אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקום לצעקה

עמי אמיר חוזר. מפיק הטלוויזיה הוותיק, שחווה התמוטטות כלכלית, מעלה כעת את תוכנית המערכונים "מקום לדאגה" בערוץ 10 ואת סדרת הדרמה "עד החתונה" בערוץ 2. בראיון הוא מספר איך התגבר על "ההפקה הכי משברית של החיים שלי עצמי"

תגובות

על דלת הכניסה של משרדי מטר הפקות ברמת החי"ל בתל אביב מודבק דף נייר שעליו שירבט מישהו בכתב יד מרושל את שם החברה. בפנים מקבל עמי אמיר, הבעלים של מטר, את האורח ושואל: "הראו לך את הקומה השנייה שלנו?" למשמע התשובה השלילית הוא אומר: "זה מפני שאין כזאת". על הקירות במשרד תלויות כמה תמונות שלו עם חברי "החמישייה הקאמרית", זכר לימי העבר המהוללים של החברה.

המשרד ברמת החי"ל עומד בניגוד משווע למשרד המפואר הקודם של אמיר, ששכן במגדל ברחוב המסגר בתל אביב. כשאמיר עבר לשם, הוא היה המפיק של התוכנית הכי נצפית בישראל ("מה זה השטויות האלה?" עם עדי אשכנזי), עובדיו נסעו במכוניות ליסינג והעתיד נראה ורוד. אבל לפני כשנתיים הוא חווה התמוטטות אישית וכלכלית. רוב ההפקות שלו הוקפאו, הוא צבר חובות של מיליוני שקלים, כמה מעובדיו תבעו אותו ונוצר משבר אמון בינו לבין חלק מגופי השידור. בשיא המשבר, בנובמבר 2006, התראיין אמיר ל"הארץ" והבטיח שהפקותיו החדשות יגיעו לקו הגמר ושהתוכנית של אשכנזי תזכה לעונה נוספת. הבטיח וקיים.

אתמול עלתה בערוץ 10 תוכנית המערכונים החדשה שהפיק אמיר, "מקום לדאגה", וביום רביעי יעלה בערוץ 2 הפרויקט השני שנתקע בזמנו - סדרת הדרמה "עד החתונה" (המשודרת אצל הזכיינית רשת). שידורי העונה השלישית של אשכנזי הסתיימו, ובקרוב תתחיל כנראה העבודה על עונה רביעית. אמיר שילם את חובותיו, ועכשיו הוא יכול להתרווח במשרדו הצנוע בבית מקאן-אריקסון, חברת הפרסום הגדולה בישראל, שנכנסה כשותפה למטר ורכשה 50% מהחברה. בחסות הגב הכלכלי של מקאן הוא מפתח עכשיו שורת פרויקטים, ובהם סדרת משטרה חדשה לרשת, תוכנית ריאליטי לקשת על ישראלים שעזבו את הארץ ושוקלים לחזור וסדרה תיעודית על הומור יהודי. "הייתי בהפקה הכי משברית של החיים שלי עצמי", הוא אומר. "מעבר לצורך לצאת מהמצב הקשה, זה גם סיפק לי אתגר מטורף".

לעלות מחדש על הסוס

אמיר, בן 56, הוא אחד המפיקים הפוריים ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית החדשה. ביום הראשון לפעולתו של ערוץ 2, בנובמבר 1993, שודרה "החמישייה הקאמרית", תוכנית מערכונים שכמותה לא נראתה עד אז על המסך, שהפיק יחד עם שותפו לשעבר, אריק ברנשטיין. בהמשך היו השניים חתומים על שורת תוכניות מצליחות נוספות, ובהן הדרמה "הבורגנים", הסדרות התיעודיות "סוף עונת התפוזים" ו"במדינת היהודים" ותוכנית הסאטירה "זו ארצנו". בשנים האחרונות הפיק אמיר, בין השאר, את התוכנית המוערכת "עשרת הדיברות".

"עמי הוא איש חזון, שבעיקר רוצה לעניין את עצמו", אומר ימי ויסלר, הבמאי של "מקום לדאגה". "הוא לא נרתע מהימורים, ובזכות זה עלתה התוכנית שלי. לא כל אחד היה לוקח שרלטן חסר ניסיון כמוני לעבודה". אבנר ברנהיימר, היוצר של "עד החתונה", מתאר את אמיר כ"דמות הוליוודית. הכל אצלו נורא מוקצן, לטוב ולרע. אם יש מפיק שצריך לעשות עליו סרט, זה האיש. טוב לעבוד עם מישהו שלא מתנהג כמו פקיד ונותן את כל הלב, אבל לפעמים זה מעייף ואתה מייחל לאיזה רואה חשבון".

