אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתי מדינות, לא נורא

ואצלב האוול, המבקר בישראל, מספר שלא התקשה לחזור לכתוב אחרי שנותיו בפוליטיקה, שבה אמנם נשאר יותר מדי אבל זכה לחוויה ייחודית

תגובות

נשיא צ'כוסלובקיה לשעבר, המחזאי ואצלב האוול, נמצא בישראל כאורח ומשתתף בדיוני ועידת הנשיא. במקביל לוועידה הזאת, מתקיים במשכנות שאננים בירושלים כנס בינלאומי של סופרים. האם לא היה מעדיף להימצא בירושלים בימים אלה לא בין נשיאים בהווה ובעבר אלא בין חבריו לעט?

שעת צהריים, האוול מבקש בירה. זאת לא משימה קלה. במלון שבו הוא מתאכסן, במשך היום מגישים בירה נטולת אלכוהול, ורק בערב בירה של ממש. לא הצלחתי לברר עד הסוף איזה סוג של בירה הוא לגם במשך הראיון.

על שאלתי הוא מתחיל להשיב באנגלית: "קיבלתי הזמנה נאה מאוד מהנשיא פרס וחשבתי שמבחינה פוליטית זה יהיה חשוב שאהיה נוכח בוועידה הזאת, שמאורגנת לרגל 60 שנה למדינת ישראל". שגריר צ'כיה בישראל, מיכאל ז'טונובסקי, ידידו של האוול שהיה בעבר דוברו, מוסיף: "ניסיתי לתאם את נוכחותו עם משכנות שאננים, אבל זה היה בלתי אפשרי".

אבל חוץ משתי ועידות אלה, האוול היה צריך להיות בעצם במקום אחר, באולם החזרות של תיאטרון בפראג, שם יעלה בקרוב המחזה החדש שלו, "הפרידה".

"אהיה נוכח בבכורה בעוד שבועיים", הוא אומר. "הייתי בחזרות בהתחלה, והיה ידוע שאיעדר לכמה ימים, אבל ממילא הבמאי לא אוהב שהמחזאי מכתיב לו דברים. אני לא רגיל להיות מעורב בחזרות, כי במשך 40 שנה לא היתה לי הזדמנות לכך. בפעם האחרונה הייתי בחזרות על מחזה שלי ב-1968. אחר כך במשך 20 שנה היה אסור להציג את מחזותי, ו-20 שנה הייתי בפוליטיקה".

החתימה מחייבת

המחזה החדש, שגיבורו הוא נשיא פורש, ביומו האחרון בווילה הנשיאותית, מלווה בהוראות בימוי מפורטות המסבירות מה המבצעים צריכים לעשות ולא לעשות. מלבד זאת, בעת ההצגה נשמע ברמקול "קולו של המחבר" שמוסיף פרשנויות למחזה.

כשאני שואל את האוול מה הסיבה לכך הוא עובר לדבר צ'כית, מתוך הנחה שאני אבין אותו, כי אני דובר פולנית. ההנחה הזאת נכונה רק בחלקה, והשגריר נחלץ לתרגם את דברי הנשיא לשעבר והמחזאי-מחדש לאנגלית. מכאן ואילך השיחה מתנהלת באנגלית וצ'כית מתורגמת לסירוגין.

ואצלב האוול: "שכחתי את המחזה הזה, וכעבור 20 שנה חזרתי אליו"

"העובדה שיש הרבה הוראות בימוי במחזה", אומר האוול, "נובעת מכך שבמשך זמן כה רב לא היתה לי השפעה על ההפקות של מחזותי. הייתי שולח את הטקסט לדיסלדורף או לפיליפינים. אז עכשיו ביימתי תוך כדי כתיבה".

כאן מצלצל הטלפון הנייד בכיסו של האוול. אשתו (השנייה; הראשונה, המכותבת ל"מכתבים לאולגה" שכתב מן הכלא, מתה לפני שנים מספר), השחקנית דגמר האוול, מתעניינת בשלומו ומעשיו. זה מאפשר לכלול בראיון שאלה על גבול הרכילות:

המחזה החדש היה אמור להיות מוצג בתיאטרון הלאומי הצ'כי, ואתה לא הסכמת לכך, מכיוון שהם לא הסכימו שאשתך תגלם את התפקיד שכתבת בשבילה. לפני כמה ימים נודע שהיא פרשה מן ההפקה בתיאטרון שבו יעלה המחזה.

