אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסצנה מתה, עופר ניסים לא

עופר נסים, הדי-ג'יי שהמציא את דנה אינטרנשיונל ואת סצנת הגייז בתל אביב, מוציא חדש לאוויר ולא מפסיק לפנטז על מדונה

תגובות

עופר נסים מאמין בקלישאות: שכל אדם צריך לדבוק בדרכו, שאין דבר העומד בפני הרצון, ושכל דבר קורה מסיבה מסוימת. הוא ממעט להיחשף בתקשורת בכלל ולהתראיין בפרט. "כל הדרך המקצועית שלי היתה דרך עצמאית, מחתרתית, בלי אהדה כלשהי מהתקשורת, אפילו להיפך", מסביר נסים, די-ג'יי ומפיק מוסיקלי בינלאומי. "הדרך שלי מעוררת אנטי. אני מאוד נועז, ועושה דברים לא קונבנציונליים גם מבחינת החיבורים המוסיקליים וגם מבחינת ההתאמה למקום שאני מנגן בו - כי צריך אומץ כדי לנגן שירלי בייסי במועדון 'רוקסי' בניו יורק - וזה מצליח. אני תמיד משווה את עצמי לאריק איינשטיין, שמאוד לא אוהב תקשורת, ומאוד לא אוהב להיות נוצץ".

הראיון עם נסים מתקיים בדירתו הצנועה בתל אביב, שבה הוא מתגורר בגפו בשנים האחרונות. נסים, לבוש חולצת צמר בצבע שמנת, גופייה לבנה ומכנסיים צמודים, לרגליו נעלי עקב, הוא שעטנז של ניגודים: מוחצן ומופנם, וורקוהוליק ואיש לילה, מחתרתי ומיינסטרימי. הפגישה עמו אמנם אינה מפוגגת את הערפל שסביב דמותו הססגונית, אבל משכנעת שהכפילויות האלה אינן בלתי אפשריות. "ההתנהלות שלי היא כזאת מתוך בחירה", אומר נסים. "יכול להיות שזה האופי שלי: טיפוס ביישן שיש לו ביטחון בטריטוריה שלו".

דנה? זמרת מוכשרת

נסים, יליד 1964, הוא יותר מאשר די-ג'יי מוערך, שמדורג במקום ה-29 בדירוג התקליטנים הבריטי של המגזין "די-ג'יי מאג". בשנות ה-90 שימש כמפיק המוסיקלי של להקת "דרמה", שבה גם היה סולן, עד שפגש את דנה אינטרנשיונל במועדון גייז והחליט להפוך אותה לכוכבת. תחת חסותו נהפכה דנה לדיווה, ובשיא עשייתם המשותפת גם זכתה באירוויזיון. אחרי פרידתם המתוקשרת בשנת 2000, דרך כוכבו של נסים והוא נהפך למפיק מוסיקלי מבוקש ותקליטן בעל שם בינלאומי, בפרט במוסיקת האוס.

העילה הרשמית לראיון עמו היא אלבומו החדש, "Happy People", שיצא בחברת התקליטים האמריקאית "Star69" ומופץ בישראל זה חודשיים. האלבום מופץ בימים אלה גם בניו יורק, ועתיד למצוא את דרכו בקרוב לחמש מדינות נוספות. בין הטרקים הבולטים בו: רמיקס ל"בילי ג'ין" של מייקל ג'קסון (לציון 25 שנה לאלבום "מותחן"), חידושים לשירים "La Passione" של שירלי בייסי, "Change" של "Tears For Fears" ו"Que Hiciste" של ג'ניפר לופז. ויש בו חמישה גם שירים מקוריים שהפיק לבת טיפוחיו החדשה, מאיה סימן טוב.

שיתוף הפעולה עם סימן טוב מפתיע, שכן לאחר הפרידה מדנה הצהיר נסים שלא ייקח שוב זמר כפרויקט. "יש בה משהו שנוגע בי ומאתגר אותי, וכנראה דברים יכולים להשתנות עם הזמן", הוא אומר. "לא נתקלתי בזמרת מוכשרת כמוה. מעבר לשירה הייחודית והמרגשת, לחנים וטקסטים פשוט יוצאים לה מהשרוול. היא מפתיעה אותי כל פעם מחדש. אני מאוד נהנה לעבוד אתה, ולא פוסל אפשרות של עבודה משותפת עם זמרים וזמרות בהמשך". ומה בנוגע לדנה אינטרנשיונל? "זה לא שאני לא רוצה לדבר עליה, אלא שזה פשוט מיותר. אין לי מה לחדש בעניין. היא זמרת נפלאה ומוכשרת, ואני מאוד אוהב אותה".

זמרת אחת שנסים חולם להפיק בשבילה אלבום שלם היא מדונה, לאחר שכבר מיקסס לה את השיר "Isaac". נסים רומז שחלומו מעוגן במציאות: "זה לא שדובר, אבל זה בהחלט יכול לקרות, זה לא בשמים. את יכולה להבין לבד שאני לא נטע זר באחים וורנר, ואין דבר העומד בפני הרצון. זה יכול לקרות גם כשהיא תהיה בת 60, גם אז היא עדיין תרתק אותי".

