שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קיר אמן: אליק מישורי

מישורי - אמן, מבקר אמנות, היסטוריון של אמנות ואוצר מציג על קירותיו הרבה יצירות אמנות, חלקן ניתנו לו במתנה, אחרות קיבל תמורת מאמר

דנה גילרמן | תצלומים: טלי שני
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דנה גילרמן | תצלומים: טלי שני

חדר האמבטיה הוא המקום הראשון שאליק מישורי - אמן, מבקר אמנות, היסטוריון של אמנות ואוצר - בוחר להראות. שם נמצאת היצירה שלו, שהוא גאה בה: קיר צבעוני מעשה ידיו, עשוי כולו מחלקי פסיפס. "זה ריפוי בעיסוק", הוא אומר, "הלכתי לחנויות של קרמיקה בנמל תל אביב ושאלתי את המוכר אם יש לו קוביות של חרסינה. הוא הסתכל ושאל אותי: 'מה גודל בריכת השחייה שלך?'"

האם זה נכון שאוצרים ומבקרי אמנות הם בעצם אמנים מתוסכלים? "זה ממש לא נכון", הוא אומר, מתעלם מההומור. "אני התחלתי את דרכי כאמן, למדתי אמנות, וחוץ מזה רפי לביא אשם בתפישה הזאת. הוא חשב שהוא המבקר היחיד שמבין באמנות".

בדירתו של מישורי, בן 62, במרכז תל אביב, יש הרבה עבודות. חלקן ניתנו לו במתנה מאמנים שנהפכו לחברים - למשל, ציור של כיור וברז שקיבל מאסנת רבינוביץ ואובייקט קטן של צבים מזדווגים ליד דגל ישראל של ביאנקה אשל גרשוני - יש כאלה שניתנו לו תמורת מאמר (למשל, ציור נוף קטן ממדים של אלי שמיר) ויש גם כאלה שקנה. למשל, סדרת התחריטים היפה של טוביה בארי שתלויה מעל הספה בסלון. את עבודת הקרמיקה היפה והעדינה של רעיה רדליך, "כד אם וכד בת", קיבל לאחר שהציג אותה בתערוכה שאצר על כדים ודימויי כדים באמנות הישראלית. בספרייה, בגומחות שנעשו במיוחד, מוצגים שני פסלי חימר מעניינים של דייוויד מוריס, פסל מקיבוץ עין השופט, שגם לו אצר תערוכה.

אחד הקירות המעניינים יותר בבית הוא זה הכולל סמלים עבריים שונים, שהעסיקו ומעסיקים אותו. "אני פטריוט ישראלי ואני מאלה שמאמינים שיש תרבות ישראלית", הוא אומר. "לפני 20 שנה הכנתי קורס על אמנות הרנסנס באיטליה ורציתי להמחיש לסטודנטים מה זו סימבוליקה. חשבתי להתחיל מסמל שכולנו מכירים, סמל המדינה, אבל גיליתי שאני לא יודע מה זה. התחלתי מחקר ובסופו נולד המאמר על הסימבוליקה של סמל המדינה, אחד המאמרים היותר מצוטטים שלי".

אחד הפריטים שתלויים על הקיר הוא מגש יוצא דופן שנעשה ב-1948 בריו דה ז'ניירו. מופיע בו דגל ישראל ואם מסתכלים מקרוב רואים שהוא מורכב מכנפיים זעירות של פרפרים. לידו תלויה עבודה של וכטל שרכש מתוך הסדרה "גלות". באמצעה מצויר תיש ועל בטנו עיגול ומסביבו עקרבים. העיגול והעקרבים, מסביר מישורי, מסמלים אות קלון של יהודים. ליד תלויים שלושה עמודים מתוך כתבי יד עתיקים שקנה בפראג ובהם דימויים מבית המקדש: מנורה, ארון הברית ואגן הנחושת שהיה בפתח בית המקדש.

בולטות בקיר כמה עבודות של האמן בוריס שץ, מייסד בצלאל. סבו של מישורי מצד אמו היה רופא שיניים, "לטענתי, הראשון בתל אביב", הוא אומר. שץ היה בא אליו מירושלים כדי לטפל בשיניו. מכיוון שלא היה לו כסף הוא היה משלם ביצירות אמנות. כך קיבל את אריח הקרמיקה שנעשה על ידי תלמידו של שץ, א' עברי, ואת תבליט הברונזה הקטן שהכין שץ ובו מופיע דיוקן ותחתיו המלה "סופר". רישום של שץ, שצייר בנו בצלאל (ליליק) שץ, ניתן לו במתנה על ידי זהרה, בתו של בוריס.

כמו כן תלויים על הקיר שני תבליטים של שץ: על אחד מהם - תבליט גבס ובו דיוקן והכיתוב ישעיהו - יש למישורי סיפור מעניין, שעליו הוא מספר לראשונה. "בשנת 1985, כשהייתי סטודנט לאמנות, חיפשתי חומר בספרייה של מוזיאון תל אביב ומצאתי קטלוג מ-1962 על תערוכה של בוריס שץ שהוצגה במוזיאון", הוא מספר. "בתוך רשימת המוצגים אני רואה את תבליט הגבס הזה וכתוב שזה שייך לאוסף משה ואסתר מישורי, ההורים שלי. באתי לאמא שלי ושאלתי אותה אם היא זוכרת שהיה לנו את התבליט הזה בפינת האוכל בדירה ברחוב אלנבי. היא אמרה שכן. שאלתי, 'אז איפה זה?' והיא נזכרה שבאותה שנה שאבי נפטר, ליליק שאצר את התערוכה לקח את התבליט בהשאלה ומעולם לא החזיר את זה. צילצלתי לזהרה בירושלים ושאלתי אותה אם התבליט נמצא אצלה והיא אמרה בוודאי, זה מחכה לך. אבל לקח לה שלוש שנים להחזיר את זה".

למה כל כך הרבה זמן?

"ב-1991 כתבתי ביקורת על התערוכה 'ימי מגדל דוד' שהוצגה במוזיאון מגדל דוד בירושלים. אני פותח את הקטלוג ומה אני רואה דבר ראשון? את התבליט הזה. כתוב בוריס שץ, השאלת זהרה שץ, ומצוין שהוא עשוי ברונזה. איך יכול להיות שתבליט מ-1918 עשוי ברונזה? הרי לא היה בארץ אז שום בית יציקה. זה מעורר תמיהה".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