אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיה הכי נעבעכית בעולם

מוטי קירשנבאום חוזר עם עוד סרט טבע מאפריקה. הזדמנות טובה לפטפט איתו על כוכב נולד, זיקנה, ציפי לבני וקוליות

תגובות

"ממה אתה בורח, מוטי?" שואל ירון לונדון את מוטי קירשנבאום. השאלה קוטעת את רצף הסרט שיצר קירשנבאום, "לטרף נולד". זה סרט הטבע החמישי של קירשנבאום על אפריקה, והפעם הוא מתמקד בעדר גנו בשמורת סרנגטי שבטנזניה, סמוך לגבול עם קניה. השאלה של שותפו להגשת התוכנית "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10, כמו שאלות אחרות, היא אמירה קנטרנית. קירשנבאום לא כתב את השאלות, אבל יזם את נוכחותן בסרט. "אני מניח שאנשים שואלים 'מה הג'וק שלך?'" מסביר קירשנבאום מדוע כלל בסרט מקהלה יוונית של איש אחד. "יש פה פלשתינאים, מאבקים, מלחמה בגיאורגיה, ואני כל פעם מצלם במבי בפוזה אחרת. אין ספק שיש פה בריחה. אני בורח מאקטואליה ומהלחץ ומהדחיסות של המציאות. פעמיים בשנה אני עושה את זה. אני נורא אוהב טבע, יש לי אפשרות לנסוע לאפריקה, ומנסיעה לנסיעה אני רק רוצה לנסוע יותר".

אפריקה אכן ידועה בנופיה, אבל גם בסבל של תושביה. הסבל הזה לא מעניין כנושא לסרט? "הפוליטיקה המושחתת של אפריקה פחות מעניינת אותי כנושא לסרט. זה חשוב ואני עוסק בזה בתוכנית, אבל אלה גם הנושאים שמהם אני בורח", הוא אומר. ובכל זאת, לא רק בעלי חיים באפריקה מעניינים אותו. בחודש הבא הוא נוסע לאתיופיה, לצלם שבטים בדרום המדינה. "גם זה עולם הולך ונעלם", הוא אומר. בסוף הסרט, שישודר ביום ראשון בערוץ 10, מתמקדת המצלמה בשני אריות זקנים. בסגנון הקריינות הטיפוסי לו, קירשנבאום אומר שעוד יחליטו "לתת לשני האריות האלה תוכנית טלוויזיה".

"ירון ואני - אנחנו אריות בחורף. אנחנו מתלוצצים על זה במערכת ובתוכנית עצמה. אנחנו נושקים לגיל 70. ראיתי את שני האריות הקשישים בשטח - צריך לעזור להם, מביאים להם אוכל. יש טיפה פתטיות בעסק הזה. ידעתי שאעשה מהסצינה הזאת משהו בסרט. "בכלל, אני לא יכול להשתחרר מזה שאנחנו בעלי חיים. יש לנו אינטרנט וסלולרי ואנחנו יכולים להגיע לירח, אבל אנחנו בסוף מתים, פשוט מתים. ככל שאתה בגיל מתקדם יותר, כמוני, אתה מבין שאתה בעל חיים, בשר ודם, שהשעון מתקתק. אנחנו יכולים רק לפנטז על גלגול נשמות. אני מביט בחיות בסוואנה, אני רואה את עצמי שם".

מקדם דמעות גבוה

יותר מאוחר, בשיחה המתקיימת בבניין של ערוץ 10 בגבעתיים, כמה שעות לפני הקלטת התוכנית היומית שלו, קירשנבאום חוזר להתייחס לגילו. "יש לי התרפקות די נוסטלגית על ישראל של פעם, מה שמעיד על גילי", הוא מודה. "ככל שהשנים עוברות, זה מתחזק אצלי. מקדם הדמעות שלי לדברים נוסטלגיים נהיה גבוה. מספיק שאני רואה את התוכנית 'כך היה' בערוץ 1, זה נורא מרגש אותי. אני מודה לחלוטין שאני אפילו מתגעגע לתקופה ההיא.

מתוך סרטו של מוטי קירשנבאום, "לטרף נולד"

"כשעלה הערוץ המסחרי אמרתי, 'חברים, יש ערך עצום שמפוצצים את המונופול של רשות השידור, טוב שיש ביזור גדול, זה יתרום ליצירה, אבל צריך לדעת שהלכה מדורת השבט. הדבר הזה שכולם צפו בו, כולם דיברו עליו למחרת במכולת - 'האגדה לבית פורסיית, 'שרתי לך ארצי' של דן אלמגור או 'ניקוי ראש' - איננו. ערוץ 2 הוא לא מדורת שבט. במקרה הטוב יש לו רייטינג של 20 וכמה אחוזים, 30% לגמר של 'כוכב נולד'. ל'ניקוי ראש' היו 90%".

