אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלווין איילי חוזרת אחרי 40 שנה

להקת המחול "אלווין איילי", מטובות הלהקות בעולם, תשוב להופעות ישראל בספטמבר, 40 שנה לאחר ביקורה הראשון

תגובות

ב-2011 תאבד אחת מלהקות המחול המצליחות בעולם את מנהלתה האמנותית הוותיקה וממשיכת דרכו של מייסדה, אלווין איילי. ג'ודית ג'מיסון, שהצטרפה ללהקה האמריקאית ב-1965 והתמנתה לתפקידה הנוכחי בעקבות מותו של איילי מאיידס לפני 20 שנה בקירוב, מלווה את "אלווין איילי" שנים רבות יותר ממנו ומזוהה עם הלהקה כמעט כמוהו.

בראיון טלפוני עמה ממקום מגוריה בניו יורק, אומרת ג'מיסון, בת 65, שגם אחרי פרישתה תלווה את "אלווין איילי" בדרך זו או אחרת. "אני כבר לא צעירה, וברוחו של איילי, שתמיד אמר שצריך להתחשב בעבר, בהווה ובעתיד - אני חושבת שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על העתיד".

ג'מיסון תבקר עם הלהקה בישראל בספטמבר כחלק מאירועי "מחול במשכן". הלהקה, שחוגגת בימים אלה 50 שנות פעילות, תפתח כאן את סיבוב ההופעות העולמי שלה, ותציג שתי תוכניות מתוך הרפרטואר המגוון שלה. "הביקור הראשון שלנו בישראל היה ב-1968. 40 שנה חלפו מאז וזה מאוד מרגש אותנו". בניגוד לאנשי מחול אחרים המבקרים בארץ, ג'מיסון אינה מתאמצת להפגין בקיאות במחול הישראלי. "אני מכירה את אוהד נהרין משום שאשתו המנוחה, מארי קאג'יווארה, היתה רקדנית שלי", היא אומרת, "אבל זהו. אני מכירה רק אותו, ואוהבת את מה שהוא עושה".

ג'מיסון, ילידת פנסילווניה, הצטרפה לשורותיה של "אלווין איילי" ב-1965 ונהפכה עד מהרה לרקדנית מובילה בלהקה; היא רקדה לצד מיכאיל ברישניקוב, וב-1971 איילי אף יצר בשבילה סולו בן 15 דקות ששמו "Cry". תשע שנים לאחר מכן היא עזבה לברודוויי כדי לככב במחזמר "Sophisticated Ladies" והחלה ליצור כוריאוגרפיות משל עצמה. מאז התמנתה לתפקיד המנהלת האמנותית ב-1989 יצרה אין-ספור קטעי ריקוד ל"אלווין איילי", שכמה מהם זיכו אותה בפרסים יוקרתיים.

להקת "אלווין איילי". הרקדנים מוכרחים להיות בני אדם טובים ורק אחר כך רקדנים מצוינים

במשך השנים שמרה ג'מיסון באדיקות על מורשתו של איילי ויצירותיו מקבלות מקום של כבוד ברפרטואר הלהקה עד היום ("אם אנחנו לא מבצעים את 'Revelations', כועסים עלינו", היא צוחקת). גם כשהחלה לקבל לשורותיה רקדנים לא שחורים, עשתה זאת באופן שאינו פוגם במרקם הייחודי של הלהקה (איילי הקים את הלהקה ב-1958 בראש ובראשונה כמסגרת מחול לרקדנים ויוצרים שחורים שלא מצאו את מקומם בלהקות אחרות).

כשהיא נשאלת אם יש עדיין מקום לקבוצות מחול קונצפטואליות כדוגמת "אלווין איילי" ו"קומפלקשנס", שהקימו שניים מיוצאי הלהקה, היא צוחקת: "אם בקונצפט הכוונה היא לגדולה של רקדנים, אז נראה שהתשובה היא חיובית".

הוותק והניסיון שלה הם מקור לתובנות מעמיקות על תחום המחול בעשורים האחרונים. רקדן טוב, היא אומרת, משלב טכניקה עם סבולת, אהבה לריקוד וכוח. היא תמיד תעדיף את הרקדן הנלהב, שרוקד כאילו חייו תלויים בכך גם אם הטכניקה שלו מרשימה פחות. "אם אזהה בו פוטנציאל", היא אומרת, "אקח אותו בלי לחשוב פעמיים".

הרקדנים של "אלווין איילי", היא אומרת, מוכרחים להיות בראש ובראשונה בני אדם טובים ורק אחר כך רקדנים מצוינים: "זה היה העיקרון המנחה של איילי. הוא עודד את הרקדנים לחיות את חייהם ולחוות אנשים אחרים. כך אפשר לתרגם את החוויות לתשוקה. המחול שלנו מובן כי אין לנו כוונה לעשות משהו אבסטרקטי, ואנחנו עוסקים בדברים שכל אחד יכול להתחבר אליהם. זו הופעה, ואנחנו כאן כדי להשוויץ בכל מה שיש לנו".

תכונה חשובה נוספת שנדרשת מהרקדנים קשורה למקומם בלהקה: "ריקוד זה מקצוע קשה, אתה צריך לגשת אליו ללא מטען עודף. לרקדן שלא מבין שהוא חלק מקבוצה אין דרך להישאר בלהקה - או שמפטרים אותו או שהוא עוזב בעצמו".

מה עמדתה בסוגיית תוכניות המציאות המוקדשות לאיתור כישרונות? "כל עוד זה נותן לאנשים רמז של מהו מחול, ושולח אותם לקופות, אני בעד. רקדנים, לעומת זאת, לא נולדים שם, כל מה שהם נדרשים להראות שם הוא רק טכניקה".

כתבות שאולי פספסתם

*#