אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי צילם את "ואלס עם באשיר"?

ההגדרה המחודשת של יצירתו של ארי פולמן כסרט עלילתי ולא כ"סרט תיעודי באנימציה", כדי שיוכל להתמודד על פרס אופיר לסרט הטוב ביותר, מצמצמת ומשטיחה את הדיון בו

תגובות

מאז חשיפתו הראשונה בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן במאי האחרון, שיבחתי כמה וכמה פעמים את "ואלס עם באשיר", סרטו של ארי פולמן. גם עכשיו אני סבור שמבין הסרטים הישראלים שהופקו השנה, הוגשו כמועמדים אפשריים לפרסי אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע, ושבהם כבר צפיתי, סרטו של פולמן הוא הטוב, המקורי והמעניין ביותר. אבל הכללתו בקטגוריית הסרטים העלילתיים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר היא טעות.

בדרך כלל לא צריך לעשות עניין רב מדי ממועמדויות לפרסים ומהטקסים שבהם הם מחולקים, אף אם במקרה הנוכחי, הזוכה בפרס הסרט נבחר גם להיות נציגה של ישראל לתחרות האוסקר הבאה. גם מהתחרות ההוליוודית לא צריך לעשות עניין גדול מדי, כפי שהוכיחה ההתלהמות שהיתה השנה סביב ביטול המועמדות של "ביקור התזמורת" לטובת "בופור", ההתרגשות הפרובינציאלית שעוררה המועמדות ש"בופור" קיבל כאחד מחמשת הסרטים שהתמודדו על האוסקר לסרט הזר, ולבסוף - האכזבה הפרובינציאלית לא פחות מההפסד שלו. חשובה יותר מהטקסים ומהפרסים היא השאלה כיצד סרט פועל במציאות שבתוכה ולמענה הופק, כלומר, במקום הזה; מהבחינה הזאת, "ואלס עם באשיר" הוא אמנם הסרט הישראלי החשוב של השנה.

פולמן הגדיר את סרטו כ"סרט תיעודי באנימציה"; זו הגדרה בעייתית, נועזת, פרדוקסלית, אולי אפילו בלתי אפשרית. לא אדון כאן בכל הסוגיות והבעיות התיאורטיות שהחיבור בין "סרט תיעודי" ל"סרט אנימציה" מעורר בהקשר היסטורי, אידיאולוגי ומה לא, אבל במידה רבה ההגדרה הזאת היא שהעניקה נפח ומשמעות לסרט. יעדיו של פולמן ב"ואלס עם באשיר" משתלבים בגל של סרטים עכשוויים, שמבקשים לחתור אל מעבר להבחנות המסורתיות בין קולנוע עלילתי לתיעודי; כמותם, הוא מעלה שאלות מהותיות לגבי גבולותיהם הלגיטימיים של שני הקטבים הקולנועיים לכאורה האלה (הדיון התעורר באחרונה פעם נוספת, כשפרס הסרט התיעודי בתחרות וולג'ין בפסטיבל ירושלים ניתן לסרטו של דוד אופק "האגדה על ניקולאי וחוק השבות", שהיו שטענו שהוא אינו סרט תיעודי כלל. לדעתי, לא היה פגם בהענקת פרס לסרט בקטגוריה הזאת). ממה נובעת הנטייה הזאת ומה היא אומרת על מעמדו העכשווי של הקולנוע מול המציאות - זהו נושא למאמר אחר; אבל אומר רק לצורך הדיון הזה, שאני בעדה ושהיא נדמית לי חשובה ופורייה.

בתחומיה הנזילים של הנטייה הזאת יצר פולמן סרט מרתק, אך כעת הדברים הסתבכו, ומתברר ש"ואלס עם באשיר" הוא גם סרט עלילתי. האם הכללת סרטו של פולמן בקטגוריית הסרטים העלילתיים המתמודדים על פרסי אופיר אומרת שסרט תיעודי באנימציה פירושו בסופו של דבר סרט עלילתי? או אולי ש"ואלס עם באשיר" מתחילתו לא היה רק סרט תיעודי באנימציה, אלא תמיד היה גם סרט עלילתי באנימציה, או תיעודי וגם עלילתי, או סרט אנימציה תיעודי-עלילתי, או להיפך? הבלגן חוגג כאן; ואף שבדרך כלל אני אוהב בלגן, במקרה הנוכחי נדמה לי שהוא מפחית מההישג של "ואלס עם באשיר" ומגביל את התפקיד שהוא ממלא, בדרכו וסגנונו, בקולנוע הישראלי העכשווי ובתודעה המקומית הסובבת אותו.

