אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מילנה אהובתי

סיור במעמקי האדמה, בארכיון הספרות הגרמנית במרבאך, שם מוחזקים בתנאים אופטימליים כתבי יד נדירים של פרנץ קפקא ומקס ברוד. גולת הכותרת של הארכיון היא כתב היד המקורי של "המשפט", שנקנה מאסתר הופה תמורת מיליון ליש"ט

תגובות

על שולחנו של מנהל ארכיון הספרות הגרמנית במרבאך, פרופ' אולריך ראולף, מונח מכתב מישראל. "אני מבקש להפנות את תשומת לבך לחוק הארכיונים, שאוסר על הוצאתם מישראל של חומרים שיש להם חשיבות להיסטוריה ולתרבות של העם היהודי ללא אישורי", כותב לו גנז המדינה, יהושע פרוינדליך. המכתב נשלח לעיר הגרמנית השלווה בעקבות העניין שהביע הארכיון ששוכן בה בקבלתם של שאריות העיזבון של פרנץ קפקא ומקס ברוד. כפי שפורסם לראשונה ב"הארץ", הוא מוחזק בידיים פרטיות בתל אביב.

"לא נעבור על שום חוק ישראלי", ממהר ראולף להרגיע, אך מוסיף כי "מדובר ברכוש פרטי, ולמיטב הבנתי, החוק לא מונע מאתנו לרכוש את החומר ולהציגו לציבור". הצדק עמו: חוק הארכיונים אינו מאפשר לישראל למנוע הוצאת מסמכים מתחומיה - גם אם הם חשובים במיוחד - כל עוד הם נמצאים בבעלות פרטית, כמו במקרה של העיזבון של מקס ברוד. היורשות החוקיות של החומר הן חוה ורות הופה, בנותיה של אסתר הופה שמתה בשנה שעברה, והיתה חברתו לחיים של הסופר והמחזאי מקס ברוד, ידידו של קפקא.

10 מיליון יורו לשנה

מרבאך, השוכנת על גדות נהר נקאר, נמצאת במרחק 35 דקות נסיעה ברכבת משטוטגרט, בדרום-מערב גרמניה. 15 אלף תושבים מתגוררים בה. לתהילה עולמית היא זכתה הודות לאחד מבניה, פרידריך שילר (1759-1805), מענקי הרוח, הפרוזה, השירה והמחזאות של גרמניה, שנולד בעיר וחי בה בשנות ילדותו הראשונות. הדרך לעיר מרהיבה ביופייה. קשה שלא להתפעל מצבעי החום, האדום והירוק שמתערבבים באופק, מהשמים התכולים והנקיים ממעל, משדות החיטה הנפרשים למרחוק ומהערים הקטנות שבדרך.

מטרת הנסיעה למרבאך היתה לבקר בארכיון הספרות הגרמני שנמצא בלב העיר, ולראות כיצד שומרת גרמניה על יצירותיהם של קפקא וברוד שנמצאות ברשותה. הארכיון, הנמצא בבעלות פרטית, נחשב למוסד מפואר ומוערך בגרמניה, ומחזיק באוסף של עשרות אלפי כתבים של יוצרים גרמנים בעלי שם, מהמאה ה-18 ועד ימינו. לצד שמות כמו אלפרד דבלין, הרמן הסה, ארתור שניצלר וקורט טוכולסקי, נמצאים ארגזים ומגירות מלאים בכתבי יד של קפקא וברוד, שנתרמו או נמכרו לארכיון ב-53 שנות פעילותו. כעת, בעקבות הפרסום ב"הארץ", מקווים מנהליו להרחיב את האוסף הקיים, ולהוסיף לו מכתבים, כתבי יד, רישומים ואיורים של ברוד ואולי גם של קפקא, שייתכן שעדיין מוחזקים בתל אביב ובקרוב יוחלט מה יעלה בגורלם. "נשלם לפי מחיר השוק. אנחנו יודעים כמה שווים כתבים של קפקא", אומר מנהל הארכיון. "אם הבעלים לא יהיו מרוצים, נאפשר להם להיוועץ באיש מקצוע חיצוני כדי לקבל הצעת מחיר", הוא מוסיף.