בראיון הקודם ל"הארץ" אמר אמיר כי נקלע למשבר בגלל "קשיים אישיים ומשפחתיים". היום, בטון מפויס יותר, הוא מוכן לומר עוד כי "פשוט חליתי בדיכאון, וזה דבר שהשפיע על כל העניין הכלכלי וההפקתי. אני לא רוצה להרחיב יותר". ויסלר, שעבד עם אמיר לפני המשבר, בעיצומו ואחריו, אומר ש"עמי משול בעיני לסיפור חג מולד. מישהו שהיה לו הכל, אבל הוא לא היה שמח. אז הוא איבד את זה, ואז מצא הכל מחדש. לפני הנפילה הוא שאל שאלות כמו 'למה' ו'לאן', דברים שגם אני שואל, ודווקא הצורך להיאבק ולעלות מחדש על הסוס החזיר לו את הניצוץ לעיניים".

תצלום: דודו בכר

אמיר אומר שהיציאה מהמשבר נבעה מ"שילוב של אין ברירה, מלחמה יום-יומית ומזל. היו המון שמועות, רחשים ואנשים שניסו לפגוע. במצב כזה אפשר למצוא מפלט רק אצל עצמך, כי את האמת רק אתה יודע. אמרו למשל שברחתי לאמריקה, אבל לא ברחתי אז למה להתייחס לזה בכלל? ברגע שהשכלתי להתעלם מכל הרעש מסביב, יכולתי להתרכז באופן ענייני בפתרון המצב. אני לא מאחל לאף אחד מצב כזה". בדרך לפתרון הוא נעזר גם בחברה שמייעצת לאנשים במשבר כלכלי; בכמה פקידים אנושיים בבנק לאומי, שאתם גיבש הסדר חובות ("הם שינו את התדמית שלי לגבי בנקים"); ובעיקר בבני משפחתו - אשתו, שלושת בניו ואחיו, המפיק אסף אמיר - ובקומץ חברים טובים.

בזמן המשבר עזבו את מטר אנשים שעבדו עם אמיר שנים רבות, ובהם איתן צור, הבמאי של "החמישייה הקאמרית", ויוצרת התעודה ענת זלצר. "במצב אוטופי הייתי מצפה שמלים כמו 'הקרבה' ו'נאמנות' יבואו לידי ביטוי בזמן כזה, אבל זה קורה רק בסרטים, בתיאטרון ובספרות", אומר אמיר. "בסופו של דבר אין לי טענות לאף אחד, כי אנשים קודם כל פועלים למען עצמם ולא נגדך. עם איתן אני בקשר ומאמין שנעבוד יחד".

היה גם מי שנאלץ להמשיך ולעבוד עם אמיר. "כשהתחלנו לצלם מחדש את 'עד החתונה' הייתי עם לסת עצורה, חיכיתי כל הזמן שמשהו ישתבש", מספר ברנהיימר, "אבל עמי עשה תיקון מדהים. הוא שילם את כל החובות, גם למי שהיה חייב 1,500 שקל, ומינה אשת מקצוע נפלאה, הילה אלון, למפיקה בפועל. הוא נשאר מאחור והתמקד במה שהוא באמת טוב בו - זיהוי כישרונות וקידום פרויקטים. בזמנו עמי השאיר אותי במצב כלכלי מחורבן, שברתי בגללו חסכונות כדי לשרוד, אבל מחלתי לו מפני שהרגשתי שהוא באמת הבין את הבעיה שיצר בחייהם של אנשים אחרים".

אבל לא כולם מוכנים למחול לאמיר. "אני לא אעבוד אתו יותר בחיים", אמר השבוע יוצר שנכווה, "זה עלה לי בבריאות". אמיר משתדל לא להיעלב: "אני חושב שאין הרבה אנשים שלא מוכנים לעבוד אתי. אם יוצר יהיה בקשיים ואציע לו עבודה בשכר טוב, הוא לא יחבור אלי?"

יש מי שמוכן לעבוד אתך רק מפני שמקאן-אריקסון חתומים על הצ'קים.

"אם לאנשים נוח להגדיר זאת כך, זה בסדר גמור מבחינתי".

זה נכון שמקאן אחראית לצד הפיננסי של מטר?

"לא. חד-משמעית, אני אחראי לתוצאות הכספיות, ואם לא אעמוד ביעדים, קשה לי להאמין שאשאר במסגרת שבה אני נמצא היום".

למה בכלל חברת פרסום נכנסת לשותפות בחברת בוטיק להפקה?

"רוב האנשים תופשים את עולם הפרסום כציני ומונע לחלוטין משיקולים כלכליים, אבל גיליתי שזה נכון במידה מוגבלת. אני חושב שהאנשים כאן, ובמיוחד הסמנכ"ל אלון שטרן, מבינים את חשיבות התוכן מול כל הטכנולוגיה שדוהרת קדימה ומאמינים שחברה כמו מטר יכולה להעשיר מבחינה תרבותית את מקאן".

ואתה מצדך תעשיר את הצופים בתוכן שיווקי?

