אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סידני פולאק, 2008-1934

במאי "הם יורים גם בסוסים" ו"זיכרונות מאפריקה", שמת שלשום מסרטן, שרד טוב יותר מכל בני דורו. הוא לא רק ביים, אלא גם הפיק והיה שחקן מצוין

תגובות

בכמה מסרטיו הטובים ביותר, שרובם הופקו בשנות ה-60 וה-70, עסק הבמאי סידני פולאק - שמת שלשום ממחלת הסרטן, בן 73 - בהישרדות ובמחיר שהיא תובעת. ההישרדות היתה פיסית, לעתים נפשית ואינטלקטואלית, ובסרטיו הבולטים ביותר כל השלוש גם יחד.

כאלה היו "הם יורים גם בסוסים" ב-1969, שהתבסס על הנובלה של הוראס מקוי ותיאר באופן מרשים ביותר את עולמן האכזרי של תחרויות הריקוד שהתקיימו בארצות הברית בשנות השפל הכלכלי (זה היה הסרט שהעניק לפולאק מועמדות ראשונה לאוסקר כבמאי, מתוך שלוש); "ג'רמייה ג'ונסון" ב-1972, מערבון קשוח אבל גם לירי, שהציג את סיפורו של מתבודד הררי (רוברט רדפורד, שכיכב בשישה סרטים נוספים של פולאק); "היאקוזה" ב-1975, סיפורו של איש חוק אמריקאי (רוברט מיצ'ם), שנוסע ליפאן כדי להציל את בתו של חבר, שנחטפה, ומסתבך עם ארגון הפשע המקומי; "בובי דירפילד" ב-1977, שהציג את סיפורו של נהג מרוצים (אל פאצ'ינו) שמתאהב באשה החולה במחלה סופנית (מארת קלר).

כאלה היו גם שלושה מלהיטיו הגדולים ביותר של פולאק: "כך היינו" ב-1973, שתיאר את המחיר שסופר מוכשר (רוברט רדפורד) מוכרח לשלם כדי לשרוד בהוליווד בתקופת מקארתי; "שלושת ימי הקונדור" ב-1975, אחד המותחנים הפרנואידיים החשובים של התקופה, שבה גילם רדפורד סוכן זוטר של הסי-איי-אי, שכל עמיתיו חוסלו; ו"טוטסי" ב-1982, קומדיה שלא נס ליחה, שתיארה מה שחקן ניו-יורקי מתוסכל (דסטין הופמן) צריך לעשות כדי לשרוד: להתחזות לאשה (הסרט זיכה את פולאק במועמדות שנייה לאוסקר כבמאי).

הנושא הזה בא לידי ביטוי גם בכמה מסרטיו המאוחרים, ובהם "הפירמה" ב-1993 ו"מזימות זרות", סרטו האחרון כבמאי מ-2005, שבו ניקול קידמן גילמה מתרגמת באו"ם שחושפת מזימה לחיסול פוליטיקאי אפריקאי שעומד לבקר במוסד.

סידני פולאק. התנגד לכל ניסיון להגדירו כ"אוטר" | תצלום: אי-פי

פולאק התנגד לכל ניסיון להגדיר אותו כ"אוטר", כלומר במאי המטביע את חותמו וראיית עולמו על סרטיו. בביקור שלו בישראל בשנות ה-70, במפגש עם סטודנטים לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שאלתי אותו על ההיבט הזה ביצירתו, והוא פטר אותי בחוסר סבלנות. הוא מתנגד לתפישה הרואה בבמאי את היוצר הבלעדי של היצירה הקולנועית, אמר אז, וחזר והדגיש את היצירה הקולנועית כמעשה אמנותי קולקטיווי.

ואמנם, מבין כל בני דורו, שעברו מהטלוויזיה לקולנוע החל בסוף שנות ה-50, כגון סידני לומט, ג'ון פרנקנהיימר, ארתור פן וסם פקינפה, פולאק שרד בצורה היעילה ביותר. הוא לא רק ביים אלא גם הפיק ואף שיחק במספר רב של סרטים וסדרות טלוויזיה - והוא היה שחקן כריזמטי ומצוין; הופעתו, בין השאר, כסוכן המבולבל של דסטין הופמן ב"טוטסי" היתה פנינה קומית - וסרטיו חסרו לפעמים מגע סגנוני מובהק. כזה היה גם סרטו המצליח ביותר: "זיכרונות מאפריקה" מ-1985, שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר וזיכה את פולאק בפרס הבימוי.

פולאק נולד בלאפאייט שבמדינת אייווה ב-1 ביולי 1934. אהבתו למשחק החלה עוד כשהיה תלמיד בבית הספר התיכון, ובתום לימודיו עבר לניו יורק, שם התקבל כתלמיד אצל המורה למשחק המוערך, סנפורד מייזנר, ונהפך לעוזרו (בזמן לימודיו פגש פולאק תלמידה נוספת, קלייר גריסוולד, והתחתן אתה). הוא החל לביים לטלוויזיה בשנות ה-50 וב-1965 ביים את סרטו הראשון, "The Slender Thread", דרמה על פעיל בקו חם לסיוע נפשי שמציל אשה המתכוונת להתאבד. ייחודו של הסרט לזמנו נבע מכך ששני גיבוריו אינם נפגשים - וגילמו אותם שחקן שחור, סידני פואטייה, ואשה לבנה, אן בנקרופט.

ב-1966 ביים פולאק את "המבנה הזה נועד להריסה", סרט קטן ויפה שהתבסס על מחזה קצר מאת טנסי ויליאמס; את התסריט כתב פרנסיס פורד קופולה ובסרט כיכבו נטלי ווד ורוברט רדפורד. הסרט לא הצליח, וכך גם לא "ציידי הקרקפות", מערבון קומי מוצלח מ-1968 בכיכובו של ברט לנקסטר, או "Castle Keep", אף הוא מאותה שנה, שוב בכיכובו של לנקסטר, על חיילים מבודדים שמנסים לשרוד בזמן מלחמת העולם השנייה.

בשנים האחרונות פולאק בעיקר הפיק, אולי משום שכמה מסרטיו המאוחרים לא הצליחו ובהם גרסתו המיותרת וחסרת החן מ-1995 ל"סברינה", הקומדיה של בילי ויילדר מ-1953. הוא ייסד חברת הפקה עם הבמאי הבריטי אנתוני מינגלה (שמת במארס השנה), הפיק את "הכישרון של מר ריפלי" ו"קולד מאונטיין" של מינגלה, וכן את "האמריקאי השקט" של פיליפ נויס ולאחרונה את "מייקל קלייטון" של טוני גילרוי. ב-2005 ביים לראשונה סרט תיעודי: דיוקן של הארכיטקט פרנק גרי. בשנים האחרונות הוא שיחק, בין השאר, בסרט "עיניים עצומות לרווחה" ובסדרות "הסופרנוס" ו"ויל וגרייס".

פולאק ביטא את צדו הייחודי של הקולנוע האמריקאי וגם את ממדיו המסחריים והאלמוניים לפעמים. מהבחינה הזאת ייצגה הקריירה שלו מתכון להישרדות בהוליווד בעידן של תמורה מתמדת. סרטיו עסקו בהישרדות הזאת - והוא הביע אותה באמנותו ובחייו.

כתבות שאולי פספסתם

*#