אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעט כל כך, הרבה כל כך

בהדרגה אנו נעשים מעורבים בדמותה ובעולמה של פופי, ובסופו של הסרט "חופשיה ומאושרת" אנו מכירים אותה באמת - ונהנים מכל רגע

תגובות

אחת הסצינות המופלאות בקולנוע העכשווי מופיעה ב"סודות ושקרים", סרטו של מייק לי מ-1996. זו הסצינה שבה סינתיה (ברנדה בלתין) פוגשת לראשונה את הורטנז (מריאן ז'אן-בפטיסט), הבת שהיא מסרה לאימוץ עם הולדתה, והיא אפילו לא ידעה שהיא כזאת, כלומר שחורה. הסצינה מתרחשת בדיינר שבו השתיים קבעו להיפגש. לי מושיב את שתי הנשים זו בצד זו, מציב את המצלמה מולן, וזהו: הן משחקות, מבצעות במיומנות נפלאה את הטקסט שהוא כתב בעבורן, והוא מצלם. במשך דקות ארוכות מאוד זה כל מה שקורה, אך זה הרבה כל כך: סצינה שמפעימה את הצופים בדיוק הריאליסטי שלה, בעומק הרגשי שהיא מבטאת, והיא מצטברת בהדרגה לדבר מה שהוא הרבה מעבר לריאליזם, שהוא קולנוע שמתבונן, עד למציאות, חוקר ומתעד אותה והופך אותה לאמנות.

ב"חופשייה ומאושרת", סרטו החדש של מייק לי, שעלה אתמול לאקרנים בישראל, אין סצינה שמשתווה לזו, אבל יש רבות מהאיכויות שמבטאות אותה, ואת יצירתו של הבמאי, התסריטאי והמחזאי הבריטי בכלל.

אפשר להיות מופתעים מ"חופשייה ומאושרת", שהוא קומדיה וסרטו הקליל ביותר של לי עד כה; אבל הקומי נכח תמיד בקולנוע שלו. שניים מסרטיו המוקדמים, "תקוות גדולות" מ-1988 ו"מותק של חיים" מ-1991, היו בפירוש קומדיות - שחורות ואפילו אכזריות, אבל קומדיות; הקומי נכח ב"עירום" מ-1993 וב"סודות ושקרים" - בסצינה שאליה התייחסתי יש רגעים מצחיקים מאוד - שני סרטיו החשובים ביותר של לי; והמחסור בו פגע בשני סרטיו האחרונים: "הכל או לא כלום" מ-2002, שהתרפק יתר על המידה על העליבות שתיאר ולפיכך ההומור שבו נדמה מאולץ; ו"וירה דרייק" מ-2004, שאמנם זכה להערכה רבה, אך קדרותו נדמתה מעט מחושבת מדי.

תודעה פוגשת הישרדות

תולדות הקולנוע משופעות בסרטים על אודות נשים שמצב הרוח הטוב שלהן, והאופטימיות שבה הן דוגלות, לא זנחו אותן גם ברגעיהן הקשים ביותר. פופי (סאלי הוקינס), גיבורת סרטו החדש של לי, מצטרפת לשורת הגיבורות האלה (שאחת מהנציגות האחרונות שלהן על בד הקולנוע היתה "קיקה" של פדרו אלמודובר).

סאלי הוקינס ב"חופשייה ומאושרת". הרבה יותר מקומדיית מצבים קלילה

פופי היא בת 30, רווקה, מורה בבית ספר יסודי בצפון לונדון. היא מתלבשת בבגדים צבעוניים, עוטה תכשיטים רעשניים ומסרבת להיפרד מהמגפיים שלה. בתחילת הסרט מציג אותה לי כשהיא רוכבת על האופניים שלה ברחובות לונדון, מלווה במוסיקה עליזה. היא נכנסת לחנות ספרים שהיא לא מכירה, ומטרידה - אין מלה אחרת לתאר זאת - בפטפטנות האין-סופית שלה ובמצב רוחה הטוב את המוכר המצוברח הנמצא בה.

