אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קפקא במרכז תל אביב

שאריות מעיזבונו של קפקא מאוחסנות בתנאים גרועים בדירת קרקע בתל אביב, בה התגוררה מזכירתו של מקס ברוד, אסתר הופה. עד מותה אשתקד היא לא התירה לאיש לעיין בחומר. חוקרים מקווים כי בתה תאפשר גישה לירושה שהשאיר אחריו הסופר הגדול

תגובות

ברחוב שקט במרכז תל אביב, לא רחוק משדרות בן גוריון, ניצב בית דירות ישן עם גינה מטופחת בחזית. מבט מבחוץ לא מסגיר את הסיפור המסעיר שמסתתר כבר עשרות שנים באחת מדירותיו, שאליה נשואות עיניהם של חוקרי וחובבי ספרות מרחבי העולם. חוקרים רבים מעריכים כי שם, בדירה בקומה הקרקע, נמצאות שאריות מעיזבונו של פרנץ קפקא, אחד מגדולי הסופרים של המאה ה-20, שביום חמישי בשבוע שעבר (3 ביולי) מלאו 125 שנה להולדתו.

מה עשו במשך עשרות שנים מסמכים, מכתבים, גלויות, רישומים ופריטים אישיים אחרים של הסופר הצ'כי הנודע בדירה פרטית בתל אביב? מדוע לא הועברו לבית הספרים הלאומי בירושלים? מה עלה בגורלם והיכן הם נמצאים היום? סיפורו של העיזבון הזה מתחיל כבר ב-1924, לאחר שקפקא מת משחפת בווינה, והוא בן 41. ידידו, הסופר והמחזאי היהודי הצ'כי מקס ברוד, קיבל אז את האחריות לעיזבונו, ובו כתבי היד של יצירותיו הגדולות, שטרם ראו אור. חרף בקשתו המפורשת של קפקא לשרוף את הכתבים, ברוד שמר עליהם ואת חלקם ערך והוציא לאור - ובכך הקנה לקפקא את פרסומו העולמי. את הזכויות הבינלאומיות לפרסום הספרים רכש זלמן שוקן.

פרנץ קפקא. אסתר הופה מכרה את כתב היד של "המשפט" ב-2 מיליון דולר

עם פלישת הנאצים לצ'כיה נמלט ברוד עם מזוודה אחת ובה עיזבונו של קפקא, וב-1939 השתקע בתל אביב. ברבות השנים העביר חלק מהחומר שברשותו לארכיונים - ובכלל זה את כתבי היד של "הטירה", "הגלגול" ו"הנעדר (אמריקה)" - אך המשיך להחזיק בחומר רב ומגוון שהיה שייך לקפקא. לברוד ולאשתו לא היו ילדים, ולאחר מותה, זמן קצר אחרי בואם לארץ, חי בגפו, אך ניהל קשרים קרובים עם כמה נשים. אחת מהן היתה מזכירתו הנשואה, אילזה אסתר הופה. בטרם מותו ב-1968, בן 84, הוריש לה ברוד את עיזבונו.

תגובות נרגנות

הופה שמרה בקנאות על העיזבון מאז ועד מותה בשנה שעברה. לאורך השנים היא סירבה באופן כמעט גורף לאפשר לחוקרים גישה אל החומר, להציג אותו לציבור או להעבירו לשמירה בידי גורם מוסמך זה או אחר. חלק מהכתבים מכרה בכסף רב במכירות פומביות ברחבי העולם. חלק אחר העבירה לכספות - בישראל ובחו"ל. את היתר שמרה בדירתה הקטנה בתל אביב, בתנאים בלתי ראויים, חשוף לפגעי מזג האוויר ולמפגעים תברואתיים. עיתונאים שניסו ליצור אתה קשר נתקלו בתגובות נרגנות וקצרות רוח.

"כולם ניסו לחפש את החומר הזה, אבל יצאו בידיים ריקות", מספרת נורית פגי, שבימים אלה כותבת את עבודת הדוקטורט שלה על ברוד באוניברסיטת חיפה. "זה כמו חידה בלשית קפקאית, שמישהו לא רוצה שתיפתר", היא מוסיפה. "כל מי שחוקרים את ברוד אומרים זה לזה - ‘אם תדע משהו, תגיד לי'", מוסיפה פגי. ד"ר זוהר מאור, המלמד בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר אילן, מחזק את דבריה. "זה אוצר בלום שכל העולם התרבותי ישמח לגלות", הוא אומר. "הערך שלו לא יסולא בפז".

לפני 20 שנה נפתח צוהר לאוצר הספרותי שבדירה התל-אביבית, כשהופה הוציאה משם את אחד הפריטים הנדירים והחשובים ביותר שבעיזבון - כתב היד של "המשפט" - והעמידה אותו למכירה פומבית בלונדון. כתב היד נמכר ב-2 מיליון דולר - הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם בעבור כתב יד מודרני - והקונה העביר אותו לספרייה ציבורית בגרמניה.

כמה שנים לפני כן ניסו חוקרים ואנשי אקדמיה לשכנע את הופה להעביר את הכתבים שברשותה לידי בית הספרים הלאומי בירושלים, אך ללא הצלחה. "ראינו שאין שום דרך והפסקנו את המאמצים. זה יצר הרבה תסכול אצלנו", נזכר פרופ' מרק גלבר, ראש המרכז ללימודים גרמניים באוניברסיטת בן גוריון.

