שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כל צבעי המקרה

האמן האמריקאי רוברט ראושנברג, שמת השבוע, הוגדר אמן פופ ושמר כל חייו על זיקה לסוריאליזם, אבל ביצירתו לא התחשב בהגדרות סגנוניות והרבה לשתף פעולה עם אמנים מתחומים אחרים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סמדר שפי

האמן רוברט ראושנברג, שמת ביום שני בביתו בפלורידה, בן 82, היה מהאמנים האמריקאים החשובים והמשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20, הן בארצות הברית והן בעולם. הוא עסק בציור, פיסול, תחריט, צילום ומיצג, ונחשב לאמן פופ מוביל, אף שמעולם לא השתייך לקבוצת אמנים שהכריזה על עצמה ככזאת.

יצירתו היתה מעבר להגדרות של סגנון, לרבות ההפרדה בין מופשט לפיגורטיווי שהעסיקה בזמנו רבים. ראושנברג, שהיה ב-1964 לאמן האמריקאי הראשון הזוכה בפרס הגדול של הביאנלה בוונציה, נחשב לסמל המעבר של מרכז ההשפעה העולמי על האמנות מאירופה לארצות הברית, מצב שנמשך במידה מסוימת עד היום, למרות הצמיחה של מרכזים חדשים באירופה ומחוצה לה מאז שנות ה-90.

למרות ההכרה הרחבה שזכה לה מאז, בין היתר ברטרוספקטיוות ענק במוזיאון גוגונהיים בניו יורק ב-1997, תערוכה שנדדה אחר כך בארצות הברית ואירופה, בתערוכות יחיד ואין-ספור תערוכות קבוצתיות, פרסים ואותות כבוד שקיבל בעשורים האחרונים, הרי ששנות היצירה החשובות ביותר של ראושנברג היו עד ראשית שנות ה-70.

הוא נולד ב-1925 בטקסס תחת השם מילטון ראושנברג, והחל את לימודי האמנות שלו בקנזס. ב-1948 נסע ללמוד בפאריס ואחרי פרק זמן קצר שב לארצות הברית ולמד בבלאק מאונטן קולג' בצפון קרוליינה. אלו היו השנים שהפכו את המקום לאגדה בתולדות האמנות האמריקאית, שבהן נהפך למעוזם של האמנים שנמלטו לארצות הברית מאירופה כמו יוזף אלברס ואמנים חשובים אחרים שלימדו בבאוהאוס בגרמניה עד עליית הנאצים לשלטון. בבלאק מאונטן נוצר הקשר החשוב בין ראושנברג לבין המלחין ג'ון קייג' והכוריאוגרף מרס קאנינגהם. השלושה השפיעו זה על זה בעיקר לאורך שנות ה-50 מבחינת שימוש במקריות, בחוויות היום-יום ובחומרים מצויים כחומרי יצירה.

ראושנברג הציג תערוכת יחיד ראשונה בגלריה בטי פרסונס בניו יורק ב-1951. ציון דרך חשוב נוסף בקריירה המוקדמת שלו היה העבודה "מחיקת רישום של דה-קונינג" מ-1953 - עבודה שבה השתמש ברישום שביקש מווילם דה קונינג, שכבר היה אמן מוערך ביותר, למטרה זו. בפעולת המחיקה חידד ראושנברג שאלות לגבי מהות האמנות וגבולות המעשה שיכול להיחשב כאמנות.

מבחינות רבות המשיך ראושנברג והרחיב בשאלות שבהן נגע האוונגרד האירופאי בתחילת המאה ה-20, בעיקר תנועת הדאדא, אמני הבאוהאוס בגרמניה ואמנים כמו מרסל דושאן. הקשר לדושאן בלט בהקשר של השימוש בחפצים - במקרה של ראושנברג בעיקר חפצים שמצא, כמו חתיכות טקסטיל, נשר מפוחלץ, שלטי רחוב, או שמיכות שבהם השתמש ב"סדרה השחורה" ו"הסדרה האדומה" שלו. ראושנברג התפרסם באסמבלאז'ים שכינה combines, ובהם היטשטשו הגבולות בין ציור לפיסול ונוצר אובייקט אמנותי החומק מהגדרות. לעתים יצר עבודות שבהן נועד לצופה תפקיד פעיל - למשל עבודה ושמה "שוק שחור" (1961), שבה הציב ליד הציור מזוודה עם חפצים שהצופה היה יכול להשתמש בהם להשלמת העבודה או שינויה. שילוב זה של אקראיות בעבודתו של ראושנברג הוא חלק מהזיקה לסוריאליזם שליוותה את שנות יצירתו.

