אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרחם של לורקה

ירמה של אנסמבל הרצליה לא קלה לעיכול, אבל מתמודדת עם יצירתו של לורקה ביצירתיות רבה

תגובות

האנסמבל של תיאטרון הרצליה מתחדש באולם תאטרון קבוע (אליו יעבור בספטמבר) מנהלת אמנותית (אופירה הניג) והצגה חדשה הפותחת את העונה– "ירמה" מאת פדריקו גרסיה לורקה, בבימויה של הניג. מתוך רצון ליצור "אי של איכות" מחוץ לתל-אביב ומתוך חיפוש אחר תיאטרון משמעותי, מעורר מחשבה המבקש ליצור שיח חדש ומאתגר- נבחרה הטרגדיה המודרנית של לורקה, העוסקת בגיבורה נשית מורכבת ומרתקת. 

 ירמה, (גילי בן אוזיליו) אישה כפרית, נשואה לחואן ומשאלתה הגלויה והעיקרית להגשמה עצמית- להרות וללדת. האובססיה לילד, חווית העקרות והתסכול המתעצם לאורך המחזה- מובילים אותה בסופו של דבר, בהתקף זעם, לחנוק את בעלה ולשים קץ לאפשרות שדמה יבשר חיים חדשים. המחזה הפיוטי, כדרכן של יצירות מופת (שמטרתו אינה לעסוק בבעיה גניקולוגית קונקרטית) חושף בסגנונו הייחודי פרשנויות מגוונות הבוחנות את מרקם היחסים השברירי והעדין בין יחיד לחברה, בין נשיות לגבריות, בין שפיות ושיגעון. העקרות הפיזית עשויה להדהד גם עקרות נפשית-רגשית, חווית חריגות ופחד מסירוס ומיצירה באשר היא.

בהפקה הנוכחית, מסקרן במיוחד המפגש בין בימאית אישה לחומרים הטעונים. ירמה של הניג, נפרדת ממסורת הפולקלור הספרדי-כפרי. נטולת שירי מקהלה צבעוניים, אווירה חושנית ופסטורלית- אלא נטועה עמוק בתוך חלל נזירי, קודר ומעט תעשייתי ויוצרת תיאטרון מסוגנן הנותן משמעות למילה בתוך חלל ריק וסיטואציה בימתית הנדמית לעתים כקפואה ומאופקת.

פרשנות בימתית זו, מחזקת את היסוד 'האפולוני', הרציונלי והתחרותי הקיים במחזה ואת אחיזתה הנואשת של ירמה בסדר וחוקים מתוך פחד גדול מרגשות, נשיות ואינטימיות. הניג מציבה את ירמה שלה בתוך עולם גברי מוחלט. כל תפקידי הנשים במחזה מגולמים על-ידי גברים; אורי רביץ, איצ'ו אביטל ונמרוד ברגמן לצדם של מוטי כץ כחואן ויורם יוספסברג כויקטור. הבחירה בליהוק גברים לתפקידים הנשיים מטשטש למעשה את הגבולות בין נשי לגברי ומותח את גבולות המגדר. מנגד, אוזיליו בשער קצוץ והתנהלות נוקשה וא-מינית, נדמית יותר גברית מדמויות הנשים המגולמות בחן וברכות על-ידי הגברים. 

העולם המהופך, נדמה לרגעים גם כהזיה פרטית של ירמה, המדרדרת לשיגעון, בה צעדיו הקופצניים של אביטל, בדמות בתה של דולורס- המובילה את ירמה לקצה הכפר, לאימה המכשפה- מהדהדים את הארנב הלבן המוביל את אליס לארץ הפלאות. סצינת הכובסות המפורסמת מנתקת ומנכרת את הנשים מהטבע הפראי ומציבה אותן מול מכונות כביסה אוטומטיות, בה התפקיד הנשי-מסורתי מסתכם בלחיצה אירונית על כפתור. מול הקונספט המנוכר בכוונה, שלעיתים קצת פוגם בחוויית החיות של הסיטואציה הדרמטית, בולט במיוחד כץ כחואן, בתפקיד מצוין מלא מורכבות רגשית וניואנסים. ואוזיליו שחושפת פגיעות והתמסרות חסרת מעצורים לדמות.

"ירמה" אינה הצגה קלה לעיכול, בעיקר בחלקיה השכלתניים והסטטיים. ישנה תחושה שלא כל הבחירות המעניינות מוצו עד תום וחלקן נשארות מעט מעומעמות. יחד עם זאת, הטקסט הנפלא וההתמודדות היצירתית והמקורית אתו- שווה בהחלט את הנסיעה להרצליה.           

*#