התקציב השנתי של הארכיון (שכולל את מוזיאון שילר) הוא 10 מיליון יורו, מרביתו מכספי הממשלה הפדרלית ומדינת המחוז באדן וירטנברג, שבתחומיה הוא שוכן. ראולף מודע לביקורת שנשמעה בישראל על האפשרות שהעיזבון של קפקא וברוד יוצא מתחומיה ויועבר דווקא לגרמניה, אך ממהר להרגיע: "אין לנו אינטרס אישי או לאומי בקבלת החומר. אנחנו משרתים את הקהילה המחקרית, והמשימה שלנו היא לשמר את החומר בעבור המחקר העולמי. אנחנו עובדים למען הציבור". מנתוני הארכיון עולה, כי כמעט מחצית מ-10,000 המבקרים שפוקדים אותו בכל שנה באים מארצות אחרות.

מכתב לסטפן צווייג

בסיור במעמקי האדמה עם מנהל מחלקת כתבי היד בארכיון, אולריך פון בילוב, נראים אולמות שמזכירים בונקר תת-קרקעי. שם מוחזקים, בתנאים ובטמפרטורה אופטימליים, כתבי יד נדירים של קפקא וברוד. אלפי עמודים בכתב צפוף ובהם מכתבים, שרבוטים, סיפורים והגיגים נמצאים שם. בין ערימות החומר שוכנים כמה פריטים יקרי ערך, אוצר ספרותי של ממש, ובהם כתב היד של הסיפור הבלתי מושלם "המורה הכפרי (החולד הענק)", שכתב קפקא בסוף 1914/ תחילת 1915; המכתב שכתב קפקא לאביו (1919) ומכתבים ששלח למקס ברוד ולאהובתו, הסופרת הצ'כית מילנה יסנסקה.

מרבאך. מימין: כתב היד של "המורה הכפרי" | תצלומים: עופר אדרת

בין הניירות נמצאת גלויה מבוילת, ששלחה יסנסקה לקפקא. כשהמכתבים ניצבים זה לצד זה, אפשר לעמוד בקלות על הפער שבין הכתיבה הארוכה, המפותלת והמפורטת של קפקא ובין המלים הספורות שהנמענת האהובה השיבה לו. לצד זאת, נמצאים באוסף מכתבים ששלח קפקא לסופר האוסטרי רוברט מוסיל ולפילוסוף פליקס ולטש. גם תחת השם מקס ברוד נמצאים מאות מכתבים מרחבי העולם, שאותם כתב וקיבל הסופר והמחזאי הפורה. על רבים מהם מופיעה כתובתו בתל אביב, ובמבט ראשון קשה שלא לתהות איך ומדוע עשו המסמכים האלה את דרכם מתל אביב למרבאך.

בין המכתבים האלה מבצבצים כמה שמות של נמענים מוכרים, בהם סטפן צווייג וקורט טוכולסקי. לצד זאת, כולל האוסף של מקס ברוד פרקים מהרומנים "ראובני שר היהודים", שנכתב ב-1925 והוצג בשנות ה-40 בתיאטרון הבימה, ושל "Tod den Toten" (להרוג את המתים), סיפור קצר שנכתב בתחילת המאה שעברה בגרמנית ומעולם לא תורגם.

אלא שגולת הכותרת של הארכיון שמורה היטב בכספת נפרדת. מדובר בכתב היד המקורי של הרומן "המשפט", שמכרה אסתר הופה במכירה פומבית בלונדון ב-1988. הקונה, ששילם בעבורו מיליון ליש"ט, העביר אותו לארכיון במרבאך. מדובר בסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם בעבור כתב יד מודרני, ולפיכך גם בפריט היקר ביותר שנמצא בארכיון.