עופר נסים. וורקוהוליק ואיש לילה, מחתרתי ומיינסטרימי | תצלום: טלי שני

נסים מדגיש שאינו נוגע בחומרים שאינם מעניינים אותו: "גם כשזו היתה הזמנה מסוני מיוזיק להפיק למייקל ג'קסון, למזלי אלה היו דברים שהתחברתי אליהם. היו טרקים שלא הסכמתי לעשות, גם של אמנים גדולים". עבודה על טרק, הוא אומר, מתחילה במגוון דרכים: "משהו שם צריך לרגש אותי, זה יכול להיות רעיון מהעבר, סנטימנטים לשיר או לטקסט מסוים, או סתם ליין שזימזמתי, שהביא לי חבל שיכול להתחבר לרעיון. ככל שהארסנל עשיר יותר, כך העבודה נעשית מאתגרת יותר".

נסים מודה שלא קל לעבוד אתו: "אני נותן את ההוראות המוזיקלית והקוסמטיות, אבל אני לא כזה רע, אני מאפשר לאנשים שעובדים אתי לתת איזשהו ליין - אם זה יפה אז אחלה, אם לא אז הוא בבעיה (צוחק). בסך הכל, אני מאתגר את האנשים שעובדים אתי. אני מעדיף להתחבר לאנשים צעירים, אוהב להקשיב לרעיונות הבוסריים, ומהם אני מופרה. אני בכלל אוהב להקשיב, אנשים מסקרנים אותי, בעיקר אלה שנראים הכי מוזרים".

העניין קצת דעך

בניגוד לרבים, נסים אינו סבור שהמגה-קלאבים אמרו את המלה האחרונה. "אמנם היתה תקופה שהמגה-קלאבים נהפכו לפאסה והמקומות הקטנים נעשו יותר רלוונטיים, אבל גם את זה מיצו והתחילו להתגעגע למועדונים הגדולים, לרחבות הענקיות", הוא אומר.

"זו שאלה מעניינת, כי אני מכיר לא מעט בליינים שבילו בכל מיני תקופות, וכל אחד מהם זוכר תקופה אחרת כהכי מדהימה. כשהיינו פחות משווקים ופחות באינטרנט, היה לדברים יותר עומק ברמה החווייתית. ישנה איזו פריצת גבולות שגרמה לכך שהעניין בסצינה קצת פחת, אבל זה לאו דווקא בגלל התקופה".

נסים, שמרבה לדלג מישראל לערים מרכזיות בעולם, לא רואה את עצמו חי במקום אחר. "אני מרגיש מחובר לכאן מאוד", הוא אומר. "ברור שגם קשה, אבל אין כמו בארץ. כשמזמינים אותי להופעות בחו"ל אני יכול להופיע כל יום בעיר אחרת, אבל אני אף פעם לא מופיע יום אחרי יום, חייב להיות מרווח של לפחות שבוע בין הופעות. היה יכול להיות לי מאוד נוח לחיות חודש בניו יורק, להופיע, לעשות כסף. אבל זה לא מה שמעניין אותי. אני נהנה לשמח אנשים, לשחרר אנרגיה של אהבה לכולם. זה מה שנותן לי את הדרייב לנסוע. עד כמה שזה נשמע מתייפייף, זה באמת כך".

גל אוחובסקי: עופר נסים ניצח את השיטה

"בתחילת דרכו של עופר כדי-ג'יי, לא היה ברור אם הבדיחה היא אתו או עליו", מספר גל אוחובסקי, עיתונאי ויוצר קולנוע. "הוא הפך את התקלוט למשהו שהוא קצת הצגה, וכדרכה של חברה שמרנית, כולם חשבו שהוא עוד בחור נשי שנורא רוצה לנגן מוסיקה, אבל לא איזה כישרון גדול".

אוחובסקי, שלדבריו מחבב את נסים "מאוד מאוד", מעיד עליו שהוא אדם "מאוד אמביציוזי, מאוד עקשן ומאוד רציני. הוא המציא את דנה אינטרנשיונל, שהיתה בעצם אלטר אגו שלו, ותוך כדי זה מאוד השתפשף מוסיקלית והתחיל לבנות את עצמו כדי-ג'יי בעל שם עולמי, תופעה. המצב היום הוא שבמקומות כמו ניו יורק, סידני, ריו וטורונטו הוא אחד התקליטנים האהובים, וזה אחרי עידן הדי-ג'ייז הגדולים.

"עופר בנה את עצמו בעשר אצבעות, בהרבה עבודה קשה, והוא ניצח את השיטה. העולם הסתובב אליו, שזה משהו מאוד מעורר הערכה בעיני. אין הרבה אנשים שמחליטים מה הם רוצים לעשות עם החיים האלה ומשכנעים את החיים שזה בסדר". גם התנהלותו בתקופת דנה אינטרנשיונל מעוררת הערכה בעיניו: "הועלו טענות נגדו בקהילה שהם לא מייצגים אותנו כמו שצריך", הוא אומר, "והוא בלע את זה והמשיך".

מה היתה תרומתו לסצינת המועדונים הישראלית, ולסצינת מועדוני הגייז בפרט? "כשעופר התחיל, לא היה דבר כזה תרבות ההומואים. היה מועדון אחד כזה שהיה מאוד שוליים, מאוד בחשאי. גם לא היתה מוסיקה של גייז. הוא המציא את זה בדרכו המסוימת, אמנם לא לבד, היו שם עוד אנשים, אבל לפני כן לא היתה תרבות מועדונים בכלל בארץ, ובטח שלא היתה תרבות כזאת של הומואים. לפניו לא היה דבר. אין לזה היסטוריה".

*#