ובתוך זה, האיש שזכה בפרס ישראל על "ניקוי ראש" שמח בחלקו. "ירון ואני רואים בעצמנו בני מזל על כך שאחרי גיל הפנסיה יש לנו תוכנית יומית ובועטת בטלוויזיה". בטקס פרסי הטלוויזיה בחודש שעבר הגיש לרבקה מיכאלי פרס על מפעל חיים. מיכאלי הגישה נאום תודה אירוני, שבמרכזו ציטטה את דבריה של אחת הדמויות מהתוכנית "היפה והחנון": "מה זה חשוב מה היה לפני 70 שנה". מיכאלי הוסיפה, "זה המוטו שלי". בכתבה עליה, ששודרה כמה ימים אחר כך במהדורת החדשות של ערוץ 10, ניכר כי היתה שמחה להחליף את הפרס בתוכנית יומית, כמו זו שהיתה אמורה להגיש בערוץ 2.

"אני חושב שהיא מאוד שמחה על הפרס. היא פגועה מזה שהתוכנית שלה ברשת ירדה, והיא נתנה לזה ביטוי", אומר קירשנבאום. "היא נתנה פוש להרבה מאוד אנשים - ממוני מושונוב ועד יהודית רביץ. היתה תקופה שכל מי שחיפש את הכתובת של הד ארצי ניסה להיכנס לתוכנית של רבקהל'ה. אין שום מנחה שעשה את זה כמוה, לאורך שנים. ואני לא מדבר על הדברים שעשתה כשחקנית בטלוויזיה, בתיאטרון, בבידור. כמו שאמרתי בטקס, היא הקומיקאית הכי גדולה שעבדתי אתה, ועבדתי עם הרבה.

"יש פרדוקס בטלוויזיה המסחרית", הוא ממשיך ומנתח את הרתיעה של המדיום שבו הוא עובד ממבוגרים. "היא מדברת אל הארנק, והארנק בדרך כלל נמצא אצל המבוגרים. מבוגרים גם צופים יותר בטלוויזיה, האלטרנטיבות הבידוריות שלהם לא גדולות. ובכל זאת, הטלוויזיה פונה לצעירים".

מוטי קירשנבאום: "אני לא כזה קוּל. כנראה הצלחתי להסתיר את הגנים הפולניים שלי. אני פאניקר" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

בשבוע שבו מיכאלי קיבלה את הפרס התראיינה שרי רז ל"ידיעות אחרונות" ובין השאר התייחסה לקשיים שחוותה כאשה בשנים הראשונות של רשות השידור. "אני חושב שיש בזה משהו", מודה קירשנבאום. "הטלוויזיה היתה מאוד מאצ'ואיסטית. הייתי בצוות ההקמה ולא היו הרבה עיתונאיות - דליה שחורי, שרי רז, אני אפילו לא זוכר אם היתה עוד אחת. בהחלט היה טייפ קאסטינג. אמרנו, שרי תהיה כתבת אופנה. לא היו אז אילנה דיין או העיתונאיות הנפלאות ששומעים עכשיו ברדיו. גם לא היו הרבה נשים כתבות בקול ישראל. דווקא בתקשורת יש חדירה גדולה של נשים. בערוץ 10 אני רואה יותר ויותר נשים שעובדות ככתבות".

אבל אין הרבה מנהלות.

"חכו, תקבלו את כל העולם. ציפי לבני תהיה ראש ממשלה".

הסרט "לטרף נולד" מתמקד בגנו, בעל חיים בלי רייטינג, או בלשונו של קירשנבאום, "החיה הכי נעבעכית בטבע". אחרי ששודר סרט אחר שלו, "בכל זאת סרט טבע", כתב מבקר הטלוויזיה המנוח של "הארץ", אהוד אשרי, כי קירשנבאום "מאוהב עד קצה שערותיו בכל הולך על ארבע ובעל כנף מזדמן".

"אודי היה מבקר הטלוויזיה שהכי אהבתי", הוא אומר, ומוסיף כי התיאור של אשרי מקובל עליו, אבל יש יוצאים מן הכלל. "יש לי חתולים בבית, שאני לא אוהב. אחת עושה את הצרכים שלה רק בבית. היא יכולה לשחק בחוץ, אבל צרכים רק בבית".

