אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האישה שמחזיקה את כתבי קפקא בלב תל אביב

פרסום ראשון: חוה הופה, האשה שירשה מאמה את עיזבונו של קפקא, כפי שצולמה השבוע בתל אביב. בניגוד לעמדת גנז המדינה, המתרגם שמעון זנדבנק קורא לאפשר להוציא מישראל את מה שנותר מהעיזבון

תגובות

עיתונאים רבים מרחבי העולם ניסו בשבועיים האחרונים, ללא הצלחה, לאתר את האשה שבתמונה: חוה הופה, בת 74 מתל אביב. צלם "הארץ", דן קינן, הצליח שלשום ללכוד אותה בעדשת המצלמה שלו, מחוץ לדירתה שבמרכז העיר, ולהסיר חלק מהמסתורין שאפפו את דמותה מאז נחשף סיפורה ב"גלריה" ("לפני השער הנעול", 6.7).

הופה, כך מעריכים חוקרים רבים, מחזיקה בדירתה פריטים ארכיוניים שעשויים להיות אוצר ספרותי של ממש: חלקים שנשארו מעיזבונו של הסופר פרנץ קפקא, שבתחילת החודש מלאו 125 שנה להולדתו. את החומר היא ירשה מאמה אסתר הופה, שהיתה חברתו של מקס ברוד, ידידו של קפקא, ומתה בשנה שעברה. לפני מותה הספיקה אסתר הופה למכור במיליוני דולרים כתבי יד של הסופר הנודע ולפזר אותם ברחבי העולם. איש אינו יודע בוודאות מה נמצא בידיה של בתה, אך החומר עשוי לכלול כתבי יד, איורים ומכתבים של קפקא ושל ברוד.

כעת עוקבים בדריכות רבה חוקרים ועיתונאים מהעולם כולו אחר הופה והאופן שבו תנהג בחומר. לצד זאת, הביעו עניין בנושא גם גורמים רשמיים, ובראשם גנז המדינה, יהושע פרוינדליך. השבוע הוא שלח מכתב אזהרה משפטי להופה, שמזכיר לה את חובת העמידה בכללים שמכתיב חוק הארכיונים של ישראל, האוסר את הוצאתם מהארץ ללא פיקוח ובקרה של פרטי ארכיון בעלי חשיבות להיסטוריה ולתרבות של עם היהודי. העתק מהמכתב נשלח לרות הופה, אחותה של חוה הופה.

במקביל, שלח פרוינדליך מכתב ברוח דומה גם לארכיון הספרות הגרמני במרבאך, שהביע עניין רב בקבלת החומר לידיו. "קראתי בעיתונות ידיעות על הכוונה להוציא מישראל את העיזבון של קפקא וברוד", כותב הגנז. "מדובר ברכוש פרטי של כמה אנשים ואני מבקש להפנות את תשומת לבך לחוק הארכיונים של ישראל, שאוסר על הוצאת חומרים ארכוניים שיש להם חשיבות להיסטוריה ולתרבות שלה והעם היהודי ללא אישור הגנז, אשר יכול להתנות את אישורו להוצאת החומר באפשרות להכין העתקים, צילומים או סריקות של החומר". בימים הקרובים עתידה להתקבל תגובתם של אנשי הארכיון. פרוינדליך מספר עוד על פנייה שקיבל מאדם פרטי, שטוען כי בין הפריטים של קפקא וברוד נכלל מכתב שכתבה אמו, שהיתה מיודדת עם ברוד; הוא מעוניין לקבל את המכתב לידיו.

בעקבות פרסום הכתבה ב"גלריה" נזכר גם רפאל ויטר ממחלקת הארכיונים בבית הספרים הלאומי בירושלים בניסיונות הכושלים לקבל לידיו את החומרים הגנוזים של קפקא. "יש לנו תיק גדוש בדו"חות ובהתכתבות עם הגב' אסתר הופה, מראשית שנת 1982 ואילך, בניסיונות לקבל את ארכיון ברוד. כל הניסיונות לא צלחו. היא היתה אשה 'בלתי אפשרית' בלשון המעטה", הוא מספר. לדבריו, עורך הדין של הופה, שאף הוא הלך לעולמו, "שיבש כל אפשרות להגיע להסכם אתה".

