אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קפיצה קטנה אל ההווה

"ארט פוקוס 5", שיתקיים בספטמבר בירושלים, יעסוק בשאלה "מה אמנות יכולה לעשות"

תגובות

האתר שנבחר לאירוע "ארט פוקוס 5", שייפתח בירושלים ב-23 בספטמבר, אפרורי למדי - הקומה הראשונה של בניין חדש בן חמש קומות בשכונת תלפיות. בניגוד לאירועים הקודמים - "ארט פוקוס 4" התקיים במוזיאון אסירי המחתרות המרהיב בירושלים ו"ארט פוקוס 3" נערך בבריכת הסולטן - אוצרי האירוע הנוכחי, עמי ברק וברנאר בליסטן, חיפשו מקום נטול היסטוריה והקשר. המרחב הגולמי, בניין שנועד במקור לשמש קניון ובנייתו הופסקה, משתרע על פני 5,000 מ"ר ש-4,000 מתוכם ישמשו לתערוכה.

"ארט פוקוס 5" יתקיים ארבע שנים אחרי האירוע הקודם ובאיחור של שנתיים - במקור דובר על ביאנלה, אחת לשנתיים. תקציב האירוע, שממומן על ידי קרן ירושלים, הוא 3 מיליון שקל. את האוצרים בחרה ועדה אמנותית ובה מנהלת "ארט פוקוס" נועה אבירם והאוצרים יונה פישר ויגאל צלמונה.

"בחירת האתר היתה אחד הדברים החשובים ביותר מבחינתנו", אומרים ברק ובליסטן. "לא רצינו להיות כבולים להיסטוריה, לא רצינו שהמקום ישתלט על העבודות. בהתחלה חשבנו להקים משהו ארעי, בדומה ל'דוקומנטה' בקאסל. שם חלק גדול מחללי התצוגה היו מבנים זמניים שהוקמו לכבוד התערוכה ופורקו מיד אחריה. אפילו רצינו להביא את האדריכלים שלהם, אבל לא היה לזה תקציב. בסוף, אחרי חיפושים רבים, מצאנו את הבניין הזה שמשמש בדרך כלל לכנסים ואירועים".

עמי ברק (משמאל) וברנאר בליסטן

לא קשה יותר להציג במקום נטול זהות?

ברק: "כן. אבל רצינו ליצור בפלנטה המוכרת, ירושלים, מציאות אחרת. בבחירת המקום יש הצהרה שאנחנו לא בקשר ישיר עם ההיסטוריה של העבר, אלא עם ההיסטוריה של ההווה. איך אתה יכול להביא הווה כשאתה כלוא בעבר? העיר הזאת רוצה להקפיא את הכל, הכל פה מאובן, אפילו שזה מזויף. למשל, האבנים הירושלמיות, שמשתמשים בהן היום לבנייה, עשויות בכלל מחומר אחר. הכל מלאכותי".

קל להבין מהפתיח הזה ששני האוצרים שנבחרו לאצור את האירוע, שניהם יהודים החיים ופועלים בצרפת (ברק דובר עברית רהוטה משהות של תשע שנים בארץ בעבר), שייכים לצד השמאלי מאוד של המפה הפוליטית. ברק, ראש המחלקה לאמנות חזותית במועצת העיר של פאריס, מעורה יותר במה שנעשה בישראל עקב ביקוריו התכופים והקשרים שיש לו עם אמנים וגלריות מקומיות. בליסטן, ראש המחלקה לאמנות חזותית במשרד התרבות הצרפתי ופרופ' לאמנות עכשווית בבית הספר של הלובר, ביקר פה לראשונה לפני ארבע שנים ומאז עוד כמה פעמים במסגרת ההכנה לתערוכה.

מה ידע לפני כן על האמנות המקומית? הוא ערך היכרות עם אמנות ישראלית בתוקף תפקידו כמנהל המוזיאונים במרסיי, הוא אומר. כשהיה אוצר במרכז פומפידו ראה תערוכות של אמנים ישראלים ובהם משה קופפרמן וגרי גולדשטיין. הוא חבר ותיק של יונה פישר, נמצא בקשר טוב עם משה ניניו, והיה קרוב מאוד לאמן אבשלום. הוא גם חבר ותיק של הקולנוען עמוס גיתאי ומיודד עם אבי מוגרבי.

למורכבותה של הסצינה הישראלית, שרק מעט ממנה מוצג בזירה הבינלאומית ובדרך כלל בהקשרים פוליטיים שמתאימים לתפישה של אוצר זה או אחר. הוא הופתע לגלות עד כמה תל אביב רוחשת יותר מירושלים ואף ציין, באופן מפתיע, שהוא מרגיש מתח בין שתי הערים. אך מכל הדברים שראה, הדבר שהשפיע עליו יותר מכל הוא הסרט "חור בלבנה" של אורי זוהר מ-1964. "הקרבה של שפת הסרט לאוונגרד וכל היחס שלו לאידיאל הציוני, לעלייה ולמהגרים, נתנו לי פתח לתפישה של המושג 'ישראליות'", הוא אומר.

