אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שטיח אדום בלי צבע אדום

הומור שחור לצד אופטימיות נכחו בפסטיבל קולנוע דרום, שנפתח שלשום בשדרות. "בקולנוע של עוני יש כוח כל כך גדול", אומר מנהל הפסטיבל

תגובות

צהרי היום. השמש הקופחת מרצדת על פני הקיר הכסוף של המבנה המשונה הניצב מאחורי הסינמטק בשדרות. בחור בחולצה אדומה, שערו הארוך מבצבץ מתחת לכובע הבוקרים שלראשו, מורח באטיות דבק על הקיר. בזו אחר זו, בסבלנות אין קץ, הוא מצמיד אל הבטון האפור יריעות ארוכות של נייר כסף. המבנה המרובע הולך ומכסיף. "אחר כך אני ממריא עם זה לחלל", הוא צוחק, סוקר את המבנה המוזר, ומהדק יריעה כסופה נוספת אל הקיר החשוף.

אל העיר הדרומית הוא הגיע מהצפון הרחוק, משלומי, וכעת הוא שקוע עם חבריו ממרכז התיאטרון של העיר הצפונית בהכנות לקראת המופע שהם עומדים להעלות ברחבת הסינמטק בערב, לכבוד פתיחת פסטיבל קולנוע דרום. ה"מיגונית" שהוא עוטף בנייר כסף היא אחד מכמה מבני בטון מודולריים וניידים, שפיקוד העורף הורה להציב במקום, למקרה שהשלווה של הימים האחרונים תופר ושריקות הקסאמים ישתיקו את תרועת הפסטיבל.

"תכירי, זו המיגונית, וזו הארכיטקטורה החדשה של הדרום", אומר אבנר פיינגלרנט, יוזם ומנהל פסטיבל קולנוע דרום וראש בית הספר לקולנוע וטלוויזיה במכללת ספיר. "היא נמצאת כאן בכל מקום. אנחנו נמצאים פה תחת שלטון צבאי, ויש קולונל שקובע מה מותר ומה אסור. מהנדס של פיקוד העורף היה כאן קודם וקבע כמה מיגוניות צריך להציב פה. בסרט תדמית שהכינו באחרונה כמה מהתלמידים שלנו במכללת ספיר", הוא מחייך, "הם הצטלמו במיגונית כזאת, כרמז למצב כאן וגם כמחווה ל'בופור'". ואכן, במפתיע, ברגע שפיינגלרנט נשען אל קיר הבטון והתקרה הנמוכה סמוכה לראשו, המראה מזכיר להפליא את תחושת המחנק הקלאוסטרופובית שיצרו מחילות הבטון בסרטו של הבמאי יוסף סידר.

המטח הבא

במעין מחווה הומוריסטית של גורל משותף, החבר'ה משלומי למודת הקטיושות בחרו לצייר על המיגונית ועל במת הבידור הסמוכה עיגולי מטרה, בשחור ואדום. אלה אמנם מקשים להדחיק את המחשבות על המטח הבא שעלול להגיע בכל רגע. למרות זאת, רחבת הסינמטק בשדרות היתה שלשום עליזה במיוחד. עשרות צעירים רבצו על פופים צבעוניים שפוזרו על רחבת דשא תחת סככה, רבים אחרים ישבו לצד השולחנות שעיטרו את הרחבה, והתכונה במקום הלכה וגברה ככל שהתקרב הערב, ועמו טקס הפתיחה הרשמי. הסינמטק בשדרות והרחבה שסביבו הפכו למובלעת ססגונית, הומה וצוהלת בתוך העיר קשת היום, האפורה והמאוימת.

סינמטק שדרות. אווירה עליזה בעיר אפורה ומאוימת | תצלום: לימור אדרי

אפשר היה לקבוע שסדנת האמן שהתקיימה ביום ראשון בבוקר, בהנחיית אודי ליאון משידורי קשת, היתה יריית הפתיחה של הפסטיבל, אבל לנוכח הנסיבות, אולי כדאי להעדיף טרמינולוגיה אחרת. בסדנה שפתחה את פסטיבל דרום (משורת אירועים שיוקדשו בו לדת היהודית וללשון העברית בקולנוע הישראלי) הציג ליאון, עם הבמאים רון עופר ויוחאי חקק, סדרה תיעודית מסקרנת שנמצאת כרגע בשלבי עבודה מתקדמים: "חרדים", שתאפשר לצופי ערוץ 2 הצצה לעולם החרדי, באמצעות שיחות עם נציגים של זרמים בעדה החרדית. "רצינו לתת במה לציבור שלא קיבל אותה עד היום, כדי לומר את דברו", הסביר עופר לסטודנטים סקרנים ממכללת ספיר שהאזינו לו בשקיקה.

