אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על פני מים סוערים

"עד גיל 38 לא הזמינו ממני יצירות ובדיעבד זה הציל אותי", אומרת המלחינה חיה צ'רנובין, ילידת ישראל שמצליחה בעולם. הערב ומחר ינוגנו בתל אביב לראשונה יצירותיה הרדיקליות

תגובות

היא נולדה בקרית חיים, גדלה ולמדה בישראל והיתה לאשה הראשונה שמונתה למרצה בכירה לקומפוזיציה באוניברסיטת וינה, והאשה הראשונה שקיבלה משרה יוקרתית אף יותר: מרצה בכירה לקומפוזיציה באוניברסיטת הרווארד. יצירותיה מוזמנות ומבוצעות על הבמות המרכזיות בעשרות פסטיבלים בחמש יבשות, היא נבחרה כמלחינת הבית של פסטיבלים חשובים, את שלל הפרסים והמלגות שבהם זכתה אי אפשר אפילו להתחיל למנות, ומבצעיה הם הטובים בעולם; ורק עכשיו היא הוזמנה גם לישראל: "משהו מתבשל, רוחש מתחת לפני השטח, בכל מה שקשור למוסיקה עכשווית - כאן בארץ, ובכל העולם", אומרת המלחינה חיה צ'רנובין, "גופים שאינם משתייכים לממסד יוזמים ופועלים, וההזמנה שלי הנה מעידה על כך".

קונצרטים מיצירותיה הרדיקליות של צ'רנובין אינם מובנים מאליהם, והזמנתה ל"מרתון התיבה" המתקיים בימים אלה, ביוזמת ירון דויטש מ"אנסמבל ניקל" למוסיקה חדישה, היא צעד נועז. המוסיקה שלה, שנעדרת הרמוניה או מלודיה על פי התפישה המסורתית, לא מבקשת להיות יפה או נעימה לאוזן - אלא מחפשת את הפראיות, את הכיעור לעתים, את הראשוניות של הצליל שלא תהיה מוסווה תחת צלילות וניקיון.

האופרה שלה "פנימה", שהקרנתה תפתח את סדרת המפגשים אתה כאן ("התיבה" ביפו, היום ב-18:30), מעידה על כך - אופרה לא מילולית, שנכתבה מתוך הטראומה של השואה ועליה, ושהמוסיקה שלה מבטאת את חוסר היכולת להסביר את הטראומה הזאת ולכן מעוררת שאלות במקום להיות נהירה באופן מיידי. "אני והמלחינים מהדור שלי, שכתבנו מוסיקה בסגנון כזה, דווקא יצרנו מתוך מניעים הפוכים ממה שייחסו לנו - דוגמטיות ומיליטנטיות. מוסיקה כזאת נוצרה דווקא מתוך רגש, מתוך שאיפה להביא משהו חדש באמת, בעל משמעות", היא אומרת.

פרחים של רעש

על יצירתה "מים" - יצירה רחבת ממדים וארוכה לעשרות מבצעים ואלקטרוניקה, שהועלתה בבכורה ב-2007 - צ'רנובין קיבלה תגובות נלהבות בעיקר ממלחינים.

האם אין זה מחזק את הקלישאה על פיה מלחיני המוסיקה החדשה כותבים למעשה לקליקה, לחבורה סגורה של מלחינים כמוהם?

"לאו דווקא - זה מעיד על ההבדל בין תגובה אימפולסיווית לעומת משפט שחורצים מומחים. המומחים הם לא קליקה, הם אנשים שהניסיון שלהם עוזר להם לדלג על שלב ההשתוממות, על תחושת המוזרות שפוקדת מאזינים לא מיומנים. הם לא זקוקים לזמן לעכל מוסיקה חדישה, ולכן לפעמים מבחינים מוקדם יותר באיכויות מוסיקליות".

דרכה של היצירה "מים" לביצוע לא היתה קלה, והגוף שהזמין אותה נסוג בו אחרי ששמע את חלקה הראשון: "הם כתבו לי שהם מושכים את ההזמנה, כי המוסיקה היא ‘פרחים של רעש', והם לא מעוניינים בה", מספרת צ'רנובין.

מה יוצר רעש במוסיקה שלך?