"טבעי לחשוב כך, אבל ממש לא. אנחנו מקבלים לפעמים רעיונות קריאטיוויים ממקאן, אבל ממשיכים במובהק את מטר המסורתית. זה לא אומר שאם יש לעתים תוכן שיווקי שמשתלב יפה, אז לא ננסה להפיק גם אותו, אבל זה בוודאי לא המניע להתחברות".

אילן שילוח, הבעלים של מקאן, תומך בתזה של אמיר. "עד היום לא הכנסנו תוכן שיווקי לאף אחת מהתוכניות של מטר", אומר שילוח, "בכלל, בשביל לעשות תוכן שיווקי אני לא צריך להיכנס לחברת הפקה. התחברנו עם עמי כי רצינו להתרחב ולתת לאנשים שלנו אפשרות להתפתח, וחיפשנו תחום יצירתי שקרוב לפרסום. מטר היא חברה מצוינת, ולא רצינו שתיפול. לכן, כשנוצרה ההזדמנות שמחנו להיכנס אליה כשותפים".

ההתחברות בין מטר למקאן מעלה את השאלה אם מפיקים עצמאיים חייבים בשלב כלשהו לוותר על עצמאותם כדי לשרוד. "יש מפיקים קטנים שמנהלים את העסק שלהם בזהירות ויכולים בהחלט ליצור תוכניות ראויות ולהתפרנס מהן", אומר אמיר, "אבל מי שרוצה לגדול ולהיות משמעותי יותר בשוק יתקשה להסתדר בלי פלטפורמה תומכת, בין היתר בגלל חוסר היציבות הכרוני של התעשייה הזאת".

חיסרון שהוא יתרון

אמיר גאה מאוד בשתי התוכניות החדשות שלו. לדבריו, "עד החתונה" אינה עוד דרמת יחסים תל-אביבית: "הסדרה מראה איך חתונה משפיעה על המשפחה כולה, לרבות הורי החתן והורי הכלה. יש כאן ניסיון לגעת לאו דווקא בצעירים המגניבים אלא באנשים מבוגרים יותר, במשברים ובשמחות שהם חווים. זה דבר שלא רואים בדרך כלל על המסך".

גם תוכנית המערכונים החדשה "מקום לדאגה", שיוצריה הם ימי ויסלר, עודד סמו ומעיין בלום, שונה מרוב אחיותיה לז'אנר: חלק מהמערכונים קודרים במכוון, מפרקים לגורמיהם נושאים כמו אלימות, הומוסקסואליות מודחקת וציונות בעבר ובהווה. זו תוכנית שמתיימרת להציג מה קרה כשהאם האמיתית במשפט שלמה לא צעקה בזמן, ואיך החלוצים בתל-חי צחקו על טרומפלדור.

ההשוואה בין "מקום לדאגה" ל"חמישייה הקאמרית" עולה כמעט מאליה, ואמיר אינו מסתיר את שביעות רצונו: "'מקום לדאגה' דומה ל'חמישייה' בכך שקצת קשה לעכל אותה בהתחלה. ההבדל הוא ש'החמישייה' פרצה לתוך מדבר שבו שלט עד אז ערוץ 1 והסאטירה היחידה היתה טוביה צפיר מחקה את פרס ושמיר. לא שזה היה רע, אבל היה רעב למשהו אחר. לעומת זאת, 'מקום לדאגה' באה לתוך עולם שמוצף בערוצים, ולתוכנית חדשה קשה לבלוט בתוכו ולהגיד 'הנה אני'. אבל זה חיסרון שהוא גם יתרון, כי 'מקום לדאגה' מאוד מבודלת מכל מה שקורה מסביב.

"העולם הטלוויזיוני היום מלא בכוכבים שנולדים ואחר כך רוקדים עם עצמם, בשמנים שנהפכים לרזים וחטובים ובמשפחות במצוקה שמוצאות פתרונות כלכליים כהרף עין. אני לא צדיק, גם אני מתפרנס לעתים מדברים כאלה, אבל בניגוד לכל התכנים שמסממים את הצופה, 'מקום לדאגה' באה ואומרת, 'זה לא בדיוק ככה בחיים, ויש מקום לדאגה הן ברמת הקיום האישי שלנו והן ברמת הכוחות החיצוניים שמשפיעים על הקיום שלנו'. מובן שהתוכנית אומרת את זה בדרך מיוחדת ופועלת במרחב שכולל זה לצד זה צחוק, עצב, דיכאון ואבסורד".

למרות הדברים האלה, אם זה היה תלוי באמיר הכותרת לראיון אתו היתה צריכה להיות "אין מקום לדאגה". "היום אני נוקט גישה יותר פילוסופית לחיים", הוא אומר, "אני מאמין, למרות הקלישאה, שהכל לטובה. מצד אחד, צריך לעשות הכי טוב את מה שאתה יודע לעשות. מצד שני, יש המון דברים שלא תלויים בך, וכשאתה מתעקש לשנות אותם, אתה נתקע. אם במקום להתעקש נותנים לדברים פשוט לזרום, נפער חלל שלתוכו נכנסים דברים אחרים טובים יותר".

*#