דגש על ההרהור

הרצון לתת במה לשוליים, לפריפריה, מתבטא לא רק במיקומו הפיסי של פסטיבל דרום אלא גם בתכנים שהוא מציע מאז ייסודו. כמדיניות, פיינגלרנט מעדיף להציג קולנוע ממדינות עולם שלישי ומארצות מתפתחות על פני סרטים אירופיים ואמריקאיים. השנה, למשל, תוכנית קולנוע העולם בפסטיבל מתמקדת בסרטים מדרום מזרח אסיה, ומציגה בין היתר סרטים מהודו, אינדונזיה, מלזיה ותאילנד.

האהדה שרוחשים בתעשיית הקולנוע המקומית לפסטיבל הדרומי באה לידי ביטוי בהחלטתם של יוצרי שלושה מהסרטים המדוברים של השנה לקיים את הקרנות הבכורה שלהם בשדרות: "שבעה" שכתבו וביימו רונית ושלומי אלקבץ פתח את הפסטיבל שלשום בערב, סרט האנימציה התיעודי "ואלס עם באשיר" בבימוי ארי פולמן הוקרן כאן אמש, ו"איים אבודים" האוטוביוגרפי של רשף לוי עתיד לנעול את הפסטיבל מחרתיים. כמו רבים אחרים בתעשייה, כמה מיוצרי הסרטים הללו - פולמן ושלומי אלקבץ, וכן אילון רצ'קובסקי (מפיק הסרט "שבעה") - נמנים או נמנו בשנים האחרונות עם סגל ההוראה במכללה האקדמית ספיר.

מלבד שלושת הסרטים ה"מפורסמים", פיינגלרנט מתגאה גם בבכורות של סרטים ישראליים נוספים, שמתאימים לחיבה שהוא רוחש דווקא למה שנמצא מחוץ לזרם המרכזי. כך, למשל, הוא מציין את סרטיהם התיעודיים של ג'אד נאמן ("זיטרה", שיוקרן מחר) ושל עמרם יעקובי ("האשה של אלף הקולות" שיוקרן ביום חמישי). "אלה סרטים שקשה למצוא בפסטיבלים אחרים", הוא אומר. "בפסטיבלים הגדולים יותר יש מגמה להציג סרטי תעודה מאוד תקשורתיים, שהם לא פעם על סף כתבה טלוויזיונית מורחבת, ומציגים סיפור דרמטי. אבל אותי מעניינים דווקא סרטים מסוג אחר, ששמים דגש על ההרהור וההשהיה, על השפה הקולנועית".

בבית הקפה של הסינמטק, שהוא חלק מפרויקט תעסוקה לנוער בסיכון - "כל דבר במקום הזה הוא פרויקט", אומר פיינגלרנט - הוא מודה כי לא האמין שהחוג לקולנוע במכללת ספיר והפסטיבל השנתי יצליחו לשרוד שבע שנים. "לא האמנתי שזה ימשיך כל כך הרבה שנים, כי הרי כל פסטיבל כזה כרוך בכל כך הרבה עבודה ומאמץ. היינו בטוחים גם שבית ספר לקולנוע שנמצא בין שדרות לנתיבות, בין רהט לעזה, הוא דבר לא אפשרי.

"האזור הזה הרי לא מכיר קולנוע. קולנוע הוא דבר ששייך לעיר, לתרבות אורבנית תוססת ואינדיווידואליסטית. לעומת זאת, פה זה נראה לא שייך. זה האזור הכי עני והכי עלוב בארץ, ופתאום לעשות פה משהו ששייך לתרבות של כסף, לא של עוני, נראה לנו לא אפשרי. עם זאת, בקולנוע של עוני יש כוח כל כך גדול, שהחלטנו בכל זאת לעשות את זה פה, והנה, עכשיו כבר יש קולנוענים מנתיבות, ירוחם, דימונה ורהט. מ-40 תלמידים ב-2001 צמחנו ל-400 סטודנטים השנה, והפסטיבל עדיין מתקיים".

בלבו של פסטיבל דרום ניצבת תוכנית של סרטי בוגרים ממכללת ספיר, וכל האירועים וההקרנות בפסטיבל פתוחות לקהל הרחב ללא תשלום. תוך כדי סיור ברחבת הסינמטק ניגש אל פיינגלרנט מישהו ואומר: "חיברנו עכשיו מיקרופון שיוכל להשתלט על כל מערכות הכריזה למקרה הצורך". למראה מבטו המופתע של פיינגלרנט, הוא מוסיף: "זה למקרה שתהיה התרעת צבע אדום. המשטרה דרשה את זה".יריד ספרים קטן בשדרות

*#