"התזמורת לא נשמעת כמו תזמורת אלא כטחנות רוח, או המון סואן, וקשה למצוא חוט מקשר של המשכיות בין אירועים מוסיקליים".

דווקא השם מרמז על משהו אחר לגמרי.

"נכון, היצירה התחילה בתשוקה שלי לתאר את המים במוסיקה. הייתי מאוהבת ברעיון ובתהליך הכתיבה, לא הפסקתי להלחין; ואז התחילה האינתיפאדה ומצאתי את עצמי עוזבת את שולחן הכתיבה והולכת מדי פעם למחשב כדי להתעדכן בחדשות. אלו התחילו לחלחל לעולם היפהפה של המים. אפשר להבחין בכך ביצירה, איך כל האפשרויות הזרימה האין-סופיות של המים, היופי הזוהר והמשתנה תדיר שלהם, נהפכים לטיפה אחת, לקול גס, כמו מכת תוף. אפשר לדמיין את הנדידה שלי בין החדרים ואיך העולם בחוץ משתלט על העדינות של המים, ואיך האושר הוא כבר בלתי אפשרי".

מציאות מטורפת

צ'רנובין נולדה ב-1957 לאם מרכזנית ולאב הנדסאי - "אפילו לא מהמעמד הבינוני" - שניהם ניצולי שואה, ולמדה מוסיקה בילדותה. אביה ניגן באקורדיאון ולימד אותה ואת אחותה שירים ברוסית בשני קולות. בבית שמעה חזנות, מוסיקה רוסית וריקודים הונגריים של ברהמס. בהמשך למדה באקדמיה למוסיקה בתל אביב, אצל אבל ארליך ויצחק סדאי. אחרי שהשלימה דוקטורט באוניברסיטת סן דייגו נסעה עם בעלה, אמריקאי ממוצא יפאני, לטוקיו. "הכל השגתי בעזרת מלגות מחו"ל", היא מסבירה. הצלחה של מלחינים צעירים נמדדת בגילוי המוקדם שלהם, ובהזמנות ליצירות מגופי ביצוע.

אבל ההזמנות לצ'רנובין בוששו להגיע: "עד גיל 38 לא קיבלתי כלל הזמנות", היא מספרת, "ובדיעבד התברר שזה מה שהציל אותי. העובדה שלא גילו אותי מוקדם מדי, שלא דרשו ממני לכתוב לתזמורת. מה שבאמת היה נחוץ לי היה לכתוב להרכבים קטנים ולהתוודע לתרבות חדשה. עם זאת, הייתי מודאגת. חשבתי שמשהו לא בסדר כי אנשים לא מזמינים".

ואיך התחילו להזמין בכל זאת?

"בגיל 36 החלטתי שאני רוצה קריירה, והתחלתי להתכוון לכך ולפעול - ליצור קשרים, להציע, להשמיע; וכשמשהו תופס, הדברים האחרים באים גם הם". בפסטיבל בתל אביב, אחרי הקרנת האופרה, יתקיים קונצרט (הערב, 20:30) ובו תושמע יצירה חדשה של צ'רנובין שהולחנה במיוחד לאנסמבל ניקל הישראלי; ומחר (16:30) יתקיים מפגש אתה, ובו ביצוע של עוד שלוש מיצירותיה ושיחה בהשתתפותה. זאת תהיה הזדמנות להתוודע אל סגנונה המיוחד: "המוסיקה משקפת מציאות מטורפת, לכן היא כזאת", אומרת צ'רנובין, "לרבים היא נשמעת מוזרה, אבל לי הצורך לפרק משהו כדי להבין אותו, כמו שילד מפרק שעון, הוא טבעי. אם היא תיעלם מהמוסיקה שלי, זה יהיה סימן שהתחלתי לראות את המציאות כמשהו סטטי - וזה נורא".

למרות הייחוד במוסיקה שלך, את חלק מהמיינסטרים: פסטיבל זלצבורג, אוניברסיטאות וינה והרווארד, בתי האופרה הגדולים.

"אני שמחה על כך, כי המקומות אלה נותנים לי את האפשרות להשמיע את קולי, להיות נוכחת. הקושי במוסיקה שלי לא ייעלם בגלל זה".

*#