אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קיר אמן: דניאל שושן

על קירות ביתו של שושן יש לא מעט פריטים יוצאי דופן שקנה בשווקים באירופה, בליווי עבודות שקיבל מחברים

תגובות

בדירתו של דניאל שושן בשיכון דן בתל אביב יש לא מעט פריטים יוצאי דופן שקנה בשווקים באירופה: שם בחר את תחריטי הנוף הישנים שתלויים בסלון ובחדר השינה וגם את האיקונה שהתברר כי נוצרה במאה ה-17. את ציור התפוחים של יאן ראוכוורגר, שתלוי אף הוא בחדר השינה, קנתה אשתו ענת גל, רופאת שיניים, ציירת חובבת ומומחית בתולדות האמנות.

בסלון יש עבודות נוספות שקיבל מחברים: על השולחן אובייקט קטן ויפה של יהודית סספורטס מ-1994, בין שתי זכוכיות מוחזקים שני רישומים עדינים, בקיר שליד תלוי ציור של מאיה כהן לוי מסדרת הכוורות, ומשמאל ציור קטן וצבעוני של מיכאל קסוס גדליוביץ'.

על הקיר עבודה עכשווית של אוסוולדו רומברג ומתחתיה ציור מכוסה שכבת צבע כתומה - שדרכה מבצבצים מלאכים - שקיבל מאתי יעקובי.

על כוננית הטלוויזיה ניצבת עבודת קרמיקה יפה של אתי ספינדל שנקראת "קנדידה", וליד הכניסה סלסילת נירוסטה מרשימה מעשה ידיה של הצורפת ורד קמינסקי.

אבל הציורים שהוא אוהב יותר מכל שייכים לתקופה שבעיניו היא החשובה מכולן באמנות הישראלית - שנות ה-70. מעידים על כך רישומים של בני אפרת ופנחס כהן גן שתלויים בסלון וכן שני ציורים שתלויים מול דלת הכניסה: ציור של אוסוולדו רומברג מ-1974 ושל האמן אהוד פקר. על הרצפה מוצבת עבודה נוספת של פקר, שתי פירמידות קטנות, מינימליסטיות, שמתמזגות ברצפה.

רומברג הוא אמן מוכר, אבל מי זה אהוד פקר?

"נחום טבת העביר בשעתו קורס בבצלאל שנקרא 'מינימל ארט בישראל, לאן נעלם אהוד פקר'", עונה שושן. "הוא היה אמן מאוד פעיל בשנות ה-70 ששהה בסביבתו של רפי לביא ובאיזשהו רגע נעלם מהנוף. הוא היה אחד האמנים המינימליסטיים היותר חשובים שפעלו פה. דוד גינתון היה אסיסטנט שלו, מיכה לורי בנה את פסליו, דגנית ברסט הדפיסה את ההדפסים שלו. אני אפילו חושב שיש ציור אחד של לביא שקוראים לו 'פקר פקר'".

אז איך הוא נעלם?

"הוא לא נעלם. הוא פשוט איש רגיש ועדין והוא לא יוצא כמעט החוצה. אבל הוא לא הפסיק לעבוד והוא כבר כבן 80. מבחינתי, הוא נמצא באותה חשיבות של בני אפרת ומנשה קדישמן. אני מתכוון לאצור לו תערוכה בקרוב".

ובכל זאת, אף אחד לא יודע מי זה אהוד פקר.

"התחושה שלי היא שהוא הסתכסך עם רפי לביא, ולביא הוציא אותו מהמעגל. מה שאותי מטריד זה שאמן בקנה מידה שלו יכול ככה להתאייד מהתרבות הישראלית".

קשה שלא להרגיש שכאשר שושן מדבר על פקר הוא מדבר גם קצת על עצמו. מי שהיה בוגר מבטיח של בצלאל, שהוזמן להציג זמן קצר לאחר סיום לימודיו בביאנלה בסאו פאולו בברזיל והתקבל ללימודי תואר שני באוניברסיטת קולומביה (אז זה היה מאורע נדיר), נותר קצת מחוץ למרכז. אמנם כיום הוא מרצה בכיר בטכניון ומנהל את תוכנית האוצרות החדשה במקום, לא מזמן גם הציג בבית האמנים בתל אביב תערוכה שזכתה לתשבחות והוא גם מרבה להציג בחו"ל. אבל יש משמעות רבה לכך שהוא אינו כלול בשתי תערוכות עשור חשובות שמתקיימות כחלק מפרויקט חגיגות 60 לישראל: תערוכת שנות ה-90 שנפתחה לא מזמן במוזיאון הרצליה (אוצר: דורון רבינא) ותערוכת שנות ה-80 שאוצרת אילנה טננבאום ותיפתח בקרוב במוזיאון חיפה.

שתי עבודות נהדרות של כהן גן שתלויות על הקיר בסלון מעלות מחשבה על הקבלה נוספת: גם כהן גן, שזכה לאחרונה לחיבוק מחודש בעקבות זכייתו בפרס ישראל, הוא אמן מזרחי שטוען לקיפוח מצד הממסד. לא במקרה היה שושן אסיסטנט של כהן גן, ואף חבר קרוב עד שהסתכסכו. "גם אני וגם פנחס לא נמצאים בנרטיב המרכזי המוכר", הוא אומר. "ההבדל בינינו הוא שפנחס מאוד רוצה להשתייך, להיות חלק, הוא שב ואומר את זה, ואני אדיש לזה. אני כופר באותה ישראליות שהוא רוצה להיות חלק ממנה".

שושן מציין כי הבחירה להיות בשוליים - לא להישאר ב"מרכז המעיק והדחוס", כהגדרתו - היתה שלו. "אחרי שהצגתי בגלריה ארטיפקט ובגלריה נגא החלטתי לעשות כמה שיותר אקספרימנטים אמנותיים ולהיות פחות תלוי בגלריות מסחריות", הוא אומר. "אני לוקח לעצמי את הפריווילגיה להיות בצד. נולדתי בבית שאן למשפחה דתית, יש לי הסתכלות שונה. אני רואה את עצמי כאמן יהודי, ישראלי ומזרחי, וזו לא העמדה הישראלית הקלאסית - אותה מחשבה אחידה שאנחנו ממשיכים לראות עד היום עם הבנים והנכדים של אמני המרכז".

*#