהארון ומחפש אהבה, מחפש להראות לעולם ולמשפחה ולכל מי שרק רוצה מיהו ומה הוא", אומר שכטר. "הוא מאוד לוחמני. רוצה לשאת את דגל הגאווה".

כפי שכבר ניתן להבין, שכטר לא רוצה לשאת שום דגל. אם לוחצים הוא מתעקש שהוא רוצה לקדם לגליזציה של הימורים בארץ. ואז מצטערים שלוחצים. גם הוא. השיחה על ההימורים - פוקר הוא באחרונה הובי רציני שלו, שלדבריו הוא התמכר לו - גולשת לאזורים בעייתיים הקשורים לנושא. "אני רואה איך אני קורא את הראיון ואומר לעצמי, 'מה אתה עושה בן אדם? מה אתה עושה? אתה הרי לא חושב ככה, למה אתה צריך להתווכח סתם?"

"הבוגד הקטן". סרג'נט בריטי

סרט קולנוע

הסרט, קו-פרודוקציה אמריקאית-ישראלית שביימה לין רות, כולל תפקיד מיניאטורי של סרג'נט בריטי בפלשתינה.

שכטר התקדם בסולם התפקידים מטלנובלות, פסטיגלים ומחזמר של חנוכה, ללב המיינסטרים המוערך של עולם המשחק. האם הצעד הבא הוא קולנוע בחו"ל? הוא חושב שלא. מחסום השפה מטריד אותו. אפילו את הידידה שלו, איילת זורר, דוברת אנגלית טובה מאוד, מלהקים לתפקיד הזרה, הספרדייה, הוא אומר.

"אני לא בטוח שהחיים הקלים פה יאפשרו לי לנטוש את הכל ולהתחיל שם. אני מקווה שאם זה יקרה, יהיה לי אומץ". אז תיאטרון? "קשה לי להתחייב לאינטנסיוויות של תיאטרון, לרוץ עם הצגה כל ערב במשך שנה. גם קשה לי לאכול את הפיקציה. אני יכול להאמין לסרטים על ערפדים, בתיאטרון אני כל הזמן רואה את הבמה. אחרי ששיחקתי בטלנובלות, רציתי לשחק בסרטים. אני לא יודע מה תהיה המדרגה הבאה".

אחרי שדיבר על שלל תוכניות שבהן נראה על המסך השנה (ב"תיבת נח" של ערוץ 2 הוא רוני, בסרט הקולנוע "פובידיליה" הוא דמות ללא שם, ב"אבידות ומציאות" שבערוץ 2 גילם את יהלי, ופעמיים הוא היה בועז), הוא עצמו שואל "זה לא יותר מדי?" ומשיב: "אני לא תומך בקונצפט של משחק-יתר. זאת נראית לי פיקציה של התקשורת. יכול להיות שהקהל מתעייף. במדינה שלנו, לא מקבלים סכומי כסף אסטרונומיים על כל תפקיד, ואתה לא יכול להרשות לעצמך להחזיק את עצמך בנפטלין כדי לא להישרף. זאת העבודה שלי. אם נחזור להשוואה שעשיתי קודם לטניס, אז כשאתה משחק הרבה אתה גם בסכנת פציעה גדולה יותר, אבל אני פחות מאמין בזה. אם יש תפקידים שאני רוצה ויכול לעשות, אז אני אעשה אותם, ואם אנשים יתעייפו מלראות אותי, אז אני מניח שאני ארגיש בזה. הטבע יאזן אותי, והתעשייה תקרר אותי, עד שיגיע הזמן שלי לחזור".

כתבות שאולי פספסתם

*#