אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איסטווד: לא אגלם יותר את הארי המזוהם

אנג'לינה ג'ולי מציגה הופעה נועזת כאם שבנה נעלם בסרטו החדש של קלינט איסטווד. אורי קליין מדווח מפסטיבל קאן  

תגובות

לא אחזור לגלם את דמותו של הארי המזוהם; כך הכריז קלינט איסטווד, שב-31 בחודש ימלאו לו 78 שנה - ואגב, הוא נראה נפלא - במסיבת העיתונאים שהתקיימה אתמול בעקבות ההקרנה הראשונה של סרטו החדש, שמשתתף בתחרות על פרס דקל הזהב. כאשר אחת העיתונאיות באירוע ביקשה לברך את הבמאי לקראת יום הולדתו המתקרב, אמר לה איסטווד בחיוך כובש הלב שלו: "חכי, יש עוד זמן".

עדיין לא ברור סופית מה יהיה שמו של הסרט החדש. עד עתה הוא נודע בשם "Changeling", אך במסיבת העיתונאים הודיע מנחה האירוע ששמו אולי ישונה ל"The Exchange". איסטווד וכוכבת הסרט אנג'לינה ג'ולי, שישבה לצדו, לבושה בשחור, יפה וקורנת, אמרו שזה חדש להם, אך לא נראה שהשינוי מפריע להם. בעקבות השאלה אם איסטווד יחזור לגלם את הארי המזוהם, אמרה ג'ולי בחיוך גדול שאולי היא תגלם את התפקיד. בתגובה אמר איסטווד שאז יקרא לסרט "הארייט המזוהמת". הקהל במסיבה קיבל את הערתו של איסטווד בצחוק גדול ומחיאות כפיים.

בכלל, היה אפשר להיווכח באהדה הגדולה שהנוכחים בקאן רוחשים לאיסטווד. לא רק שהסרט התקבל במחיאות כפיים, אלא גם רבות מתשובותיו של איסטווד במסיבת העיתונאים עוררו תשואות. בין השאר נשאל איסטווד מדוע במאי במעמדו מסכים לכך שסרטו יתחרה על פרס בפסטיבל. בתשובה ענה איסטווד שאם כבר מקרינים סרט בפסטיבל שיש בו תחרות, הרי זה רק מכובד שהסרט יתחרה. להקרין סרט בפסטיבל מחוץ לתחרות (כפי שעושה, למשל, וודי אלן) נדמה בעיניו כ"ללכת על בטוח". שוב נשמעו מחיאות כפיים עזות.

אמא היתה לביאה

עלילת סרטו החדש של איסטווד מתרחשת ב-1928 בלוס אנג'לס ומתבססת על פרשה עלומה, שג'יי מייקל סטראצ'ינסקי, התסריטאי של הסרט שהיה בעבר עיתונאי, גילה בארכיון של עיריית לוס אנג'לס. יום אחד באותה שנה חזרה כריסטין קולינס, אם למשפחה חד הורית, לביתה בתום עבודתה במרכזיית טלפונים, וגילתה שוולטר, בנה בן ה-9, נעלם. כעבור כמה חודשים הודיעו לה מטעם משטרת לוס אנג'לס שבנה נמצא. כאשר באה לפגוש את בנה האבוד בתחנת הרכבת, מלווה בנציגי משטרת לוס אנג'לס והתקשורת, היא נדהמת לגלות שהילד שמחזירים לה בתור בנה איננו וולטר אלא ילד זר. זו נקודת המוצא של הסרט, שמתאר את מסכת הייסורים שכריסטין עברה בניסיונה לגלות מה באמת אירע לבנה שנעלם.

ג'ולי ואיסטווד בקאן, אתמול. סיפור מ–1928 שמתחיל בארכיון של עיריית לוס אנג'לס

סרטו החדש של איסטווד אינו יצירה מורכבת כמו כמה מסרטיו האחרונים, כגון "מיסטיק ריוור" - שאף הוא התחרה בקאן, ולא זכה - או "מיליון דולר בייבי"; אך גם הוא יצירה מכובדת ויפה. מה שחשוב לאיסטווד בסרטיו זה לספר סיפור, והוא עושה זאת בדרך חזיתית וישירה שהיא מסורתית אך גם בעלת מהות קולנועית קלאסית. הופעתה של ג'ולי בסרט כאם שנאבקת לגלות את האמת על בנה היא נועזת; ניכר בה שהיא ראתה סרטים שהופקו בעידן שבו הסרט מתרחש, ויש בהופעתה משהו שמזכיר את הופעתן של השחקניות שכיכבו בסרטי הראינוע של אותה תקופה. היא עושה זאת בעידון, בלי לגלוש לפרודיה.