חוה הופה.  מסרבת לפזר את הערפל | תצלום: דן קינן

מאז נחשף כאן הסיפור, הוא סוקר בהרחבה בכלי תקשורת רבים ברחבי העולם, והופיע בעמודים הראשונים של עיתונים נחשבים דוגמת "גרדיאן" הבריטי ו"פרנקפורטר אלגמיינה" הגרמני. עניין רב במיוחד גילו בסיפור כלי תקשורת בגרמניה, שבתחילת החודש ציינו בשורה של כתבות ומאמרים את יום הולדתו של קפקא. במקביל, יצאו לאור כמה ספרים חדשים שעוסקים בסופר, ובראשם חלקה השני של הביוגרפיה של קפקא, פרי עטו של ריינר שטאך. סוכנויות הידיעות הגרמנית והצרפתית ניסו לצלם את חוה הופה ולשוחח עמה, אך עד כה לא עלה הדבר בידיהן. גם כלי תקשורת נוספים, שאין להם צוותים מקומיים בישראל, ניסו לאתר את הופה או את מקורביה, ללא הצלחה.

תחנת הרדיו הגרמנית NDR שלחה השבוע לתל אביב את נציגתה, העיתונאית נטשה פרוינדל, כדי לסקר את האופן שבו יטפלו הרשויות בישראל בחומרי הארכיון הנדירים, ולהתחקות אחר גורלם אם וכאשר יוחלט לפרסם אותם ברבים. "קפקא הוא אחד הסופרים הגדולים של המאה ה-20, ובזמן שביוגרפיות חדשות עליו מופיעות בימים אלה, חשוב להשיג עוד מידע על הסביבה האינטלקטואלית שבה חי בפראג, חומר אשר בוודאי נמצא בארכיון של ברוד בתל אביב", היא אומרת בשיחה בבית קפה בברלין. "ברוד ניהל התכתבות עניפה עם כל הסצינה האירופית משנות ה-30 עד שנות ה-60, בתקופה שבה חי בתל אביב, והחומר הזה בוודאי נמצא עדיין בדירה של הופה".

פרוינדל סבורה ש"ראוי שהחומר של קפקא יועבר לארכיון הספרות הגרמני במרבאך, אבל לא מסיבות לאומיות אלא מפני שבארכיון נמצאים כתבי יד אחרים של קפקא וברוד, ושם הוא יישמר בצורה הטובה ביותר. כדאי שכל החומר יהיה מרוכז במקום מסודר אחד, ולא יתפזר על פני מדינות וארכיונים שונים". היא מזכירה ש"קפקא כתב בגרמנית וחלם לחיות בברלין".

המתרגם פרופ' שמעון זנדבנק, שתירגם לעברית כמה מכתביו החשובים ביותר של קפקא (ובהם "תיאור של מאבק", "הטירה" ו"מחברות האוקטבו", שיצאו לאור בהוצאת שוקן), הביע אתמול דעה דומה. "החלק של ישראל בחייו של קפקא אינו מספיק מרכזי כדי שנתעקש שהשאריות של עיזבונו יישמרו בארץ", אמר זנדבנק בשיחה עם "הארץ". "דברים הרבה יותר ישראליים כמו העיזבון של יהודה עמיחי כבר יצאו לחו"ל, כך שלא נראה לי שיש סיבה להשאיר כאן בכוח כמה פריטים קטנים של קפקא. אנחנו לא צריכים לאלץ חוקרים שנוסעים לארכיון במרבאך לקפוץ לישראל רק כדי להשלים כמה חוסרים קטנים מהעיזבון, וכדאי ונכון יותר לרכז את כל כתבי היד בארכיון הגרמני".

בינתיים, בטרם התברר גורלו של החומר של קפקא שמוחזק בישראל, חוקרים מציינים שגם במקומות נוספים בעולם מסתתרים עדיין חומרים של הסופר, שלא ידוע היכן הם נמצאים. אנשי "פרויקט קפקא" מתפעלים בעשור האחרון התארגנות בינלאומית נרחבת, שהצליחה לאתר לא מעט פריטים, כתבים וחפצים של הסופר במבצע בלשי שמתנהל בהתמדה ובעקשנות ברחבי העולם. בין היתר הם מחפשים אחר חומר של קפקא שהוחרם בידי הגסטאפו בגרמניה, וככל הנראה נמצא באחד הארכיונים בגרמניה, אך עדיין לא הצליחו לשים עליו את ידו.

כתבות שאולי פספסתם

*#