ואם כבר מזכירים ביקורות שפורסמו ב"הארץ", קירשנבאום הותקף השנה על ידי גדעון לוי: "אולי היה זה מוגזם לצפות מקירשנבאום, דווקא ממנו, להודות שהתקשורת הישראלית מגויסת לא פחות מאל ג'זירה", כתב לוי על התוכנית שבה לונדון וקירשנבאום אירחו עיתונאי מהרשת הערבית, "אבל מה שקיבלנו היה מטח של צווחות תעמולניות מפיו של 'מר ליברליזם' הישראלי".

אתה באמת מר ליברליזם?

"כן. אחרי שהתפרסמה הביקורת הלכנו לרדיו ולטלוויזיה והתכסחנו. גדעון הוא חבר שלי ואני מעריך אותו מאוד. הליברליזם שלי לא נפגע. אני בהחלט ליברלי מאוד. אני ליברל שחי במיזנסצינה הישראלית, ועם זה שאני ליברלי אני גם ציוני. איך זה מסתדר? אצלי זה מסתדר. אני חושב שיש סיבה טובה לזה שאנחנו נמצאים פה, אבל אנחנו עושים את כל השגיאות. אי אפשר לבוא אלי בטענות שאני לא מצביע על הדברים האלה. עשיתי קריירה מהשגיאות האלה, בסאטירה, בכתבות, בביקורות, באלף ואחת צורות.

"א-פרופו ליברליזם, כשעשינו את 'ניקוי ראש' כל ישיבת ממשלה היתה נפתחת עם משהו על התוכנית. אותי לא הכירו, כי אני באתי מלימודים בלוס אנג'לס, ואת כל האחרים הכירו מהרדיו או מהעיתונים. גולדה מאיר שאלה את שמחה דיניץ, מזכיר הממשלה, מי זה המוטי קירשנבאום הזה? הוא בדק, ובישיבה אחרי זה, וזה מתועד בהקלטה בארכיב, שומעים אותה אומרת, 'בדקנו - קירשנבאום הוא ליברל מלוס אנג'לס'" (הוא מחקה אותה ואת המבטא האמריקאי שלה). "אז את מבינה, אני ליברל, קיבלתי גושפנקה מגולדה".

בעניין התקשורת המגויסת הוא אומר בצער, "להיות לטובת המדינה נותן רייטינג טוב. אם תהיה ביקורתי, מי שיצפו בך הם הקולות של מרצ". התוכנית של לונדון וקירשנבאום דווקא ביקורתית וזה לא מפריע לה לגרוף רייטינג גבוה יחסית, שחלק לא מבוטל ממנו מגיע מקהל צעיר. "בגדול, צעירים אוהבים את העולם הצעיר. אבל יש להם סימפטיה לשני קאקערים שמשתטים, מין זרוקים, קולים", הוא מסביר. התדמית הקולית של קירשנבאום קיבלה לפני כמה שנים חיזוק, כשאתר NRG בחר בו לאדם הקול ביותר במדינה. "זה לא נכון", הוא אומר בביטול, "אני לא כזה קול. כנראה הצלחתי להסתיר את הגנים הפולניים שלי. אני פאניקר".

הקוליות שמיוחסת לו, לא דבקה בתחומים שמעניינים אותו. "הבעיה היא שצעירים לא רואים חדשות. אף על פי שישראל היא ארץ מרתקת וגורלית, וכל יום אתה צריך לשמוע אם צריך לארוז וללכת לגבול, עדיין לא צופים". כשהתראיין לספרו של ישעיהו בן פורת "שיחות עם מוטי קירשנבאום", אמר שהחברה הישראלית מתפוררת. "די צדקתי, לא?" הוא שואל כעת. "לא יכולתי להתעלם מההתפוררות, שמאוד מציקה לי. לבני דורי, הדבק - שהתבטא גם במדורת השבט - היה חשוב. לבני דורי הקמת המדינה היתה דבק. אנשים לא קולטים שזה היה נס".

ובכל זאת, יש חיים מעבר לאקטואליה. "מה חסר לי? אני משוגע לספורט, משוגע לטבע, אבל גם אוהב את הארץ ועובד כפועל שחור בתקשורת".

את הטבע מכחידים, הספורטאים רצים על סטרואידים, כבר לא קוראים עיתונים ולא צופים בחדשות, ואתה בעצמך אמרת שהארץ מתפוררת.

"חייבים למצוא את הטוב בכל דבר. לפני שבוע בערך פורסמה ידיעה נפלאה על כך שבקונגו נמצאו 125 אלף גורילות מישור באזור שלא נכנסו אליו עד אז. ידענו שכל אוכלוסיית גורילות המישור בעולם היא 50 אלף פרטים, ופתאום יש עוד 125 אלף. לא גילינו הכל, עוד יש מה לחפש בכדור הזה".

כתבות שאולי פספסתם

*#