במסיבת העיתונאים אמרה ג'ולי שמה שמשך אותה לככב בסרטו של איסטווד היה האפשרות לגלם דמות נשית שחיתה ופעלה בתקופה שבה נשים עדיין לא העזו לעמוד על שלהן מול הממסד. מצד אחד יש בדמותה של כריסטין משהו אמיץ לתקופתה - אמהות למשפחות חד-הוריות לא היו תופעה שכיחה באותם ימים - אך יש בה גם מידה של פאסיוויות, עד שזה מגיע ליחס שלה לבנה. דמותה של כריסטין, אמרה ג'ולי, הזכירה לה קצת את אמה, שמתה זמן קצר לפני שהחלו צילומי הסרט. אמה השתייכה לתקופה אחרת ממנה, אמרה ג'ולי. היה בה משהו כנוע ומבויש, אך בכל מה שנגע לילדיה, היא היתה לביאה.

בתשובה לשאלה מדוע ברבים מסרטיו הוא עוסק במצוקתם של ילדים, ענה איסטווד שמבחינתו הנושא הזה הוא שיאה של הדרמה. בנוסף לכך, בעיניו פשעים נגד ילדים הם הפשעים המפלצתיים ביותר שיש; הם מוכיחים עד כמה האנושות יכולה להיות אכזרית. מה שמשך אותו לסיפורה של כריסטין קולינס, אמר איסטווד, זו הנחישות שלה לחפש אחר האמת. "החיפוש אחר האמת הוא הדבר החשוב ביותר שיש", אמר. "זה מה ששחקן עושה, זה מה שבמאי עושה, וחשוב לי גם שזה מה שינחה את הדמויות שמופיעות בסרטי".

בתשובה לשאלה על עבודתה עם איסטווד, שזה סרטם המשותף הראשון, אמרה ג'ולי, כמו שחקנים רבים שהופיעו בסרטיו של איסטווד לפניה, שזו היתה הנאה צרופה. "מעולם לא עבדתי עם במאי שכה מכבדים אותו על במת הצילומים", אמרה ג'ולי.

אנג'לינה ג'ולי בסרטו החדש של איסטווד. עידון בלי פרודיה

על השאלה איזו עצה הוא יכול להעניק לבמאי מתחיל, ענה איסטווד: "פשוט להתמיד. גם אם טורקים לך את הדלת בפרצוף עשרות פעמים, פשוט תמשיך הלאה". והוא הוסיף: "כמובן, אם יש לך פנים כמו של אנג'לינה ג'ולי, לא טורקים לך את הדלת בפרצוף הרבה פעמים".

ג'יימס גריי שוב מאכזב

לקברניטי פסטיבל קאן יש חיבה מיוחדת לבמאי האמריקאי ג'יימס גריי. שני סרטים קודמים שלו, "The Yards" ב-2000 ו"הלילה הוא שלנו" אשתקד, השתתפו בתחרות על פרס דקל הזהב, אך לא זכו, והשנה מתחרה על הפרס סרטו החדש "Two Lovers". האהדה המקומית אל גריי לא לגמרי ברורה. כמו סרטו הקודם, שהיה סרט גנגסטרים קלוש למדי, גם סרטו החדש מאכזב.

הוא מתרחש באזור חוף ברייטון שבברוקלין, כמו כל ארבעת הסרטים שגריי ביים עד כה (הראשון והטוב ביותר עד כה היה "אודסה הקטנה", שביים ב-1994 בהיותו בן 25), אך הוא שונה בסגנונו מסרטיו הקודמים. זו דרמה רומנטית שמציגה את סיפורו של לנארד (חואקין פיניקס), בן להורים יהודים (שאותם מגלמים איזבלה רוסליני ומוני מושונוב, שהופיע גם בסרטו הקודם של גריי), הסובל מהפרעה דו-קוטבית. הוא חזר להתגורר אצל הוריו אחרי שארוסתו עזבה אותו (בעקבות הגילוי ששניהם נושאים את הגן של מחלת הטי-זקס), ואחרי ניסיון התאבדות - שפותח את הסרט - הוא מנסה לשקם את חייו.

כל עלילת הסרט עובדת על הנושא של כפילויות והספרה 2: לא רק ההפרעה שממנה לנארד סובל, אלא העובדה שבמשך הסרט הוא מנהל יחסים עם שתי נשים - סנדרה (וינסה שואו), בתה של משפחת כהן, שאביה מבקש להפוך לשותף של אביו של לנארד בעסקי הניקוי היבש שבהם לנארד עצמו עובד, ולא בהנאה רבה; ומישל (גווינת פלטרו), שכנה של לנארד, שמעורבת בסיפור אהבה הרסני עם הבוס הנשוי שלה.

הצרה היא שעל בסיס הסיטואציה הזאת יצר גריי סרט בנאלי ביותר, שמרבית מהלכיו העלילתיים מאולצים וצפויים. יש לגריי כישרון, שניכר בעיקר באופן שבו הוא מתעד את הנופים העירוניים שבהם הסרט מתרחש; אך העלילה והדמויות מביסות את התוצאה.

כתבות שאולי פספסתם

*#