אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אור בין עננים

לא כל השירים באלבומה החדש של ורד קלפטר, "אהבה אחת גדולה" טובים באותה מידה, אבל אלו הסתייגויות זניחות למדי

תגובות

האלבום החדש של ורד קלפטר, "אהבה אחת גדולה", מלא בעננים. הם מופיעים בלא פחות משישה שירים, מחצית משירי האלבום. "ימים מתוקים ימים מרים/ עמוסי עננים עמוסי דמעות" ("למרות כל זאת"); "כך סתם לשבת לבהות בעננים נוסעים" (לירית"); "עוד מעט יבוא ספטמבר/ ריח אחר יהיה באוויר/ ענני נוצה קלים ייסעו/ בהירים לאט" ("ספטמבר"); "אבל כשהעננים למעלה ספוגיים/ אני מאושרת בלי סיבה" (הכל מתבהר"); "מתרגשת מהבלחת אור בין עננים" ("אותך אני אוהבת"); "בחוץ נביחות בודדות/ וירח נעלם בין עננים" ("זה החורף").

ההיקסמות של קלפטר מהעננים והצורך העז שלה לשלב אותם בכל כך הרבה שירים שלה, מלמדים כמה דברים על "אהבה אחת גדולה", שיוצא שבע שנים אחרי אלבומה הקודם של קלפטר. למשל, הם מבטאים את העמדה הבסיסית שמתוכה קלפטר כותבת - עמדה של מתבוננת. השירים שלה הם לא תיאורים של פעולה. מי שמחפש אקשן, זה לא האלבום בשבילו. השירים של קלפטר הם הרהורים על דברים שקרו בעבר, בראש ובראשונה פרידה מאהוב, שאף פעם לא מתגבשים לכדי מסקנה ברורה. השלמה, כעס, תקווה, פחד, התפייסות, כאב, שמחה - כל הרגשות הסותרים האלה מרחפים ברקיע הנפשי של קלפטר, שהוא באופן כללי קצת יותר כחול מאפור, אבל רק קצת.

כדאי לעצור כאן את הצלילה לתוך הטקסטים. הם רגישים ומעודנים כשלעצמם, אבל הם בעיקר משמשים רקע הולם למנגינות היפות של קלפטר, שהן עיקר כוחה כיוצרת. גם את סגולותיה של קלפטר כמלחינה אפשר אולי להבין על רקע המשיכה שלה לעננים. במנגינות שלה, כשהן במיטבן, יש משהו מרחף, נזיל, לא מוחלט, אפילו קצת פזור. היא משתמשת הרבה באקורדים פתוחים, שיוצרים עניין משום שהם לא חד-משמעיים. אבל בד בבד עם היסוד המהורהר והפזור, יש בשירים של קלפטר יסוד מאורגן יותר, פופי אפילו, שאף הפך כמה מהם ללהיטים, בעיקר כשהזמרת ששרה אותם היתה בעלת כריזמה (דנה ברגר, יעל לוי).

מפגש פורה בנוסח הזה, בין שתי ההתכוונויות המנוגדות של קלפטר כמלחינה, מתקיים ברבים משירי האלבום החדש ומקנה להם יופי ועומק ומורכבות לא מסובכת. מבחינות רבות, זאת מוסיקה שמתאימה למיינסטרים, למעט העובדה שאין בה שום רצון ליצור סיפוק מיידי, שהוא בעצם המאפיין העיקרי של המיינסטרים העכשווי. הנגינה הג'זית הצלולה והבשלה של שותפיה של קלפטר, ובראשם הגיטריסט עמוס עבר הדני שהפיק ועיבד את האלבום, מדגישה עוד יותר את חריגותה היחסית של הזמרת בזרם המרכזי, שאליו היא אמורה להשתייך.

לא כל השירים ב"אהבה אחת גדולה" טובים באותה מידה, ונקודת התורפה העיקרית של האלבום היא שבכמה נקודות נוצרת תחושה שהשירים דומים מדי זה לזה. האזנה קרובה מבטלת את הרושם הזה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהוא נוצר. זה קורה מכמה סיבות: קודם כל, רוב השירים נפתחים באותה צורה - נגינה של תבנית הרמונית קצרה בגיטרה אקוסטית. ייתכן שקלפטר נהגה כך מכיוון שרצתה לשקף את העובדה שהשירים נולדו, כפי שסיפרה בראיון, מתוך נגינת הגיטרה שלה. אבל נימוק טוב לא תמיד מספיק, והפתיחה הדומה של השירים יוצרת רושם של אחידות.

סיבות נוספות לרושם הזה הן ההחלטה של קלפטר להכפיל או לשלש את קולה כמעט בכל השירים (האם עשתה זאת מכיוון שאינה בטוחה בקולה?) ואולי גם העובדה שנגניה של קלפטר, טובים ככל שיהיו, העדיפו לשמור רוב הזמן על מבע מאופק ומתון וכמעט לא חרגו ממנו, גם כשהדבר התבקש (למשל, ב"במרחק הגדול" הרוקיסטי יחסית, שהיה יכול להיות הרבה יותר סוער ומסעיר).

אבל אלו הסתייגויות זניחות למדי. "אהבה אחת גדולה" הוא אחד העננים העדינים והיפים שמשייטים כעת בשמי המוסיקה הישראלית, ויש לקוות שהרבה אנשים ישימו לב אליו ולא ייתנו לו להתפוגג.

ורד קלפטר - "אהבה אחת גדולה". התו השמיני

*#