מי שכן הצליח לקבל גישה לעיזבון שהחזיקה הופה, גם אם באופן חלקי וזמני, היה גנזך המדינה שבמשרד ראש הממשלה. ב-1974 הביאו אנשי הגנזך למעצרה של הופה בנמל התעופה בן גוריון, בעת שהיתה בדרכה לחו"ל עם מכתבים של קפקא ויומן הנסיעות שלו. העילה למעצר היה חשד לעבירה על חוק הארכיונים, האוסר להוציא מישראל חומר ארכיוני בעל ערך לפני שגנזך המדינה העתיק ורשם אותו. בעקבות התקרית הסכימה הופה לרישום של כל המסמכים והחפצים שבארכיון הפרטי שלה. אלא שאנשי הגנזך טענו לאחר מכן, כי את החומר בעל הערך הממשי המשיכה הופה להסתיר, ואת חלקו אף הבריחה אל מחוץ לישראל.

ב-1993 דיווח ה"שפיגל" הגרמני, כי הופה הוציאה מהדירה פריט נוסף מהעיזבון של ברוד: יומניו האישיים. החומר הועבר אז לכספת בבנק בתל אביב, ושם הוא נותר, ככל הנראה, עד היום. מקורביו של ברוד אמרו אז, כי ביומנים מופיעים כמה פרטים אינטימיים, שהופה העדיפה להרחיק מעיני הציבור. אלא שאנשי אקדמיה מעריכים, כי ביומנים נמצא חומר בעל ערך רב שעשוי לשפוך אור גם על חייו ויצירתו של קפקא. "זה שערורייתי, איום ונורא", אומרת פגי. "היומנים של ברוד חשובים מאוד למחקר ואסור שיישארו חסויים".

ב-1994, במלאות 100 להולדתו של ברוד, אירגן פרופ' פרדי רוקם, מרצה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, כנס לכבודו. הופה סירבה לשתף אתו פעולה ולא באה לאירוע. "זה סיפור מממד אחר", אומר היום רוקם. "הדברים נעשים בצורה סודית, וברור שיש הרבה כסף בעניין הזה".

התחלה של תהליך ארוך

לצד אנשי האקדמיה, גם מו"לים הפנו בעבר טענות קשות כלפי הופה והשימוש שעשתה בעיזבון של קפקא וברוד. הוצאת הספרים הגרמנית Winkler & Artemis רכשה ממנה בשנות ה-80 את הזכויות להוצאת יומני ברוד, אלא שגם לאחר ששולם לה סכום בן חמש ספרות כמקדמה, מיאנה הופה להעביר לידי ההוצאה את היומנים. בשנים שחלפו מאז נסגרה ההוצאה הקטנה ונקנתה בידי מו"ל גדול יותר, ובימים אלה הוא מנהל מו"מ עם יורשיה של הופה כדי להשלים את העסקה.

"אסתר (הופה) תמיד פחדה שמישהו יגנוב לה את החומרים האלה", נזכרת אביטל בן חורין, אלמנתו של הסופר שלום בן חורין, שהיתה מקורבת לברוד. "הבעיה היא שכל העיזבון נמצא במקום לא מתאים, וזו שגיאה גדולה. הלחות בתל אביב היא לא מקום שטוב לשמור בו כתבי יד, אלא שאי אפשר היה להשפיע עליה".

לפני שנתיים, ב-2006, המצב החמיר כל כך, עד שדיירי הבניין שבו גרה הופה פנו לעיריית תל אביב בתלונות על צחנה עזה שעולה מהדירה. פקחי העירייה שנכנסו למקום נדהמו למצוא שם עשרות חתולים וכמה כלבים, ופינו אותם. ומה עלה בגורל העיזבון? איש בעירייה לא יודע. "מדובר בבית שאינו בבעלות עיריית תל אביב-יפו ולכן לעירייה אין מידע אודות בעלי הנכס ואין כל סמכות לפעול לגביו או להיכנס אליו", נמסר השבוע מהעירייה.

בשנה שעברה מתה הופה בגיל 101. הירושה הנדירה שבדירתה הועברה לידי שתי בנותיה, רות וחווה. חווה, הצעירה מבין השתיים, כיום בת 74, מתגוררת באותה דירה שבה החזיקה אמה את העיזבון. עם זאת, כל הניסיונות ליצור עמה קשר נכשלו. שכנים שמתגוררים בסמיכות אליה מתארים אותה כאשה "מקסימה, אך תמהונית".

אלעד יעקובוביץ', ישראלי שחי בברלין וחובב מושבע של קפקא, שוחח בנושא לאחרונה עם הסופר האנס קוך, העומד בקשר עם האחיות הופה. בתכתובת אימייל סיפר לו האחרון, כי בימים אלה נבחן העיזבון בידי "גורמים מוסמכים" בתל אביב. הליך זה, לדבריו, יארך זמן רב, ובסופו ישקלו הבנות למסור אותו לארכיון.

ובינתיים, יש מי שמציע פרשנות לאומית לכל הסיפור הקפקאי הזה. יעקב הסינג, פרופ' לספרות גרמנית באוניברסיטה העברית, טוען כי הטיפול הכושל של גורמים ומוסדות שונים, ובכללם גנזך המדינה, בשמירה על עיזבונו של קפקא בישראל, משקף את היחסים המורכבים של ישראל עם כל מה שקשור בגרמניה "מסיבות ידועות, לא נעים לנו לזכור את הקשר הגרמני בזהות הלאומית שלנו", הוא אומר. "אלא שככל הדחקה, גם זו לא תועיל לנו ומוטב שנתמודד אתה בצורה ישירה". לרגל יום הולדתו, דווקא קפקא, כך נראה, עשוי לעזור לנו במשימה הזאת: הוא היה מומחה לא קטן בהעלאת המודחק אל התודעה.

כתבות שאולי פספסתם

*#