אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פצצות לפיאות

בן שלו לא הפסיק לחפור בהופעתו של דדלוס במועדון החדש והמדובר ה"בלוק"- תערובת של היפ-הופ, גרוב חם וסוחף, אלקטרוניקה מתוחכמת וביט פרוע

תגובות

על פי החיוכים התמהים של הדי-ג'ייז הישראלים שעמדו לצד הבמה, אפילו להם לא היה מושג מה זאת הקופסה המוזרה והמהבהבת שתופעלה בחדווה כל כך גדולה על ידי דדלוס, האיש בעל פיאות הלחיים העבותות ביותר בעולם המוסיקה האלקטרונית. מחשב מסרט מדע בדיוני משנות ה-50? קופת סופרמרקט מהמאה ה-22? מה היא בדיוק עושה, הקופסה בעלת 256 (!) המקשים? בחלק מהזמן אפשר היה לשמוע קשר ברור בין תנועת האצבעות של דדלוס לבין השינויים שחלו במוסיקה; אבל היו גם מקרים שבהם הזיקה בין תנועת האצבעות לבין הפסקול נותרה בלתי מפוענחת. שלא לדבר על התפקיד הלא ברור של האורות המרצדים, שהבזיקו מתחת לאצבעות של דדלוס כמו שהמרצפות בקליפ של "בילי ג'ין" נדלקו וכבו מתחת לרגליים של מייקל ג'קסון.

כל התהיות הללו התרוצצו בראש בזמן ההופעה של דדלוס במועדון התל-אביבי החדש "הבלוק", אבל לא הפריעו לרגע ליהנות מהסט הנהדר שלו. כשהראפר כהן, איש ההרכב "כהן@מושון", הציג את דדלוס בתחילת ההופעה, הוא השתמש במלים מפוצצות כמו "מהפכן" ו"איש חזון". הרטוריקה הזאת היתה כמובן אירונית ומודעת לעצמה. "חזון" ו"מהפכה" הן מלים שמתאימות ליוצרים שמתייחסים לעצמם ברצינות. הפריזורה, החליפה המצחיקה וקופסת ההפתעות המרצדת של דדלוס אמרו את ההיפך הגמור.

(תצלום: דניאל צ'צ'יק)

קשה לקטלג את המוסיקה של דדלוס, וטוב שכך. היפ-הופ ופופ, מלודיות מוזרות על גרוב חם וסוחף, אלקטרוניקה מתוחכמת לצד ביט פרוע. שפע של דגימות בקעו מהמכשירים של דדלוס, והוא הינדס אותן בחוכמה ובמוסיקליות צרופה. מדי פעם הוריד את הידיים מהקופסה והניח אותן על החזה, באזור הלב, כאומר: "אני אוהב את מה שאני עושה, גם אתם?"

חצי השעה הראשונה היתה מעולה: פצצות לפיאות. אחר כך מפלס ההנאה קצת ירד. אולי הסט הגיע לשיא מוקדם מדי, ואולי שפע האינפורמציה שמאפיין את המוסיקה של דדלוס חצה את סף העומס הרצוי. דבר אחד בטוח: האנשים שקיפצו מתחת לבמה, במרחק של חצי מטר מדדלוס, לא חשבו כך. מבחינתם, הוא היה יכול להמשיך עוד שעה.

אחד מהם היה שי ליברובסקי, או בשם הבמה שלו - דיגיטל מי. דיגיטל מי, אמן סמפלרים, מוציא עכשיו אלבום חדש, "מתעלם מהצרכים", והערב כולו (שכלל גם סטים של מארקי פאנק ושל אנשי "רדיוטריפ"/"התפוחים") היה למעשה מסיבת ההשקה של האלבום. דיגיטל מי הופיע אף הוא, לפני דדלוס, והסט שלו היה מעולה. לכאורה, אין הרבה במוסיקה שלו - בעיקר דגימות תופים. אבל בידיים הנכונות, דגימות תופים יכולות להיות המון. דיגיטל מי חתך מקצבים, הרכיב אותם מחדש והדביק עליהם דגימות שירה מארכיון הפופ הישראלי (יכול להיות ששמעתי את שרון ליפשיץ?). ההיפ-הופ הישראלי מכוון בדרך כלל זרקור אל הראפר שעומד בחזית (ומזניח את המוסיקה עצמה). דיגיטל מי הראה שלא צריך ראפר כדי לעשות היפ-הופ ישראלי קטלני.

קטלני וקצר. 20 דקות אחרי תחילת ההופעה, דיגיטל מי ניפנף לקהל והתחיל לנתק את המכשירים. "חכה רגע", התחשק לצעוק לו, "היית מצוין, תן עוד רבע שעה". אבל הוא כבר ירד. טוב, נתנחם בדיסק החדש. אלא שדוכן דיסקים לא נראה בסביבה, והבחורות שישבו בכניסה למועדון אמרו, "תשאל אותה, היא מתעסקת בזה", והצביעו על בחורה אחרת, שאמרה, "איפה אפשר לקנות את הדיסק? שאלה טובה". מה שאומר שיכולת השיווק של דיגיטל מי עומדת ביחס הפוך ליכולת המוסיקלית שלו. לפחות זה לא ההיפך.

דדלוס; דיגיטל מי. מועדון הבלוק בתל אביב, 19.7

*#