אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רק האוקיינוס מפריד ביניהם

דייוויד בירן ובריאן אינו משתפים פעולה באלבום חדש. העובדה שאחד מתגורר בלונדון והשני בניו יורק לא מפריעה להם, להיפך. המרחק, הם אומרים, מקטין את הלחץ

תגובות

הרי לכם דרך של שתי אושיות מוסיקליות חזקות לעבוד יחד בידידות: לשמור מרחק. דייוויד בירן ובריאן אינו היו הפזמונאי והמפיק של רוב האלבומים הרדיקליים של "טוקינג הדס", והם עבדו יחד באלבום "My Life in the Bush of Ghosts", מ-1981. עכשיו, 27 שנים מאוחר יותר, הם התאחדו כדי ליצור את האלבום המשותף השני שלהם, "Everything that Happens Will Happen Today". האלבום יצא השבוע בגרסה דיגיטלית באתר everythingthathappens.com, חודש לאחר מכן באתרי הורדות מסחריים גדולים ובעתיד תצא גם גרסת תקליטור.

ברוב שנת העבודה על האלבום הפריד בין השותפים אוקיינוס - אינו גר בלונדון ובירן בניו יורק, אף ששניהם נוהגים לנסוע לא מעט. הם גם עשו חלוקת תפקידים בעבודה - אינו יצר את המוסיקה ובירן הוסיף עליה מלודיות, מלים וליווי.

"לא ממש דיברנו זה עם זה", אמר אינו. "השתמשנו באי-מייל. יכולתי לבלות כמה שרציתי עם המוסיקה וגם הוא לא היה תחת לחץ שלי לעשות משהו. לא ישבתי לידו ותופפתי על השולחן באצבעותי".

על מים ואבטיח

בירן ואינו דווקא מסתדרים זה עם זה. לפני שבוע ביקר אינו בניו יורק, לסיעור מוחות עם בירן, על שינויים מוסיקליים של הרגע האחרון. השניים דנו גם בפרטי הוצאת האלבום באופן עצמאי - בחירה רגישה בהתחשב בתקציב ההקלטות באולפן ביתי ובתהילה המשותפת שלהם. על בקבוק מים וחתיכות אבטיח ב"טודומונדו", המשרד בסוהו המתעסק עם יצירותיו של בירן בתחום האמנות הוויזואלית והמוסיקה, דיברו אינו ובירן בעליצות על המפגש האחרון בין שתי הקריירות הפוריות שלהם.

עטיפת האלבום "My Life in the Bush of Ghosts". שיתוף פעולה קודם לפני 27 שנה

הם לא התייחסו לאלבום "Everything That Happens" כאל אירוע מאוד משמעותי. "Strange Overtones", שיר שאפשר להוריד חינם, מתגרה בכתיבה שלהם עצמם: "הקצב הזה כבר לא באופנה, הפעימות האלה בנות 20 שנה" (בשלושת הימים הראשונים של השיר באתר הוא זכה ל-40 אלף הורדות).

על המשקל שהם נותנים להישגי העבר שלהם אמר אינו, "לא חשבתי על זה. זה היה פשוט משהו חדש". בירן אמר שהוא מסתכל על חומרים מהעבר רק כדי לוודא שהוא לא חוזר על עצמו. אבל עכשיו, כשהאלבום עשוי, הוא החליט לצאת לסיבוב הופעות בסתיו הקרוב עם חומר הלקוח משנות העבודה המשותפת עם אינו, מ"טוקינג הדס" ועד לאלבום החדש.

בירן ואינו היו מאז ומעולם קו מחבר בין מוסיקת פופ לסוגים שונים של אוונגרד. אינו מוכר היטב כמפיק של דייוויד בואי, "יו 2", ולאחרונה גם של פול סיימון ו"קולדפליי". הוא יוצר צלילים מוזרים של שיוף והשחזה, ויש לו קטלוג עצום של אלבומי שירים ומוסיקת רקע משלו, מלאים ברעיונות וצלילים, שמדי פעם מתגלים שוב. הוא גם יצר אין-ספור קטעי וידיאו ומיצגים. ביולי בלבד הוא הציג תערוכות בארבע גלריות. הוא אף הקליט עם פסנתרן הג'ז הרבי הנקוק. בירן הנהיג את "טוקינג הדס" מגל חלש קלוש ועד לאפרו-פאנק מסחרר ואמריקנה המורכבת, צלילים שזכו לתחייה לאחרונה מצד רוקרים כמו "ומפייר ויקנד".

עם זיקה לדת

הרבה לפני פירוקה של "טוקינג הדס" ב-1991 פתח בירן בקריירת סולו עמוסה שכללה אלבומי שירים, מוסיקה לפסקולים, סרטים ויצירות כמו המיצג האחרון שלו, "Playing the Building". הוא משתמש במיצג בעוגב ישן, המשמיע צרחות וקולות גירוד מבניין מריטיים הישן בדרום מנהטן, שם הוא יוצג מיום ראשון. בירן גם יוציא בקרוב אלבום נוסף, "Big Love: Hymnal", ובו המוסיקה שעשה לסדרה של HBO על מונוגמיסטים מורמונים, והוא משלים כתיבת אופרה על אימלדה מרקוס עם פאטבוי סלים ועוד 22 זמרים אורחים.