את הסרט הזה יקרינו האוצרים לצד שני סרטים נוספים שעוסקים, לדבריהם, בפירוק של מיתוסים וקלישאות: סרט של כריס מארקר משנות ה-60 שצולם מנקודת מבט פרו-ציונית אבל גם רואה את הפלשתינאים והאי צדק ומנבא את הקונפליקט לעתיד לבוא, והסרט "יומן פלשתיני" של פייר פאולו פזוליני שצולם בארץ בשנות ה-70.

ברק ובליסטן מציינים שההחלטה לכלול את הסרטים בתצוגה נובעת בין היתר מהעניין הגובר והולך של האמנות העכשווית בקולנוע ומההשפעה הגדולה שלו על העשייה העכשווית באמנות. השאלה שבחרו לעסוק בה בתערוכה, ומשמשת לה כותרת היא, "האם אמנות יכולה לעשות יותר?" - שאלה שחוזרת על עצמה בשנים האחרונות ונושאת בחובה את הציפייה שאמנות תהיה בעלת משמעות ואולי אף בעלת השפעה. תשובה חלקית לשאלה הזאת הם נותנים בכותרת המשנה של האירוע, שהיא ציטוט של גודאר: "מה האמנות רוצה? היא רוצה הכל. מה האמנות יכולה? כלום. מה היא עושה? משהו".

כיצד אפשר לבטא שאלה כל כך מורכבת בעבודות?

"הפרויקט של האמן הגרמני כריסטוף קלר, פרויקט שנציג תיעוד שלו, הוא התשובה המדויקת ביותר לשאלה זו", אומר ברק. "קלר בנה לפני כמה שנים תותח גשם שהומצא ב-1952 על ידי ויליהם רייך, פסיכיאטר ומדען אוסטרי. באמצעות התותח הזה קלר הצליח להוריד גשם במדבר באפריקה, 70 ק"מ מדרום למרקש". בתערוכה יוקרן סרט המתעד את הניסוי.

עבודה מעניינת נוספת, שעשויה לעורר קצת רעש סביב האירוע, היא של יאן טיכי. טיכי יציג מודל של הכור בדימונה (המבוסס על חומר פומבי) ויחלק לצופים דף עם הוראות בסגנון "עשה זאת בעצמך", כיצד לשחזר את הכור בבית.

ואם תצונזרו? ב"ארט פוקוס" הקודם להוציא מהתצוגה סרט של אבי מוגרבי על הנעשה בשטחים.

בליסטן: "מבחינתנו אין אפשרות לצנזורה, אם יופעל לחץ נועה (אבירם, מנהלת 'ארט פוקוס') תצטרך להתמודד עם זה. אי אפשר לחשוב מראש שתהיה צנזורה".

בצד שתי עבודות מסקרנות אלו, שממחישות כיצד אמנות יכולה לגרום שינוי או לפחות לעורר הדים, יוצגו עבודות פואטיות יותר ומוכרות יותר שנוגעות בנושא השינוי באופן עקיף. כזאת היא עבודתו של האמן האמריקאי מתיו ג'קסון, שהציב על גבי מערך של ניאונים צבעוניים מרכבה ששימשה את החלוצים האמריקאים בדרכם למערב הפרוע. עבודה נוספת, שמצביעה על חלום שלא התגשם, היא זו של האמן האמריקאי חיים סטיינבך, שמציג תצלום של דגם לקרון רכבת במצפה רמון שעומד על פסים במידותיו. הוא תקוע במדבר, אין לו אפשרות לנוע לא קדימה ולא אחורה. בתערוכה יוצג תצלום של עבודה זו.

בסך הכל יוצגו ב"ארט פוקוס 5" עבודות של 65 אמנים. היצירות של האמנים הבינלאומיים, בין השאר מסלובניה, רומניה, פורטו ריקו, אפגניסטאן, פקיסטאן, סין וליבריה, כבר הוצגו בעבר. האמנים הישראלים, שנבחרו בקפידה על ידי שני האוצרים, יציגו עבודות חדשות. הרשימה שעדיין אינה סופית כוללת את יאן טיכי, קרן ציטר, רונה יפמן, דורון סולומונס, שרון יערי, טליה קינן, אלי פטל, אוריאל שלזינגר, נעמה צבר, ברק רביץ, יואב שמואלי ומירי סגל, וכן משה ניניו ומיכאל דרוקס שייוצגו בעבודות משנות ה-70. "היה חשוב לנו לייצר אירוע שעוסק באקטואליה ומשקף תמונת מצב עכשווית ולכן גם בחרנו לא מעט אמנים צעירים", אומר ברק.

עוד הוא מציין שמלבד סגל, שתבצע פרויקט יוצא דופן בגבול שבין אמנות למדע, הם הקפידו שלא להזמין אמנים שהשתתפו באירועי "ארט פוקוס" קודמים. "הסיבה לכך אולי פרוזאית", אומר ברק. "כדי שלא יאשימו שתמיד בוחרים את אותם האנשים".

*#