"זה באמת סיפור אבסורדי ומורכב (עובר לצ'כית). זה התחיל בכך שבמשך זמן רב הייתי מחוץ לעולם התיאטרון, ולא ידעתי מי הוא מי ואיך להתייחס למי. המנכ"ל של התיאטרון הלאומי חשב שאף שחקנית חוץ מאשתי לא תוכל לגלם את התפקיד, אבל המנהל האמנותי שלו טען שיש לו אוטונומיה בענייני ליהוק".

ומדוע היא פרשה מן ההפקה?

"היא היתה עייפה בגלל עומס עבודה והיו לה בעיות בריאות - עם קצב פעימות הלב. אבל אין מניעה שהיא תשתתף בהפקות נוספות של המחזה".

עד כמה המחזה "פרידה" מבוסס על החוויות האישיות שלך כנשיא שסיים את תפקידו?

"התחלתי לחשוב על הנושא מתישהו בסוף שנות ה-80. את הגרסה הראשונה כתבתי עוד לפני המהפכה שלנו ולפני שהתחלתי למלא תפקידים פוליטיים. בין ההשפעות שלי אני יכול לציין את ספרו של יאן קוט הפולני, 'שייקספיר בן זמננו', משנות ה-60, שם הוא כותב על המלך ליר. אז גם ביקרה בפראג להקת שייקספיר המלכותית עם 'המלך ליר' בבימויו של פיטר ברוק עם פול סקופילד בתפקיד הראשי. חוץ מזה, בשנות ה-70, אחרי הפלישה הסובייטית לצ'כיה ב-68', נתקלתי בהרבה מנהיגים, קומוניסטים מתקופת הרפורמה, שפתאום מצאו את עצמם אחרי הרבה שנים בפוליטיקה בתפקידי מסיקי תנורים. עולמם חרב עליהם. שכחתי את המחזה הזה, וכעבור 20 שנה חזרתי אליו.

"מהחוויות הפרטיות שלי מן הפרידה יש רק דברים שוליים, כמו למשל ההפרדה בין הדברים הפרטיים שלי ואלה השייכים למדינה. היה אדם אחד בלשכתי, שמו הרדר, שהיה מחליט, באמצעות חותמת, אילו מתנות קיבלתי כאדם פרטי ואילו כראש מדינה".

אתה זוכר מתנה שאתה מצטער שלא יכולת לקחת אתך?

"היתה תמונה אחת, בגודל של 3x2 מטרים, שניתנה לי באופן פרטי, והיא נעלמה באופן מסתורי. אז סחטתי אותם. דרשתי מהם את התמונה, ומכיוון שלא יכלו למצוא אותה, דרשתי דברים אחרים במקומה".

האם כשצ'כוסלובקיה נפרדה לשתי מדינות, צ'כיה וסלובקיה, התפטרת משום שהיית נגד הפירוד?

"לא. התפטרתי מפני שכנשיא חתמתי על התחייבות לשמור על שלמותה של המדינה, ולפיכך לא יכולתי לחתום על חוק אחר".

אתה אדם מבוגר, פוליטיקאי מנוסה, ואתה עדיין מאמין שהחתימה של פוליטיקאי מחייבת אותו?

(צוחק) "בארצנו יש זיכרונות לא טובים מנשיאים שלא כיבדו את החתימה שלהם. אני רציתי שיהיה משאל עם, אפילו יזמתי דיונים בנושא. מה ששנאתי היה שהיוזמה לא באה מאנשי מדינה, אלא משילוב של מפלגה צ'כית ומפלגה סלובקית. זו היתה דוגמה מובהקת של התנהגות לא לגיטימית של מפלגות. במבט לאחור, הפירוד לא היה דבר כל כך נורא. מבחינות מסוימות זה היה שיפור, כי חסכנו לעצמנו כמה בעיות. מבחינות אחרות זה היה רע, כי למשל היום ילדים צ'כים וסלובקים לא מבינים אלה את אלה. זאת אמנם היתה טראומה גם לצ'כים וגם לסלובקים, אבל הדבר המפתיע היה שהטראומה עברה תוך שנתיים".