"ואלס עם באשיר". בין העלילתי לתיעודי

אפשר אמנם לטעון שהכללת "ואלס עם באשיר" בחמשת הסרטים המתמודדים על פרס הסרט מרחיבה את גבולותיו הנזילים של הדיון שהסרט מבקש לעורר; אולם, אין זה נכון. ההגדרה המחודשת של "ואלס עם באשיר" כסרט עלילתי מצמצמת את הדיון ומשטיחה אותו. היא מחדירה לתוכו מרכיב של מקריות מאולצת, שהיא אמנם גורם בעל השפעה בהבחנות בין קולנוע עלילתי לתיעודי, אך במקרה הנוכחי, היא נובעת מהסיבות הלא נכונות; במקום להעשיר את הדיון, היא מביסה אותו.

ברורים השיקולים שגרמו לקברניטי האקדמיה לאפשר לפולמן ושותפיו ליצירה להציג את הסרט כמועמד לפרס הסרט; הם נבעו בוודאי מערכו של הסרט, ומהעובדה שרק מהקטגוריה הזאת יכול לנבוט הזוכה שיעשה את דרכו אל טקס האוסקר. אבל ההחלטה מעוררת שאלות: אם קטגוריית הסרט אינה מתייחסת אך ורק לסרטים עלילתיים, אלא לחמשת הסרטים בעלי הערך הרב ביותר שהופקו בישראל באותה שנה, בין שהם עלילתיים או תיעודיים, אזי הקטגוריה הנוספת של הסרט התיעודי הטוב ביותר היא מיותרת ויש לשלב את שתי הקטגוריות (ובמקרה כזה, סרט כמו "ילדי השמש" של רן טל יכול היה להיכלל ברשימת חמשת הסרטים המתמודדים על תואר הסרט הטוב ביותר וגם בקטגוריות נוספות על חשבון סרטים עלילתיים, שהם בפירוש נחותים יותר). אבל ברור שהכותרת "הסרט הטוב ביותר" מתייחסת אך ורק למה שמוגדר כסרטים עלילתיים, כי הרי רק לסרט שכזה יש סיכוי להגשים את משאלת הנפש הישראלית לזכות פעם נוספת באוסקר.

מתוך הסרט. במאי האנימציה מוגדר כ"צלם"

הכללת "ואלס עם באשיר" בקטגוריית הסרט יוצרת אבסורד נוסף: יוני גודמן, במאי האנימציה של הסרט, הוא אחד המועמדים לפרס הצלם. אבל זו כבר כמעט הערה שולית לדיון. חבל שפולמן לא עמד בפיתוי ולא נצמד להגדרה הפרובוקטיווית של סרטו במקום להרחיב אותה, ובמידה מסוימת להפר אותה.

פתרון אפשרי שהדילמה ש"ואלס עם באשיר" הציב בפני קברניטי האקדמיה יכול היה להיות היענות להצעה שאחרים כבר העלו בעבר, והיא להפריד בין פרס הסרט לבחירה בסרט שייצג את ישראל בתחרות האוסקר (כפי שנהוג בכמה מדינות אחרות). זה היה מסייע לפרסי אופיר גם מהרבה סיבות נוספות. במקרה כזה, חברי האקדמיה היו חופשיים לבחור כסרט הטוב ביותר בסרט העלילתי שנראה להם המשמעותי ביותר שהופק בארץ, לבחור בסרט התיעודי שנראה להם החשוב ביותר - ונוסף לכך לבחור בסרט שנדמה להם שיקלע לטעמם של חברי האקדמיה מעבר לים, כמו לחלומות הגדולים של הקולנוע הישראלי.

*#