אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משהו כאן שבור לרסיסים

"האימהות היתה מזוהה אצלי עם הגורל המדכא והכובל של הנשיות", אומרת ד"ר עמליה זיו, חוקרת ספרות וסמל לסבי, שבחרה להיות אם אך לא להרות. בכנס "סקס אחר" השבוע היא תדבר גם על חוויותיה

תגובות

עמליה זיו קצת מתפתלת בין הניסוחים השונים; קשה לה להביע במלים מדויקות את הטלטלה שאחזה בה כשנולד בנה לפני שנה וחצי, את חששותיה מכך שההורות תעלים חלקים מזהותה הקווירית. לבסוף היא אומרת: "יש כינוי גנאי של הומואים ולסביות בארצות הברית לסטרייטים, ברידרס - המתרבים. זה כינוי גנאי שמקופלת בו כל הדחייה של מוסד המשפחה: ‘היצורים האלה עם הילדים הצרחניים'. מגולמת בזה תפישה קווירית שלפיה הטרו שווה משפחתי. לכן, ההחלטה להיות הורים נתפשת כהחלטה להצטרף לברידרס".

אז את כעת אחת מהברידרס.

"במובן מסוים כן. התחלתי להתעניין באופן אינטנסיווי בעגלות, מנשאים, סוגי מזון תינוקות ואסטרטגיות שינה והאכלה. מבפנים הדימוי המפוקפק של הברידרס מרגיש אחרת, כמו שכל זהות מרגישה אחרת כשלא מסתכלים עליה מבחוץ".

זיו, בת 43, היא סמל לסבי כבר שנים רבות. "קווירית, דייקית או לסבית בהקשרים שונים באופן תלוי סיטואציה", כדבריה, ד"ר לספרות באוניברסיטת תל אביב העוסקת בייצוגים פורנוגרפיים של נשים וגם בת זוגה של המשוררת שרון אס יותר מ-15 שנים. היא גדלה ברמת אביב ומאבחנת אותה כ"מקום פתוח יחסית". למרות זאת, היא אומרת, "החוויה של סביבה כפתוחה או לא היא מאוד אישית וסובייקטיווית. היה לי מזל להיוולד למשפחה סובלנית".

(תצלום: דניאל צ'צ'יק)

היא מעידה על עצמה ש"אף פעם לא הייתי בארון", היתה בילדותה טום בוי "אבל לא בצורה יוצאת דופן", ועל גילוי הזהות המינית היא אומרת כי "הנרטיב שלי הוא לא זה של ‘תמיד ידעתי שאני לסבית'. בדיעבד אפשר למצוא סימנים מבשרים ואני יכולה לומר שאף פעם לא הזדהיתי באופן לא אמביוולנטי כאשה. בסוף התיכון התחלתי להיות יותר מודעת למשיכה לנשים ולקח לי כמה שנים להגדיר עצמי כלסבית - בהתחלה הגדרתי את עצמי כביסקסואלית".

ברידרס הוא לא כינוי הגנאי הראשון שזיו מאמצת לעצמה. קוויר היה כינוי גנאי להומואים, לסביות וחריגים מיניים ומגדריים. בשנות ה-90 הוא נוכס על ידי הומואים ולסביות צעירים בארצות הברית, שעסקו באקטיוויזם פוליטי. זיו, שלמדה באוניברסיטת בראון באותן שנים, שמעה על השימוש הרדיקלי של המושג והוא מצא חן בעיניה.

קוויריות, היא אומרת, "הוא מושג שמקפל בתוכו משמעות של התרסה ועמדה אנטי-נורמטיווית ביחס למערכת המגדר והמיניות. תחת המונח נכללים הומואים ולסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, ולפעמים גם אנשים אחרים שמזדהים כך. לא מדובר כאן על העדפה מינית, אלא בעיקר אי קבלה של ההטרוסקסואליות כנורמה מחייבת וטבעית".

אין עסקת חבילה

בכנס "סקס אחר", שהיא בין מייסדיו ומארגניו ויתקיים זו השנה השמינית באוניברסיטת תל אביב מהיום ועד יום שלישי, היא תבחן מה בין הורות לקוויריות (בהרצאה שתישא ביום שלישי ב-17:30). השאלה אם הורות, שנתפשת בישראל כשיא המימוש העצמי הנשי, מעקרת מתוכן את הקוויריות או שאולי הקוויריות מגדירה מחדש את מושג ההורות היא רק אחת מהשאלות שעולות בהקשר זה ומאירות מחדש את מוסד ההורות והאימהות בפרט.

זיו אומרת כי כמו לא מעט הומואים ולסביות היא זיהתה משפחתיות עם סטרייטיות. אבל שלא כמו לסביות והומואים רבים, "החוויה שלי לא היתה שמכיוון שאני לסבית אני צריכה לוותר על משפחה". להיפך, היא אומרת, "הרגשתי בעיקר משוחררת מהגורל הנשי הזה. חשתי הקלה. אימהות היתה מזוהה אצלי עם הגורל המדכא והכובל של הנשיות".