לפחות ברגעיו הראשונים של הסרט יש חשש שפופי תטריד גם אותנו. יש משהו אובססיווי בהתנהלותה החייכנית תמיד; באנרגטיות המתמשכת שלה. היא נדמית מסוג האנשים שלא היינו רוצים לבלות זמן רב מדי בחברתם, גם לא על בד הקולנוע, כי יש בהם משהו מתיש. אבל אחד הנסים של הסרט הוא שמהר מאוד אנו מתגברים על כך ונכבשים על ידי דמותה של פופי. וזה לא מפני שאנו נחשפים לפגיעות שחבויה מתחת למצב הרוח הטוב והאופטימיות התמידית, אף על פי שגם זה קיים בסרט; אלא מכיוון שמייק לי מצליח לחרוג מעבר לתכונות שמאפיינות את גיבורת סרטו לעמדה שבה התודעה נפגשת ביצר ההישרדות.

במישור העיקרי שלו עוסק "חופשייה ומאושרת" בסוגים שונים של למידה. פופי אינה המורה היחידה בסרט. היא מתגוררת זה 10 שנים עם זואי (אלקסיס זגרמן), עמיתה שלה, שהשלווה שלה מאזנת היטב את אישיותה הרעשנית. עמיתה נוספת שלה (שמגלמת שחקנית הנושאת את השם המרשים סילווסטרה לה טוזל) לוקחת אותה לשיעור פלמנקו, שהמורה הנלהבת שלו (קרינה פרננדז בהופעה יוצאת מן הכלל) מספקת לסרט כמה מהשיאים הקומיים הטובים ביותר שלו. גם טים (סמיואל רוקין), העובד הסוציאלי שפופי פוגשת בעקבות אירוע שמתרחש בבית ספרה, הוא מין סוג של מורה.

אבל המורה הנוסף החשוב ביותר בסרט הוא סקוט (אדי מרסאן), מורה לנהיגה שפופי שוכרת את שירותיו בעקבות גניבת האופניים שלה, שהסיסמה המופיעה על גבי מכוניתו טוענת ש"נהיגה טובה איננה תאונה". סקוט הוא גזען, הומופוב, פרנואיד ואולי גם פסיכופת, אבל כל זה אינו גורם לפופי להימלט ממכוניתו. היא מתעמתת אתו בדרכה. סיפור היחסים בין שתי הדמויות האלה מרכיב את עיקר עלילת הסרט, ונפלא לראות מה אפשר לעשות עם מעט כל כך בעצם, שמצטבר להרבה כל כך. בהדרגה נחשפת החומרה הנמצאת מתחת לפני השטח; היא עוטפת את הסרט בעדינות רבה ומיתרגמת בהדרגה לאמת שהופכת את "חופשייה ומאושרת" להרבה יותר מקומדיית מצבים קלילה.

סצינות מדויקות

בעצם, אין ב"חופשייה ומאושרת" הרבה עלילה. הסרט מורכב מסדרה של סצינות, שכל אחת מהן מדויקת מאוד ורבות מהן גם משעשעות מאוד (החריגה היחידה היא סצינה מעט תמוהה, שמתרחשת במעין שטח הפקר הזוי, שבו פופי נפגשת ומשוחחת עם חסר בית שמגלם סטנלי טאונסנד. הסצינה הזאת חורגת בסגנונה ובמהותה הסימבולית משאר הסרט, אבל היא מתקשרת לנושא העיקרי שבו הוא עוסק). בהדרגה אנו נעשים מעורבים לחלוטין בדמותה ובעולמה של פופי, ובסופו של הסרט יש לנו הרגשה שאנו מכירים אותה לחלוטין, ונהנינו מכל רגע של תהליך ההיכרות הזה.

כמו תמיד מוכיח מייק לי גם הפעם את יכולת הדרכת השחקנים המופלאה שלו. בראשו של הצוות המצוין ניצבים סאלי הוקינס ואדי מרסאן, שמצליחים בהופעותיהם שלא לעבור את הגבול מהאמין אל המופרך. הסצינות ביניהן הן שיאיו של הסרט.

"חופשייה ומאושרת" אולי איננו סרט גדול, אבל יש בו תנופה אנושית גדולה, והיא שהופכת אותו ליצירה שהצפייה בו היא חוויה.

"חופשיה ומאושרת". תסריט ובימוי: מייק לי; צילום: דיק פופ; מוסיקה: גרי ירשון; שחקנים: סאלי הוקינס, אלקסיס זגרמן, אדי מרסאן, סמיואל רוקין, קרינה פרננדז, סילווסטרה לה טוזל, סטנלי טאונסנד.

כתבות שאולי פספסתם

*#