אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש לי מוח של חרגול

הוא היה הצלם של דייוויד לין ופרנסואה טריפו, וכבמאי הוביל את הקולנוע למקומות חדשים ומשונים. ניקולס רוג כבר בן 80 אבל ממשיך להתעניין בעל-טבעי, יגון וניכור. סרטו החדש "Puffball" יוצא כעת בבריטניה

תגובות

ראיון עם ניקולאס רוג מזכיר מעט את הצפייה באחד מסרטיו, הוא מתגלה כלא צפוי, מרתק ומסתורי. יש לו הילה של הפרופסור הנחמד שעשוי להיות גם כוהן עליון של ארגון סודי וקסום, ובדיוק כמו שנראה כי סרטיו מנפצים את המציאות לאלף רסיסים, כך גם "מוח החרגול" שלו, כפי שהוא מגדיר זאת, מנתר מנושא לנושא בצורה מעוררת סחרחורת, ומוביל אותך לתוך מבוך רעיוני שבו עשויות לארוב הצהרות מצמררות ("ישנה אימה בחייך, האמן לי, או שהיא בדרך, או שהתמזל מזלך ופיספסת אותה היום"), ציטוטים מאיימים ("לא היה זה אוסקר ויילד שאמר שביקורת היא הדבר הקרוב ביותר שיש לאוטוביוגרפיה?"), או שאלות ישירות בצורה מרגיעה ("היתה לך ילדות מאושרת?").

רוג הוא אחת מאותן אגדות חיות שרוב האנשים מניחים שכבר מתו. הוא היה הצלם של אגדות מתות כמו דייוויד לין, ג'ון שלזינג'ר ופרנסואה טריפו, וכבמאי הוביל את הקולנוע למקומות חדשים ומשונים, כשהביא לשלמות את טכניקת נרטיב הפאזל, שבו מוצגות לצופים כל החתיכות, אבל רק בסוף הם לומדים כיצד הן משתלבות יחדיו.

הוא גם האדם היחיד שיצר סרט איכותי שבו כיכבו מיק ג'אגר ("Performance") או דייוויד בואי ("האיש שנפל מכוכב אחר"), או ארט גרפונקל, שבעקבות תפקידו כפסיכיאטר המפחיד בסרט "שאלה של זמן" היה ברור שאיש לא יבקש ממנו לשיר את "Bright Eyes" במסיבות של ילדים.

טריפ מועך מוח

"פרפורמנס" לבדו הבטיח את מעמדו הפולחני של רוג. מה שאמור היה לשמש מטבע עובר לסוחר לג'אגר בשיא תהילתו נהפך לטריפ מועך מוח שבו כוכב רוק מתבודד ששמו טרנר (ג'אגר), מכניס בריון שנמלט מהחוק (ג'יימס פוקס) אל אחוזתו בנוטינג היל, מוציא אותו מדעתו בשימוש בסמים, בסיוע שתי עוזרות, וגונב את זהותו.

האולפנים, שנחרדו מהמין, הסמים, האלימות וחוסר היכולת להבין את הסרט, מנעו את הפצתו במשך שנתיים. המיתוסים בנוגע לסרט רבים: כיצד פיתה דונלד קאמל, שותפו של רוג בבימוי, את כל ארבעת השחקנים הראשיים; כיצד ג'יימס פוקס מעולם לא התאושש מהחוויה ופרש אחריה כמעט לחלוטין ממשחק; כיצד קית ריצ'רדס ארב באתר ההסרטה, מביט בקנאות במה שהמאהבת שלו, אניטה פאלנברג, עשתה עם מיק, בן זוגה, על המסך (דמותו היתה מבוססת על החבר לשעבר של פאלנברג, בריאן ג'ונס).

באופן מטריד למדי, רוג עצמו חי באחוזה בנוטינג היל, ממש מעבר לפינה מהמקום שבו חי ג'אגר ב"פרפורמנס". התקוות שרוג ישמח להעלות זיכרונות מג'אגר, בואי או גרפונקל מתגלות כאופטימיות מדי. הוא מעדיף דיון בנושאים מופשטים כמו "אמת", "זמן" או התקדמות הטכנולוגיה. "אני חושב שאני מעדיף שלא לגעת בזה", הוא עונה בנימוס כשמנסים להוציא ממנו פרטים עסיסיים. "אני אף פעם לא מדבר על האמנים. הם שייכים לעצמם. ברור שאני חושב שג'אגר ובואי מדהימים, אבל אני לא מכיר את ג'אגר; אני מכיר את טרנר. אני לא מכיר את עצמי".