עובדי המוסד מספרים שקפקא הוא הסופר הגרמני ששוויין של יצירותיו היקר ביותר. אחריו ברשימה נמצאים אלברט איינשטיין ואדולף היטלר (שמוגדר כ"סופר" בגלל ספרו המצליח, "מיין קאמפף"). גם פון בילוב מקווה ששאריות העיזבון מתל אביב יעשו את דרכם לגרמניה בקרוב. "הכל צריך להיות יחד, במקום אחד", הוא אומר, בעודנו משוטטים במסדרונות הצרים של מרתפי הארכיון.

אלא שגם אם החומרים מישראל יגיעו לארכיון בגרמניה, עדיין ייוותרו יצירות חשובות של קפקא במקומות אחרים בעולם, דוגמת אלו שנמצאות בספריית בודליין שבאוקספורד, שם אפשר למצוא, בין היתר, את כתבי היד המקוריים של "הטירה", "גזר הדין" ו"הגלגול". לצדם נמצאות תעודת הלידה של קפקא, תמונות שלו וגלויות פרי עטו. חלק גדול מכתביו של קפקא ומעיזבונו של ברוד היו בשנות ה-40 בתל אביב, אך עד סוף המאה שעברה עשו רובם את דרכם לחו"ל: חלקם נמכרו במכירות פומביות והתפזרו ברחבי העולם; אחרים הועברו לארכיונים בבריטניה ובגרמניה; ומקצת החומר נשמר בכספות בשווייץ ובדירה בתל אביב. לאחר מותו של ברוד, ב-1968, האיצה חברתו לחיים והיורשת החוקית של עיזבונו, אסתר הופה, את מכירתם של הפריטים שהיו ברשותה, וגרפה מיליוני דולרים לכיסה. אלא שלא את כל החומר היא הספיקה, הסכימה או רצתה למכור.

פשע ספרותי

עם מותה של הופה, בשנה שעברה, עבר הרכוש - שכולל את יומניו של ברוד, לצד מכתבים פרי עטו - לידי בנותיה, שכעת אמורות להחליט מה יעלה בגורלו. הפרופ' מרק גלבר מהמרכז ללימודים גרמניים באוניברסיטת בן גוריון טוען שהוצאתם מישראל של כתבי קפקא וברוד היא "פשע ספרותי", וקורא להעביר את שארית העיזבון שעוד קיים בתל אביב לבית הספרים הלאומי בירושלים. "חשוב שהציבור יהיה מודע לקשר שבין קפקא לציונות", הוא אומר. ב-2004 ראה אור ספר שערך גלבר, "Kafka, Zionism, and Beyond" (הוצאת Niemeyer), שבו קובצו מבחר הרצאות בנושא "קפקא והציונות". אפשר לקרוא שם על העניין שגילה קפקא בעברית, ביידיש ובלאומיות היהודית, על חבריו הציוניים ועל הקשר בין יצירתו לעולם היהודי.

אלא שעד כה לא קם אף אדם או מוסד ישראלי, שהביע עניין ברכישתם של החומרים מהעיזבון הפרטי בתל אביב ובהשארתם בישראל. זאת, בניגוד לגורמים בגרמניה, שכבר החלו בהכנות לקראת רכישתו של העיזבון. רוב הכתבים כבר ממילא יצאו את תחומי המדינה, ונמכרו לכל המרבה במחיר. כעת נותר לראות מה יעלה בגורלם של שאריות העיזבון, שכולל את יומניו של מקס ברוד, שלהם ערך ספרותי ומחקרי ממעלה ראשונה. האם יימכרו אף הם לארכיון הגרמני במרבאך, האם יגיעו לידיהם של גורמים מסחריים בחו"ל שיוציאו אותם לאור ויגרפו, אגב כך, סכומי עתק? או שמא יישארו בתחומי ישראל, כנכס לאומי שיהיה מקור עלייה לרגל לחוקרים, מעריצים ובעלי עניין מרחבי העולם?

כתבות שאולי פספסתם

*#