ראושנברג וג'ספר ג'ונס, שהיו ידידים, נחשבו למערערים על המעמד ההגמוני של האבסטרקט האקספרסיוניסטי, התנועה האמנותית שסימנה את ארצות הברית כמרכז חשוב ומקורי אחרי מלחמת העולם השנייה. שניהם השפיעו על הפופ בזיהוי שביססו בין יצירת אמנות לבין חפץ הלקוח מהמציאות החיצונית לה. ראושנברג אמנם יצר ציורים אבסטרקטיים, כולל מונוכרומים גדולים מאוד בתחילת שנות ה-50 (שנחשבים למבשרי המינימליזם של שנות ה-60), אך ההשפעה והחשיבות שלו נגזרה במידה רבה מהאופן שבו החזיר את הפיגורציה של דמות אנושית ושל דומם אל האמנות האמריקאית.

ב-1949 יצר עם סוזן וייל, שהיתה אשתו לפרק זמן קצר (לאחר מכן חי עם בני זוג), קבוצה של מונופרינטים שנוצרו על ידי הקרנת אור על מודל ששכבה כנגד נייר רגיש לאור. כך צירף יסודות של צילום, הדפס וציור. העבודות האלה רמזו על טשטוש הגבולות בין סוגי המדיה שאיפיין את עבודתו המאוחרת.

ב-1963 נערכה לו רטרוספקטיווה ראשונה, במוזיאון היהודי בניו יורק , שנחשב אז למוסד חדשני, ותערוכה זו ביססה את מעמדו לקראת קבלת הפרס בביאנלה. בשנות ה-60 התרכז בעבודות המבוססות על שיתוף פעולה, ובהן צירוף של הדפס ומיצג, והקים ארגון שמטרתו היתה לחבר בין אמנים למדענים. במשך כשנתיים נסע עם להקת המחול של קאנינגהם ושימש זמן מה גם כמעצב תאורה ומנהל במה. מתוך עבודה זו צמחו עבודות פיסול ועבודות קול אחדות שיצר במחצית השנייה של שנות ה-60. הקשר שלו לעולם המוסיקה נמשך לאורך שנים ובין היתר זכה בגראמי על עיצוב אלבום ל"טוקינג הדס" בראשית שנות ה-80. ההדפסים של ראושנברג נעשו במקביל לשנות השיא של יצירת הדפסים של אנדי וורהול, אך בעוד וורהול בדרך כלל הדגיש את השימוש בשכפול כמדיום קר, הרי שראושנברג הרבה להוסיף פרטים ביד כדי להדגיש את העשייה, את התרחשות היצירה.

בישראל ניכרה השפעתו של ראושנברג על אמנים בעיקר החל במחצית השנייה של שנות ה-60 - אריה ארוך, רפי לביא, הנרי שלזניאק, יאיר גרבוז, נחום טבת, עידו בראל ואחרים. תערוכת יחיד של ראושנברג הוצגה במוזיאון ישראל ב-1974.

ראושנברג היה קרוב לוודאי האמן החזותי הראשון שהשתמש במעמדו ככוכב אמנות לקידום מטרות אוניוורסליות, ובאמצע שנות ה-80 יסד קרן לקידום שלום והבנה בין תרבותיות שזכתה להוקרה רבה ושיתוף פעולה, בין היתר של האו"ם. ראושנברג האמין באמנות כסוכנת של שינוי חברתי ובין השנים 1985-1991 נסע בעולם - מצ'ילה ועד מלאזיה, שם יצר ועודד יצירה. בשנים האחרונות יסד בארצות הברית ארגון שעזר לאמנים לממן הוצאות רפואיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