אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורי קליין מדווח מפסטיבל קאן

האם האחרים דארדן יזכו בפעם השלישית בפרס דקל הזהב? אף שסרטם הנוכחי, "השתיקה של לורנה", פחות שלם מסרטיהם האחרים, הוא טוב בהרבה ממה שאנו זוכים לראות בדרך כלל

תגובות

האחים הבלגים ז'אן-פייר ולוק דארדן אינם צריכים עוד להוכיח את כשרונם. הם משתייכים לקבוצה המצומצמת מאוד של במאי קולנוע שזכו כבר פעמיים בפרס דקל הזהב: ב-1999 היה זה סרטם "רוזטה" שזכה בפרס, וב-2005 "הילד". סרט נוסף שלהם שהוקרן בתחרות בפסטיבל קאן, "הבן", ב-2002, זיכה את הכוכב שלו, אוליוויה גורמה, בפרס השחקן הטוב ביותר.

השנה הם משתתפים פעם נוספת בתחרות עם סרטם "השתיקה של לורנה". וכמובן שהכל דרוכים לדעת אם האחים דארדן יצליחו לעשות את מה שלא נעשה עד כה: לזכות בפרס דקל הזהב בפעם השלישית.

קשה להאמין שזה יקרה, מכיוון ש"השתיקה של לורנה", למרות איכויותיו הניכרות, הוא סרט פחות שלם, ובעיקר פחות מרגש, מסרטיהם הקודמים של האחים דארדן. לורנה, גיבורת הסרט, היא אשה צעירה שמעורבת בעסקי ההגירה והנישואים הפיקטיוויים. היא היגרה לבלגיה מאלבניה, נישאה לנרקומן כדי להשיג אזרחות בלגית, ואחרי שהיא תיפטר ממנו, היא מתכוונת להינשא למהגר רוסי, שזקוק לאזרחות הבלגית שכעת היא יכולה להעניק לו. המטרה הסופית שלה היא לפתוח מזנון עם הכסף שתרוויח בכל העסקאות האלה. ואולם תוכניות לחוד והנפש האנושית לחוד.

חותמם הסגנוני של האחים דארדן טבוע גם ב"השתיקה של לורנה", ויש לי הערכה מרובה לנחישות ולחומרה שבהן הם ממשיכים ללכת בדרכם הקולנועית. עם זאת, בסרטם החדש יש משהו כמעט מאופק מדי, והוא אינו מצליח ליצור הזדהות של ממש עם הגיבורה שלו. כל זה אינו מפחית ממידת החשיבות שיש לז'אן-פייר ולוק דארדן בנוף הקולנועי העכשווי; גם סרט מספק פחות של שני האחים עדיין מרשים יותר ממרבית הסרטים שמוקרנים על מסכינו, וכזה, למרות מגבלותיו, הוא גם "השתיקה של לורנה".

פרנויה משעשעת

הכובע מסוג פדורה שמזוהה עם הארכיאולוג ההרפתקן נראה על המסך ב"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", הסרט הרביעי בסדרה, עוד לפני שאנו רואים את האיש עצמו. כבר למראהו הקהל באולם הגדול, שבו הוקרן הסרט לראשונה בפסטיבל קאן ביום ראשון, פרץ במחיאות כפיים (עוד קודם לכן נשמעו מחיאות כפיים, מלוות אפילו בכמה צרחות, כאשר הופיעה על המסך הכתובת "לוקאספילם בע"מ", שהיא החברה של ג'ורג' לוקאס, שהגה את הרעיון של סדרת סרטי אינדיאנה ג'ונס, היה שותף לכתיבת הסיפור של הסרט הנוכחי והיה אחד ממפיקיו).

19 שנים חלפו מאז שאינדיאנה ג'ונס, המכונה אינדי, נראה לאחרונה על בד הקולנוע, ולא הרבה השתנה בו: הוא עדיין לובש אותו ז'קט מעור, עדיין מפליא להכות באגרופיו ועדיין מפחד מנחשים (באחת הסצינות בסרט הוא חייב להיעזר בנחש כדי להיחלץ מחול טובעני).

הריסון פורד, שמגלם את דמותו של אינדי בפעם הרביעית, בן 65. הוא נראה טוב, שזוף, תמיר ואלגנטי כמעט כמו פעם, עם אותו חיוך מבויש. פעלתנותו הנמרצת במשך הסרט נושאת בשורה לכל מי שחצו כבר את גיל 60 (במסיבת העיתונאים שהתקיימה לאחר הקרנת הסרט אמר פורד שהוא הקפיד שהפעלולים בסרט, גם אם לא ביצע את כולם בעצמו, יהיו כאלה שהוא יכול היה לבצע, לו ההפקה הרשתה זאת).

פה ושם מלגלג הסרט על גילו המתקדם של הגיבור שלו, אך הוא עושה זאת בצורה מגושמת, כאילו לצאת ידי חובה. אין בסרט החדש אותה אירוניה שאיפיינה, למשל, את יחסו של קלינט איסטווד לזיקנתו שלו בכמה מהמערבונים וסרטי הפעולה שבהם כיכב. זו אחת האכזבות מהסרט: שהזמן שחלף מאז קודמו בסדרה - "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" - אינו ממלא תפקיד של ממש ב"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", חוץ ממה שנוגע לרגע ההיסטורי שבו הוא מתרחש.

