אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הג'ינס לא הפכו אותי לאזרחית ישראלית

"רציתי שיזהו אותי מרחוק כערבייה", מסבירה איבתיסאם מחמיד את החלטתה לעבור ללבוש מסורתי. מחמיד, שמקדישה את חייה לקידום נשים, מקימה כעת מרכז שלום בפורדיס

תגובות

איבתיסאם מחמיד, אם לשלושה בת 48 מפורדיס, מקדישה את רוב זמנה ומרצה לפעילות חברתית למען נשות האזור ולמען קידום השלום: היא מארגנת סדנאות וסמינרים, אחראית על אוהל הנשים ב"סולחה" - אירוע שנתי המפגיש בין יהודים, ערבים ואנשי דת מכל העולם, היא מקשרת בין ילדים פלשתינאים שזקוקים לטיפול רפואי מורכב לבתי חולים ישראליים, ומארגנת מעגלי הקשבה.

מה הם מעגלי הקשבה?

מחמיד: "מטרת המעגלים היא שכל צד ישמיע את הגרסה שלו והצד השני יקשיב לו. כך יוצרים דיאלוג בין תרבויות. בהתחלה לא רוצים לשמוע את הצד השני, רוצים להישאר בתוך הכאב, אבל כשנחשפים לרגשות של הצד השני מגלים דברים חדשים. כשחברה שלי סיפרה לי על השואה, למשל, בכיתי. שאלתי את עצמי איך ייתכן שהעם שלי חי תחת כיבוש ובכל יום מראים בטלוויזיה תמונות קשות, אבל אני יושבת ובוכה על הסיפור של העם היהודי".

איך באמת מחברים הכל?

"זו עבודה מתמדת, עבודה שפותחת צוהר לרגשות, לחרדות ולפחדים. הפלשתינאים התפזרו בכל העולם, כמו היהודים. הגורל הוא אחד, הכאב הוא אחד. במקום שנמשיך להדחיק עד שיום אחד יהיה תוהו ובוהו, אני מציעה להתקדם. זה לא קל, וכל גל של אלימות מחזיר אותנו לאחור. אחרי אירועי אוקטובר 2000, למשל, הייתי צריכה לעבוד שנה שלמה כדי להחזיר את האמון בין הפעילים. עברו חודשים עד שחברה שלי מזכרון יעקב הסכימה לחזור ולבקר אותי בפורדיס".

עד 1995 מחמיד נראתה וחשבה אחרת. היא לא לבשה בגדים מוסלמיים מסורתיים והפעילות החברתית לא היתה בראש מעייניה. בנסיעת אוטובוס מפורדיס לחדרה השתנה עולמה. "אחרי שתי תחנות הנהג אמר לי: ‘רדי מהאוטובוס. אתם עשיתם פיגוע בחדרה!'" היא נזכרת. "סירבתי לרדת. כשהנהג קרא למשטרה שמחתי, אבל השוטר אמר, ‘אם לא תרדי, אגרור אותך החוצה בשערות'. חיכיתי שמישהו יעזור לי, אבל אף אחד לא עזר. ירדתי בבכי וכעסתי על כל היהודים בעולם".

איבתיסאם מחמיד עם בעלה, סובחי, ונכדתם, שהאד | תצלום: ניצן שורר

מחמיד הגישה תלונה נגד הנהג, אבל באגד טענו שהוא פעל תחת לחץ ופחד, והמשטרה סגרה את התיק מחוסר עניין לציבור.

בעקבות האירוע החלה להתלבש בבגדים מסורתיים. "הלבוש החילוני לא הגן עלי, לא ראו בי אזרחית המדינה בזכות ג'ינס ומשקפי שמש. רציתי שיזהו אותי מרחוק כערבייה", היא מסבירה. היא התקרבה לדת והחלה להתעניין בהיסטוריה הפלשתינית ובפרט בסיפורה של משפחתה, שגורשה מהכפר טנטורה ב-1948. לדבריה, רק אז, בגיל 35, הבינה היכן היא חיה.

"לא חשבתי על הלחץ של הנהג. לא יכולתי לראות את הצד שלו כי הייתי תקועה בסיפור שלי", היא אומרת. "התחלתי תהליך. דרך מדיטציה ניסיתי להבין את הצד השני. זו העבודה שלי, לנסות לגרום לאנשים לראות את האחר. היום אני מודה לנהג הזה. אני יכולה לראות את הלחץ שהוא היה נתון בו, ובזכותו חזרתי לשורשים התרבותיים והמסורתיים שלי".

בעקבות האירוע גם החלה בפעילות חברתית. באמצעות ארגון נעמת עזרה לצעירות שרצו ללמוד במקומות מרוחקים להתגבר על התנגדות ההורים. "הלכתי לדבר עם המשפחות, דאגתי למלגות לבחורות כי האבות מוכנים לשלם רק על לימודי הבנים. בלי לשים לב נהפכתי לעובדת סוציאלית", היא מספרת.

ב-1998 היתה לערבייה הראשונה שרצה לראשות מועצת כפר. "בפורדיס לא היו מרכזים לפעילות נשית. האשה רוב הזמן בבית", היא אומרת. "פניתי לראש המועצה בדרישה להקים גוף שיטפל בצורכי הנשים והוא דרש בקשה חתומה בידי 200 נשים. החלטתי שאם כבר אני פונה לנשים, ארוץ בעצמי לראשות המועצה".

לדבריה, כנס בחירות שאירגנה "גרם לבלגן גדול בכפר. הגברים אמרו, ‘אם אשה אחת תצא, כולן ייצאו. בעוד ארבע שנים נשים אחרות ירצו להיבחר'. הנשים אמרו שסוף סוף אשה מדברת על הזכויות שלהן". בבחירות קיבלה 151 קולות מתוך 3,200, אך המהפכה כבר יצאה לדרך. נפתחו חוגים לנשים, ביניהם ללימודים לבחינות בגרות, והנשים התחזקו.

החשיפה לפוליטיקה של הכפר חשפה את מחמיד לפוליטיקה הארצית, והיא ביקשה לנסות לחבר בין יהודיות לערביות. היום היא פעילת שלום מוכרת בעולם ואף מקבלת הצעות לרוץ לכנסת. "אני לא מפחדת להיכנס לפוליטיקה, אבל מעדיפה להמשיך לנסות לחבר בין אנשים, בין ערבים ליהודים ובין ערבים לבין עצמם, זה מתאים לי יותר מאשר ללכת לברבר ואחר כך לטעון שעשיתי דברים שלא באמת עשיתי. אני רוצה להיות גשר לשלום בין פלשתין לישראל", היא אומרת.

בימים אלה היא מקימה בפורדיס מרכז, שממנו תקיים את פעילותיה. עד היום ניהלה מחמיד את ענייניה מהדירה המשפחתית הקטנה. כעת בונה בעלה, סובחי, את מרכז השלום "הגר ושרה" בפורדיס. עכשיו לא יצטרך עוד לישון בסלון כדי לפנות מקום לאורחים מחו"ל, ביניהם ריצ'רד גיר.

*#