רוג כמעט לא מתראיין, בוודאי לא בטלפון. "אנשים הם אף פעם לא בדיוק מה שהם - ולכן אני מעדיף לראות את האדם שאתו אני מדבר", הוא מסביר. כעת מאפשר להיכנס לממלכתו מכיוון שהוא מוציא סרט חדש.

השחקנית ריטה טשינגהאם וניקולאס רוג: “אני לא מכיר את עצמי” | תצלום: אימג’בנק / GettyImages

"Puffball" ("אבקן") הוא הסרט הראשון שלו שמוקרן בבריטניה אחרי יותר מעשור. עד 1990 יצר סרט מדי כמה שנים, בדרך כלל בכיכובה של אשתו לשעבר, תרזה ראסל, אבל לאחרונה יצר מפעם לפעם סרטי טלוויזיה כמו "שמשון ודלילה", בכיכובה של אליזבת הארלי, או סחורה גסה מעט כמו "Full Body Massage" ("עיסוי גוף מלא"), ו"מלון פרדייז" (שידוע גם בשם "סיפורים ארוטיים 3").

ארוטיקה היא נושא חוזר ביצירתו של רוג. באופן שגרתי נוהגים לשבח אותו כמי שצילם את סצינת הסקס הטובה אי פעם - בין ג'ולי כריסטי ודונלד סאתרלנד ב"המבט". "אני שונא שאנשים מדברים על סצינת הסקס ההיא", הוא אומר. "זה חלק מהסרט. באמריקה הורידו את הסצינה, וזה שינה לחלוטין את אופיו של הסרט".

שלושה דורות של מכשפות

סאתרלנד מופיע פעם נוספת ב"אבקן" (הפעם בלי להתפשט), אבל יחסי המין הגשמיים עדיין שם, יחד עם הנושאים האחרים שבהם עוסק רוג בכפייתיות: העל-טבעי, יגון, אימה, ניכור, ודברים שלא נראים כפי שהם. הסרט, המבוסס על רומן של פיי וולדון, הוא שילוב בין "תינוקה של רוזמרי" לסדרת האימה הבריטית "Hammer House Of Horror". הוא עוקב אחר שלושה דורות של נשים מכשפות, כולל מירנדה ריצ'רסון שמנסה "לגנוב" את תינוקה של אדריכלית אירית (קלי ריילי) המקימה את הבית הכפרי הסמוך. בסרט מופיעים שיקויי אהבה, צילומים ביזאריים של זרעונים החודרים לנרתיקים ותינוקות הגדלים ברחם. אלה שמצפים לעוד "המבט" יתאכזבו, חתיכות הפאזל לא מתחברות כמו פעם, אבל זה ללא ספק שונה.

"אמרו לי שקשה לשווק את הסרטים שלי", אומר רוג. "זה לא סרט אימה, זה לא מותחן. כן, יש סיפור אהבה, אבל אי אפשר לקרוא לזה סרט רומנטי. אנשים אוהבים דברים בקופסאות, מקוטלגים לפי ז'אנרים. אבל אלה החיים. חיים, לידה, סקס ואהבה לא בהכרח מתחברים".

רוג אומר שהוא אף פעם לא מתכנן את סרטיו או מסדר את הסצינות על סטורי בורד. הוא אוהב לזרום באתר הצילומים, להותיר מעט דברים למזל. הנרטיווים המקוטעים האופייניים לו מופיעים מאוחר יותר, בחדר העריכה.

"פרפורמנס" נגמר בכך שג'אגר נוסע הרחק מביתו בנוטינג היל בזהותו של ג'יימס פוקס, או אולי ההיפך? אולי הם התמזגו? לפי הדיווחים, בזמן שצילמו את הסרט רוג וקאמל נהפכו לאדם אחד כמעט. הם היו "מתואמים לחלוטין", הוא אומר. קאמל התאבד מאוחר יותר, ירה לעצמו בראש באותה צורה שבה פוקס-ג'אגר יורה בעצמו בסוף "פרפורמנס".

*#