בירן ואינו לא שרו ב-"My Life in the Bush of Ghosts". באלבום הזה יש קולות שאספו - בין היתר ממטיפים ברדיו, מתוכניות אירוח ומשירי פופ ערביים - ועשו מהם רצועות פאנק מורכבות ומעוותות משלהם. מפיקים רבים של מוסיקת דאנס הלכו בעקבותיהם, הבולט ביניהם הוא מובי.

דייוויד בירן  ובריאן אינו (תצלומים: אי־פי ואימג'בנק / GettyImages)

כשחודש האלבום "Bush of Ghosts" לרגל 25 שנה להופעתו לראשונה, כבר חשבו בירן ואינו על פרויקט חדש. לאינו היתה מוסיקה, אבל הוא לא מצא מלים לטעמו. בירן הסכים להצטרף ולראות מה הוא יכול להוסיף.

האלבום החדש הוא בהחלט לא המשך של "Bush of Gohsts". במידה מסוימת הוא יותר קונוונציונלי: אוסף שירים, עם בתים ופזמונים, כשקולו של בירן נשמע בחזית וקולו של אינו מדי פעם ברקע. רוב השירים בסולם מאז'ורי ונעשה שימוש בשלושה או ארבעה אקורדים בלבד. שונה מרוב שירי הפופ המתוחכמים שבירן כתב. "אפשר לגרום לאקורדים מאז'וריים להישמע עצובים", אמר אינו, "אבל אי אפשר לגרום לאקורדים מינוריים להישמע שמחים".

האקורדים המאז'וריים מחברים את האלבום החדש הן לאלבום השירים החם ביותר (או הפחות דוקרני) של אינו, "Before and After Science", והן לאלבומים של "טוקינג הדס", כמו "Little Creatures". הפשטות של המבנים - אם כי לא של הצלילים שאותם צבע אינו בצבעים אמורפיים ולא יציבים - גרמה לבירן לשמוע בהם "משהו עממי-גוספלי כזה", כדבריו. להפתעתו, זה הוציא ממנו טקסטים מלאי אופטימיות ואמונה. בשיר "Life is Long" הוא שר: "אני אבוד, אבל אינני פוחד".

כבר שנים רבות שבירן מוקסם מהאמונה הדתית ומהדרכים להביע אותה. הוא ו"טוקינג הדס" הכירו לאינו מוסיקת גוספל, והשירים באלבום החדש זרועים ברמיזות מקראיות. ב-"Big Love: Hymnal" יש יצירות עם כלי מיתר וקרנות, שנשמעים דתיים מאוד.

"אני תמיד חושב על זה, אבל לא יותר מדי", אמר בירן כשנשאל על הרוחניות במוסיקה שלו. "זה יכול להפחיד אותי. אולי כמו אנשים רבים, אני מרגיש ניכור כלפי המודלים המסורתיים שלימדו אותנו כשהיינו ילדים, ובסופו של דבר נטשתי אותם ואמרתי, 'לא נראה לי שזה רלוונטי בשבילי'. אבל כמו רבים אחרים, חשתי שכאנשים יש לנו כמיהה לדברים נעלים במובן מסוים".

באלבום החדש הטקסטים של בירן מלאים בדימויים של אסונות וישועה, והם נעים בין אימה לעוצמה. המוסיקה מכוונת לתקווה. "חשבתי שאם אני יכול לכתוב מלים המדגישות סוג כזה של התרוממות רוח אבל גם מביעות את הצד השני", אמר בירן, "אז יישמע כאילו המוסיקה, המלים וכל השאר שייכים, ואדם אחד כתב אותם - לא כאילו הדביקו הכל יחד באופן מלאכותי".

בסופו של דבר נגמרו לאינו השירים בסולם מאז'ורי והוא התחיל לשלוח לבירן רצועות מוזרות ומסובכות יותר - כמו הפאנק המשונה ב-"I Feel My Stuff" שבו הוא משמיע קולות ביטבוקסינג כרקע לצלילים מקוטעים ומעוותים על ידי מחשב, שזכו לכינוי "פסנתר לא אנושי". "היו דברים שחשבתי שהם לא שייכים לאותה משפחה בכלל, הופתעתי שדייוויד הצליח לעשות מהם שירים", אמר אינו. "תהיתי כמה רחוק תוכל ללכת עם זה", הרהר בירן. "אני יכול לשלוח לך רצועה עם קול של מגררת גבינה", אמר אינו, ובירן כמעט החסיר פעימה. "אני יכול לעשות מזה שיר", אמר.

*#