לדבריה, "התהליך להורות היה ארוך וללא הזוגיות אני לא יודעת אם הייתי מגיעה לכך. יש התלבטות בהפיכה מזוג למשפחה ובשבילי היה לה ממד נוסף של אי התלהבות כללית ממוסד המשפחה. בשבילי רעיון המשפחה לא היה נחשק או נשאף מתוך הזיהוי שלו עם אורח חיים הטרו-נורמטיווי. השאלה התחילה להישאל ביתר אינטנסיוויות עם חלוף השנים בצורות שונות ונתתי עליה לבסוף תשובה חיובית".

למרות ההחלטה ליהפך להורה, נותר אצלה רובד קווירי מובהק: היא בחרה שלא להרות. "אצל נשים הטרוסקסואליות יש עסקת חבילה: ברור להן שהן אלה שצריכות להרות וללדת, גם אם הן לא מתלהבות מהרעיון, מכיוון שאין ברירה אחרת", היא אומרת. "אצל לסביות אשה יכולה להיות הורה בלי להיכנס להריון. לא מעט הטרוסקסואליות שאני מכירה היו מוכנות לחתום על סידור כזה - הן היו שמחות לילד אבל לא מתלהבות מחוויית ההריון".

מעמדה כהורה לא ביולוגי, מעמד שאינו מוכר חוקית (אלא באימוץ בדיעבד, וגם אז רק אם אין אב מוכר בתמונה), מעסיק אותה מאוד. "בבית חולים ליס בתל אביב", היא מספרת, "כשעברתי במסדרון בדרך למחלקת היולדות, שמעתי אב טרי, שנראה מאוד מאוד צעיר, מדבר בטלפון ואומר ‘אז אומרים שאני אבא' בטון מדוכדך. היה משהו מעניין בזה כי הוא נשמע בשוק ולא שמח במיוחד, מי יודע אם הוא רצה בכלל להיות אבא.

"אבל אומרים לו שהוא אבא, אין שום ספק באבהות שלו. לי, לעומת זאת, אף אחד לא אמר שאני אמא וגם לא אבא. כל הסטטוס ההורי לא מובן מאליו. זו חוויה לא נעימה במיוחד, כי הורים לא מיד מרגישים שהם הורים אלא מתוך האינטראקציה עם הילד ועם הסביבה שמתייחסת אליהם כהורים. במקרה הזה אין המובן מאליו של ההורות הביולוגית, במקום זאת את תצטרכי להוכיח את ההורות שלך".

הכמיהה לנורמליות

תהליך ההתקבלות החברתי המואץ אל המרכז שעוברים הומוסקסואלים הנהפכים להורים הוא אחד הנושאים המעניינים במפגש בין קוויריות להורות. "לסביות והומואים שנהפכים להורים עוברים בעיני הסביבה נורמליזציה", אומרת זיו. "מתקיימת קואליציה חדשה - אין אנחנו והם, אלא יש אינטרסים משותפים של גנים וחיתולים. מעבר לכך יש דחיקה הצדה של ההיבט המיני, תהליך של השלת המיניות. הומואים ולסביות בדרך כלל נתפשים דרך הזהות המינית שלהם ולכן ההורות מנטרלת את ההיבט הזה".

זיו אומרת שההתקבלות לנורמטיוויות היא שאיפה אצל רבים מההומוסקסואלים. לדבריה, "בתוך הקהילה יש שיח כזה שאימהות היא המימוש האולטימטיווי לאשה. אני לא הבנתי את זה בהתחלה, זה הפתיע אותי, הכמיהה לנורמליות - להוכיח נורמליות לי ולאחרים".

היא מוסיפה כי "יש הרבה לסביות והומואים שלא רוצים להיות קווירים אלא להיפך, רוצים שיתאפשר להם לנהל סגנון חיים דומה ככל האפשר לסגנון הנורמטיווי ההטרוסקסואלי. זו העמדה הנפוצה. הרבה הומואים ולסביות מתגאים בנורמליות של הילדים שלהם. בתור הורים לא קונוונציונלים הם עומדים למבחן וצריכים להראות שהילד שלהם יצא נורמלי. ילד הומו לזוג לסביות יוכיח את כל האזהרות של ההומופובים. באופן פרדוקסלי, אנשים שיוצאים נגד המוסכמות רוצים לגדל ילד עם נטייה מינית נורמטיווית".

לפני זיו עדיין עומד האתגר לשלב הורות וקוויריות. "מה הפרקטיקה של הורות קווירית?" היא שואלת, "איך להיות הורה שמשמר ייחוד קווירי? זו שאלה שאני מחפשת לה תשובות". לדבריה, "ההרצאה על הורות קווירית תחבר בשבילי את התיאורטי והאישי; לא ערכתי מחקר שאני עומדת להציג את ממצאיו, אלה מחשבות תיאורטיות, שמתבססות בחלקן על הניסיון האישי שלי. יש מעט שיח על הנושאים הללו והרגשתי שיש צימאון לדבר על זה. נכון להיום, סוגי הדיון היחידים שמתקיימים סובבים סביב ההיבטים הפרקטיים של יצירת משפחה או סביב הזכויות של משפחות חד מיניות, ושיח הזכויות נשען על הטיעון ‘אנחנו משפחה כמו כל משפחה אחרת'".

*#