הכרזת מלחמה בחדר המיטות - תרבות - הארץ

הכרזת מלחמה בחדר המיטות

באלבום החדש, שעוסק בפרידה, אלאניס מוריסט חוזרת לקול הזועם שאיפיין אותה לפני 13 שנה. "תודה לאל שמתבגרים", היא אומרת

לוסי אובריאן | גרדיאן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
לוסי אובריאן | גרדיאן

"Jagged Little Pill", האלבום החשוב הראשון של הזמרת אלאניס מוריסט, שיצא לפני 13 שנה, היה אלבום זועם. קל לשכוח איזו השפעה היתה לו, במיוחד על נשים. השיר "אתה עוד חושב עלי כשאתה שוכב אתה?" התנגן בחדרי השינה של צעירות שטופות חרדה, ולעתים קרובות גם באלו של אמותיהן. כולם הניחו שמוריסט תמשיך לכתוב שירי זעם על מערכות יחסים, אבל היא נסעה להודו עם חברים, ואחרי שנה וחצי חזרה והקליטה מוסיקה שאפילו היא עצמה הודתה לפעמים שהיתה "התפנקות שלא תשוער".

משום כך משמח להיווכח שמקצת הזעם ההוא בא לידי ביטוי באלבומה החדש, "Flavors of Entanglement". בזמן שכתבה אותו נפרדה מארוסה, השחקן הקנדי ריאן ריינולדס, שמאורס כעת לסקרלט ג'והנסון, ולדבריה האלבום היה "גלגל הצלה". זה אלבום העוסק בפרידה והוא נע בין זעם להדוניזם, בין בריחה לתקווה, וכולל כמה שירים מושחזים במיוחד. בשיר "Underneath" היא אומרת לאהובה לשעבר: "תראה אותנו, כאן במטבח אנחנו מפרקים את הקשר/ תראה אותנו, עומדים על המשמר/ תראה אותנו, בחדר המיטות אנחנו מכריזים מלחמה". בלי כחל ושרק היא מתארת את אובדנו של הגבר שאתו תיכננה לבנות חיים משותפים.

בפגישה בבית מלון בלונדון, מוריסט, בת 33, נראית יפה יותר מאשר הצעירה הנערית שריאיינתי לראשונה ב-1996. על האלבום החמישי החשוב שלה היא אומרת: "סגרתי מעגל. ת"ס אליוט כתב, 'להגיע למקום שממנו התחלת, אבל להבין אותו בפעם הראשונה'. אני מסוגלת כעת לכתוב על התפרקות מערכת יחסים מנקודת מבט אחרת. זו אותה תחושת התפרקות ואותה תחושת חידלון, אבל אני יודעת קצת יותר, אני מבוגרת יותר כעת, תודה לאל שמתבגרים".

אלאניס מוריסט: "האלבום היה גלגל הצלה" | תצלום: אי-פי

קל יותר לשוחח עם מוריסט מאשר עם רוב האמנים המפורסמים, והיא מודה שיש לה בעיה "בהצבת גבולות". ואכן, כשאחר כך ניגשות אליה נשים צעירות ורוצות לספר לה על ניסיון ההתאבדות שלהן, על הגירושים, על דימוי הגוף ועל מות ההורים, היא לא מצליחה להתחמק. לכן גם החלה לכתוב ספר שבו היא מתמקדת בנושאים כמו מיניות, יופי, מערכות יחסים וקריירה.

היא גדלה בסביבה שוביניסטית פטריארכאלית באונטריו שבקנדה, במשפחה ממוצא הונגרי וקנדי-צרפתי, ומגיל צעיר הייתה שחקנית וכוכבת פופ. לדבריה, הרגישה "בת 14 שמתקרבת ל-40", והלחץ היה כה גדול עד שבגיל 16 סבלה מאנורקסיה ובולימיה. היא מספרת שיום אחד נקראה לחדרו של אחד ממנהלי האולפן. "הוא הודיע לי שאני משמינה. הוא אמר שאני צריכה להתחיל בדיאטה. אמרתי לו, 'אבל אני זמרת'. והוא אמר, 'כן, אבל את צריכה לרזות'. יומיים לאחר מכן התחלתי לתקוע אצבע בגרון".

לדעתה, היחס האובססיווי לתדמית הגוף הוא אחד הנושאים החשובים ביותר שנשים נאלצות להתמודד אתם כיום. "אירופה קלה יותר במובן זה. אבל אמריקה קשוחה. בלוס אנג'לס שבה אני מתגוררת הפרפקציוניזם חשוב יותר מכל דבר אחר. את היופי מגדירות העצמות הבולטות מן המחשוף".

מוריסט היתה בת 19 כאשר עזבה את אונטריו וויתרה על הניסיון להיות "מושלמת". היא הגיעה ללוס אנג'לס ועבדה עם מפיק הרוק גלן באלארד שעודד אותה לבטא בשיריה את הצדדים החופשיים באישיותה. היא הצטרפה ללייבל של מדונה, מאווריק, והוציאה בו את האלבום "Jagged Little Pill". אף שהאלבום היה חדור להט, היא עצמה הואשמה לעתים קרובות שהיא בובה בידי מפיקים גברים. בתגובה התחילה לבדוק בשבע עיניים כל וידיאו-קליפ וכל הקלטה ולהפיק אותם בעצמה. "כעת אני רואה עד כמה חסר משמעות זה היה. היום אני עדיין מחזיקה במושכות, אבל זה נפלא לתת למפיק או למנהל לעבוד בלי לנסות לשלוט בכל".

טורי איימוס אמרה לאחרונה שאמנית כמעט איננה יכולה להשיג עצמאות מלאה בחברת תקליטים חשובה. מוריסט מסכימה שמנהלים נרתעים לעתים קרובות מעצמאותה: "הם נבהלים במיוחד כשמדובר בכסף. אני מאיימת עליהם, אני אשה, אני חזקה. יש מנהלים שכל כך מפחדים ממני עד שהם לא יכולים לבוא להופעה שלי. עצם קיומי גרם להרבה אנשים להתייחס אלי כאל מטרד".

האם לדעתה, בשנים האחרונות קל יותר לנשים מצליחות בתעשיית המוסיקה, או אולי קשה יותר בגלל ההתמקדות הפולשנית של הצהובונים בהתמוטטות הפומבית של בריטני ספירס ואיימי ויינהאוס, למשל? "במונחים של חשיפה מעולם לא היה טוב יותר. אפשר להעלות דברים ליוטיוב ולהכניס מוסיקה לאינטרנט. אבל קשה לנווט את התהילה כאשר היחסים שלך עם עצמך עדיין נמצאים בתהליכי החלמה והפצע המוגלתי מדמם בפומבי. יש לי אמפתיה כלפי נשים כמו בריטני ואיימי. אבל הן ילדות גדולות. הן יתגברו. ומבחינה מסוימת הן רוצות את זה".

היא מודה שבעולם הפופ ההפכפך, הקניין החשוב ביותר של האמן הוא המוסיקה שלו, השירים שירגשו מאזינים זמן רב אחרי שהתמונה תיעלם. "לזה אני חוזרת כל הזמן. האם מה שאת כותבת משקף באמת את מי שאת? את מה שאת באמת רוצה לעשות? זה הדבר החשוב היחיד".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