כל השגיאות

אתה מצטער על שנות הכתיבה שעברו בלי כתיבה בזמן היותך פוליטיקאי?

"אני נוטה לסבול מעודף חוש אחריות, ולכן נשארתי בפוליטיקה יותר משהייתי צריך. אבל אף שמצד אחד זה היה סוג של סבל, מצד שני זאת היתה חוויה ייחודית. העולם הסובייטי התפרק, ואני הייתי חלק מזה. זה היה גורל ייחודי".

ומה עם הצדדים האפלים יותר של התמוטטות העולם הקומוניסטי, כמו למשל תופעות של לאומנות?

"הקומוניזם התמוטט ממכלול של סיבות. זה היה תהליך מסובך. לא באמת הצלחנו לבנות עולם טוב יותר. אלה היו האשליות של הימים הראשונים. אני חשבתי שלי אין אשליות, אבל מתברר שגם לי היו. לא הצלחנו להימנע מכמה מן המגרעות של העולם המערבי. ראשי ערים גדולות במערב הזהירו אותי בעת הביקור הראשון, לא לעשות את השגיאה של אורבניזציה שיוצאת משליטה, כמו שקרה להם אחרי מלחמת העולם השנייה. והתברר שעשינו שגיאות אפילו גדולות יותר. לא משום שאנחנו פחות אינטליגנטיים, אלא בגלל מהירות הגלובליזציה. זאת אחת התופעות, לא היחידה, שגורמות תסכול ואכזבה. ולאומנות, כמו שציינת".

ומה יש לך לומר בנושא של שתי מדינות לשני עמים כאן?

"כבר כשנבחרתי לנשיא בפעם הראשונה (ב-1989; אחר כך היה גם נשיא של הרפובליקה הצ'כית, עד 2003 - מ"ה), חשבתי שהפתרון כאן הוא שתי מדינות, ואז זה עוד לא היה מקובל כמו היום. הבעיה הגדולה היא הגבולות, ואני לא הייתי רוצה להיות מעורב בעניין הזה. אני אורח כאן".

המחזות של האוול כמעט לא הוצגו בישראל. באחד מהם, "תזכיר", נדרש ראש משרד ממשלתי לכתוב תזכיר הממליץ על פירוק משרדו בשפה חדשה שעליה הכריז השלטון, פטידפה, שהיא שפת נונסנס. האוול נזכר בסיפור - שמראש הוא מצהיר כי ייתכן שאינו נכון - שמקס ברוד, שהיה דרמטורג של הבימה, המליץ לא לתרגם את המחזה כי חשב שהשפה המלאכותית שהאוול המציא דומה מדי לעברית. סיפור אפשרי, אם כי בספק: המחזה של האוול נכתב באמצע שנות ה-60, ונודע בעולם לאחר הבכורה בניו יורק ב-1968. באותה שנה מת מקס ברוד, שבשנות חייו האחרונות לא היתה לו השפעה של ממש על הרפרטואר של הבימה.

האוול מודה שהיום קשה יותר לכתוב מחזות, בין היתר משום שלתיאטרון אין אותו תפקיד מרכזי שהיה לו לפני 40 שנה. "אז הוא נועד למיעוטים, קטנים אך חשובים. אני עבדתי בכתב עת ספרותי שנקרא 'פנים'. קראו אותו 1,000 איש. שניים מהם היו לנשיאי צ'כיה, אני וואצלב קלאוס.

לקראת הבכורה של מחזהו החדש (בכורה אנגלית מתוכננת בלונדון בספטמבר), הוא מספר כי המחזה כבר ראה אור, והצופים יוכלו לדעת מה חלקו, ומה חלקו של הבמאי, בכישלון או בהצלחה. "הכתיבה עצמה לא היתה קשה, אפילו אחרי כל כך הרבה זמן. מה שמאוד לא נעים זה הפרסום: נשיא לשעבר כותב מחזה. יש לי הרבה אויבים פוליטיים שרגילים לבקר אותי. עכשיו הם לא יודעים מה לעשות".

*#