אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוצא מן הכלוב

"אני מוסיף לשמלה מבנה שמגונן וחושף בו-בזמן, כמו מגדל אייפל וקורות המתכת שלו", אומר ז'אן פול גוטייה בביקור בסטודיו שלו שעות ספורות לפני תצוגת סתיו-חורף 2008

תגובות

יום שלישי, 1 ביולי, 17:30, רחוב סן מרטן 325 בפאריס. כיסאות העץ המוזהבים הנערמים מול המטה של ז'אן פול גוטייה נראים שלא במקומם. פעם היה הבניין הזה רכושה של חברת ביטוח ששמה "עתיד הפרולטריון". גוטייה, הסמל האולטימטיווי של עולם המותרות, קנה את המבנה מתוך קריצה אופיינית ועבר אליו ב-2004. מאז הוא מציג כאן בכל שנה את הקולקציה שלו, באולם הנשפים.

עתה נותרו פחות מ-18 שעות עד לתצוגת קולקציית סתיו-חורף 2009 של גוטייה בשבוע האופנה בפאריס, וביקור באטלייה שלו, בקומה השישית ב"ארמון", מותיר את הבאים פעורי פה: על שולחנות המסודרים בצורת מחומש מונחת ערבוביה עליזה של שאריות בד, רשתות שיער מתכתיות, מודלים, סיכות, סלילי חוטים וגלילי בד תואמים, וכל זה ממחיש את מצב החירום. העובדים מנהלים מרוץ נגד הזמן. והכל, גם הרקמה והקומפוזיציות הסוריאליסטיות המאפיינות כל כך את גוטייה, נעשה כאן. הנה בולרו שהגדרתו מתמצה במבנה שלו: מעין כלוב שנוצות טווס נעוצות בו, כמו ציפור המוכנה לעוף.

"זה תואם את העבודה שלי על מבנה הגופים", אומר גוטייה. "אני מוסיף לשמלה מבנה-על, שמגונן וחושף בו-בזמן. הכלוב הוא מבנה תומך, זה משחק בין מה שרואים ומה שלא רואים. כמו מגדל אייפל וקורות המתכת שלו: מגדל אייפל הוא כלוב, ופאריס היא כלוב שאותו מסמל מגדל אייפל". את הצבעים הפלואורסצנטיים הוא בחר בהשראת הסרט האמריקאי "טרון" מ-1982. גוטייה, שכבר גזר בעבר שמלות שקי זבל, לא ויתר על הנטייה לנפץ טאבו והוא צובע בצבעים האלה (שהם "לא ממש אופנה עילית") בדים איכותיים כמו אורגנדי וסאטן המאצילים עליהם נופך אחר.

בסטודיו שלו, בקומה השביעית, מחפש גוטייה את השלמות. מולו מודדת הדוגמנית אלכסנדרה שמלה ממשי סרוג בצבע שוקולד עם "כלוב נצרים" מעור מוזהב. "אתמול, כשראיתי את המודל הזה, הייתי ממש נרגש: הוא מביא לידי ביטוי את מה שאני עושה זה שנים", הוא מגלה בעודו בודק את האורך של האמרה, לצד מנהלת האטלייה מיריי. "הפרווה הזאת ארוכה מדי. צריך משהו שלא יכביד", הוא זורק. "טוב, אז אני אכרע לי על הברכיים לצד מיריי. באופן טבעי הייתי צריך לשבת מאחורי שולחן עם סרגל ביד. ככה זה היה אצל מר דיור. ראיתי בתמונות".

כמה דקות אחר כך מיריי עדיין כורעת על ברכיה, וגוטייה עדיין עומד. "אז מה את חושבת על האמ-ררררררה", הוא מתעקש, "אני מרגיש שגם אני אצטרך לכרוע ברך. אני כבר לא רגיל לזה". עתה המעמד נהפך לקומי: גוטייה ומיריי כורעים על הברכיים, פניהם ממש בתוך האמרה. "אנחנו מתפללים שהתצוגה תהיה יפה", פורץ גוטייה בצחוק, "ושהמכירות יעלו עוד בהרבה".

תצלום: רויטרס

הלחץ עצום, אחת לחצי שעה מתקיימת מדידה, ויש 36 דוגמניות. אבל גוטייה, כהרגלו, שרוי במצב רוח טוב. "הבדים, החומרים, הם דברים חיים והם לא מתנהגים כמו שמצפים מהם. תמיד יש הפתעות", הוא אומר. מיד אחר כך, בפרץ של גילוי לב, הוא מתייחס לתלבושות המורכבות: "סוף סוף הן מוכנות ומחר הכל צריך להיות מושלם. זו עבודה של שלמות בעולם לא מושלם. התפירה העילית היא אוטופיה, חלום".

למחרת, בביקור מאחורי הקלעים כמה דקות לפני התצוגה, אפשר להיווכח בשלמות של הגימור, בכישרון שאין שני לו. כמה דקות אחר כך מתגשם החלום לעיני המוזמנים המהופנטים.

עוד במדור האופנה: מקסימום סיקסטיז

*#