התחושה המלווה את הצפייה ב"אינדיאנה ג'ונס" הרביעי היא שיוצריו - לוקאס המפיק, סטיבן ספילברג שביים שוב והריסון פורד, שנזקק לסרט הזה כדי להציל את הקריירה שלו שדעכה למדי בשנים האחרונות - ביקשו להעניק לקהלם כמעט אותו מוצר שהם סיפקו לו בין 1981, השנה שבה יצא לאקרנים הסרט הראשון, ל-1989, שבה הוקרן הסרט השלישי; והנחישות הזאת מקנה לסרט נפח מכני.

שייה לבוף, מתוך "אינדיאנה ג’ונס"

אין ב"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" אותה תחושה של התרוממות רוח שאיפיינה את שלושת קודמיו; הוא מתנהל בכבדות, עלילתו קלושה למדי, ואף על פי שיש בו כמה סצינות פעולה סוחפות, הוא אינו מוצלח בהרבה ממרבית סרטי הפעולה שראינו מאז שאינדיאנה ג'ונס נעלם מחיינו בפעם האחרונה. ההרגשה היא שהסרט החדש נוצר בידי יוצרים שבעים, שאננים, אולי אפילו יגעים מעט, והתוצאה משקפת זאת מבלי להשתמש במהויות האלה בדרך יצירתית ומשמעותית.

על פי התגובות הראשונות לסרט נדמה שהבון טון הביקורתי יהיה לתקוף אותו, אך גם לחזות לו הצלחה כלכלית אדירה. לא רק שהשילוב הזה מבטא התנשאות ביקורתית לא נעימה - היא אומרת שהמבקרים חושבים שלקהל לא אכפת מאיכות - אלא הוא עושה עוול לסרט, שלמרות מגבלותיו יש לו גם איכויות ניכרות.

ראשית, מהנה לצפות בו. גם אם במהותו זהו סרט פעולה פחות מתוחכם מרבים מסרטי הפעולה שהופקו מאז קודמו, הרי הוא מעלה אותנו על רכבת הרים קולנועית, שבה אנו דוהרים במשך 123 דקותיו של הסרט.

שנית, יש מידה של שנינות באופן שבו הסרט החדש מעתיק את הגיבור שלו מהעידן שבו פעל בשלושת הסרטים הקודמים - העולם שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה - אל העולם שאחרי אותה מלחמה. עלילת הסרט החדש מתרחשת ב-1957 והיא פנטסיה המעצבת את רוחה של אותה תקופה ממיני הפרנויה שמעוררים בה המלחמה הקרה, החרדה מפני הקומוניזם והחשש משואה גרעינית.

ברבים מסרטיו, בהם "מפגשים מהסוג השלישי", "אי-טי", "אינטליגנציה מלאכותית" ו"מלחמת העולמות", התעסק ספילברג במיתולוגיה של אמריקה במהותה המסורתית ביותר, ושנות ה-50, שבהן השמרנות האמריקאית הגיעה לשיאה, מספקות לו הזדמנות נוספת לעסוק בכך. על הבסיס הזה יצר ספילברג סרט שיש לו נפח סוריאליסטי משעשע ביותר. ברגעיו הטובים ביותר פורץ הסרט אל מעבר למופרך ושוטף את המסך בדימויים שמעצבים סיוט קומי, המשתלב בזיכרון עם רבים מסרטי האימה והמדע הבדיוני שהופקו באותן שנים של חרדה ופרנויה.

אם מחפשים ב"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" סימנים לאישיותו של ספילברג, הרי הם ניכרים בעיקר במערכת היחסים שמתפתחת בסרט בין גיבורו הוותיק לגיבור חדש המופיע בו.

**זהירות ספויילר**

במסיבת העיתונאים שהתקיימה בקאן לאחר ההקרנה הראשונה של הסרט הביע ספילברג את שמחתו שאחרי חודשים ארוכים שבהם נשמרה סודיות בנוגע לעלילתו של הסרט - סודיות שניסו להפר בדרכים שונות, כולל פריצה למשרדי ההפקה - הוא יכול סוף סוף לדבר על אחד מסודותיו, והוא שהשחקן שייה לבוף, המככב בסרט לצדו של הריסון פורד, מגלם בסרט החדש את בנו של אינדי.

יחסי אבות ובנים היו תמיד נושא מרכזי בסרטיו של ספילברג. הם חלק מהשמרנות שיצירתו מייצגת ואף עוסקת בה. באותה מסיבת עיתונאים אמר ספילברג שלא רק שהיה לו חשוב שלאינדיאנה ג'ונס יהיה אבא - שון קונרי גילם אותו בסרט האחרון, ותצלום שלו נראה גם בסרט הנוכחי - אלא שהיה לו חשוב גם שלאינדי יהיה בן. ההמשכיות הדורית הזאת משמעותית בשבילו, אמר ספילברג, והודה שחשוב לו תמיד לתאר את התאחדותו של התא המשפחתי, קרוב לוודאי מפני שהוריו שלו התגרשו כשהיה ילד, וזו היתה טראומה שהוא התקשה להתאושש ממנה.

כדי לאפשר את התעצבותו של התא המשפחתי הקלאסי גם ב"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", מחזיר ספילברג לסרט את דמותה של מריון רייוונווד, שהיתה אהובתו בסרט שפתח את הסדרה, שוב בגילומה של קארן אלן. לבוף, המגלם בסרט דמות ושמה מאט ויליאמס, מגיח אל תוך הסרט כשהוא רכוב על אופנוע, לבוש במעיל עור וחובש קסקט בדיוק כמו מרלון ברנדו בסרטו "הפרא" מ-1953, שהפך אותו לאחת האיקונות של שנות ה-50. זו אינה בדיחה מוצלחת במיוחד, אבל היא בכל זאת מייצגת עד כמה "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", למרות מגבלותיו, הוא בכל זאת סרט שניתן להשתעשע בו.

*#